ככל שהתקדם השבוע ככה אפשר היה לראות איך ארגונים חושבים אחרת על פתרונות המחברים בין אנשים לעבודה. זה התחיל עם פנים חדשות בסופר. האנשים שהעמיסו את המדפים לא נראו כמי שמורגלים בעבודה הזו ובקופה היו לפתע המון אנשים חדשים. שאלתי. כן, הם הגיעו מתפקידי מטה להשלים עכשיו צווארי בקבוק.
וזה המשיך במפעל בטחוני. מנהלת משאבי אנוש יצירתית חיפשה באופן יוצא דופן דרך ווטסאפ "חברה בני 18 שעוד לא התגייסו" לאייש קו ייצור חשוב שהיה צריך להתרחב במהירות. דקה אחרי שההודעה נשלחה התקבלה הבהרה שכבר לא רלוונטי. שאלתי. היא ציפתה ל 20-30 הודעות וקיבלה 6000 בתוך יממה. ועוד הוסיפה שבשגרה זה לא תפקיד שקל לגייס אליו אבל עכשיו אנשים מוכנים לבוא אפילו בהתנדבות. וכן, המפעל לגמרי משלם שכר.
חרום מחייב אותנו להיות יצירתיים. הוא שומט במקרים רבים את היכולת להישען על מה שאנחנו רגילים לעשות. מלחמות היו תמיד קטליזטור לתהליכים בשוק העבודה. במלחמת העולם השנייה בבריטניה, נשים הפכו לנהגות אוטובוסים ורכבות והמשיכו למקצועות חדשים. האוכלוסיה האפרו אמריקאית בארה"ב חזרה ממלחמת קוריאה עם דרישה לזכויות חדשות בשוק העבודה. יכול להיות שכח העבודה שאתם זקוקים לו עכשיו פנוי לעבודה אבל אתם בכלל לא חושבים עליו כאפשרות והוא לא יודע עליכם. אם כבר נאלצנו לעבור תקופות מלחמה, כדאי לפחות לבנות בתהליך פתרונות ליום שאחרי, מותאמי עולם עבודה ממהר, בלתי צפוי, משתנה.
להתחיל מבפנים
בתוך הארגון יש המון אנשים שמוכנים לעשות דברים אחרים, חלקית או זמנית, לא רק כי צריך או כי מבקשים מהם אלא גם כי זו הזדמנות לפתח יכולות וניסיון שאין להם בדרך כלל. אפילו בדוגמא של הסופר, שבה אנשי מטה יוצאים לחנויות לסדר מדפים, הם מקבלים מבט נדיר על "יום בחיי עובד שטח" וכנראה יחשפו לצרכים והזדמנויות שהם לא מבינים בשגרה. דמיינו מה איש כספים ילמד כשיראה מה באמת קורה ברצפת הסופר או הייצור. ואיך יתנהל מנהל משאבי אנוש אחרי שהתנסה בעבודה אליה הוא מנסה לגייס. מומלץ גם למנהלים בכירים.
לחלק משרות למשימות
אבל ניסיון כזה לא חייבים לייצר על ידי מעבר תפקיד. אפשר פשוט לחלק מחדש משימות באופן בלתי תלוי בתפקידים. כי משרות לא ירדו כתורה מסיני, הן בסך הכל אסופה של משימות שעם השנים שכללנו לכדי מבנה ארגוני. אבל אם מתעלמים מהמבנה הארגוני והכותרות של המשרות אפשר לזהות פעילויות שאפשר לעשות בנפרד ממשרות ואז אפשר לעשות אותן אחרת. בדוגמא הקודמת, למשל, לא חייבים להעביר אנשי מטה באופן מלא לתפקיד מלקטים, אפשר לתת להם משמרת או שתיים בשבוע ולהוריד מהן במשרה העיקרית דברים פחות דחופים. או להעביר אותם למישהו אחר שיתפתח בעזרתן. ואם ניקח את זה צעד אחד קדימה, אפשר לבנות בתוך הארגון מערך פרילנסרים פנימי, אנשים שעושים משימות שאינן במסגרת הגדרת "התפקיד" שלהם. בחרום היתרון ברור, אבל גם בשגרה מערכת כזו מאפשרת לאייש משימות על ידי אנשים שרוצים לעשות אותן כי זה מעניין אותם, כי זה מפתח אותם, אולי אפילו כי זה מוסיף להם הכנסה.
אבל יש כאן עוד יתרון. ברגע שזיהיתם משימות, אתם יכולים גם להוציא אותן לאנשים חיצוניים. במקום לחפש עובד במשרה מלאה, במיוחד לתפקידים פחות נחשקים, אפשר כך לאייש משרות על ידי אנשים שמתאים להם לעשות את העבודה בצורה מוגבלת. אנשים אולי לא רוצים להיות בודקים בטחוניים או מלקטים או שליחים במשרה מלאה אבל הם ממש ישמחו לעשות כמה משמרות בשבוע – ראו איך וולט ודומיהם גייסו מערך שליחים עצום רק מהיכולת של אנשים לשבץ את עצמם לעבודה כמה ומתי שנוח להם. בחרום זה בוודאי נכון שכן יש עצמאים רבים שאיבדו עכשיו את הפרנסה וישמחו להשלים הכנסה באופן זמני.
אל תציעו להם קביעות
קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, אמר שמלחמה היא ״ממלכת אי הודאות״. זה נכון למצב החרום שאנחנו נמצאים בו עכשיו אבל זה נכון בעידן הזה גם לעולם העבודה. דווקא כששינויים הם המצב היציב אין פלא שאנחנו רואים היפוך מגמה שבה דווקא לזמניות יש לפעמים יתרון. לפני שנים נזקקנו במפעל טכנולוגי בדרום לכח אדם מיומן ומבוקש מהסוג שנלחמים עליו כל החברות הנחשקות במרכז הארץ. גם מפעל, גם בדרום, על פניו לא היה לנו סיכוי לגייס את מי שרצינו. אז עשינו ההיפך ממה שמקובל. במקום לנסות לגייס אותם הצענו להם לבוא אחרי צבא לשנתיים מתוך הבנה שרבים ממילא עובדים כדי לחסוך לטיול וללימודים. בתום השנתיים, הבטחנו להם, הם יוכלו לבחור אם להישאר ואז נממן להם את הלימודים או לקבל מענק ולנסוע לחו"ל, עם או בלי חל"ת לשיקולם. במילים אחרות, לא ביקשנו מהם להתחייב רק לבוא עבוד. רובם הגדול, אגב, נשארו אחר-כך.
כולנו יודעים שאין באמת בשוק העבודה היום מערכת יחסים יציבה לאורך זמן, כמו זו שהיתה לנו פעם כשנכנסנו לארגון ויצאנו ממנו לפנסיה. יודעים, אבל מתעלמים ומגייסים אנשים כאילו אנחנו באמת חושבים שהם יישארו איתנו שנים. הבטחה ליציבות או קביעות אינה בהכרח ייתרון, במיוחד אם ברור שהאנשים שאתם מחפשים לא יעשו את התפקיד הזה לאורך זמן. אבל כמו שבמקרה חרום אנשים יהיו מוכנים לבוא לעבוד במשהו שאינו "הקריירה המושלמת" שאליה הם מכוונים, זה יכול להיות נכון גם בשגרה. אז עדיף לשים את זה על השולחן ולהביא את מי שישמח לבוא כי זה מתאים לו עכשיו ואולי לא יתאים לו עוד שנה, שנתיים.
תגידו מה אתם צריכים לא את מי אתם רוצים
כשפניתי לאותה מנהלת משאבי אנוש מהמפעל הבטחוני היא התחילה בהתנצלות כי "הווטסאפ ששלחה לא היה מנוסח כמו מודעת דרושים מסודרת שהם מוציאים לרוב". היא עשתה בדיוק את מה שצריך לעשות בתקופה הזו, מהיר ומספיק טוב במקום מדוייק ותפור עד הסוף, וככה הגיעה לאנשים הנכונים דרך ערוצים לא שגרתיים.
עכשיו דמיינו שבמקום לכתוב שהיא מחפשת צעירים לפני צבא היא היתה מספרת מה היא צריכה שאנשים ידעו לעשות. או במילים אחרות, במקום לתאר את מי אתם מחפשים, תתארו מה אתם צריכים וככה תפתחו את הדלת לאנשים שיודעים לעשות את מה שצריך אבל לא נראים כמו מי שאתם מורגלים או אפילו מוכנים לגייס. אם תגדילו ותאפשרו להם גם להגיד לכם איך הכי מתאים להם לעבוד אתם עשויים לגלות שמשרות פחות נחשקות הופכות להיות מאד רלוונטיות, רק אחרת. לדוגמא, משרה במפעל ייצור במשמרות ארוכות ושכר נמוך שאיננה אטרקטיבית במיוחד לדור צעיר יכולה להיות מאד אטרקטיבית כקדנציה של כמה שנים בתחילת הקריירה או כמשמרות שמשתלבות עם לימודים.
בשביל להגיע לאנשים האלה אתם גם לא יכולים להמשיך לחפש באותם כלים. זה המקום לנצל את כוחה של הרשת שכבר יש לכם, במיוחד במדינה קטנה כמו שלנו שם כולם מכירים את כולם. אנשים שעובדים או מכירים את הארגון ידעו להעביר צרכי גיוס בשפה פשוטה לאנשים הנכונים באופן ששום תהליך פורמלי לא ידע לעשות. רק צריך לעזור להם לעשות את זה. כך, דווקא ווטסאפ שלא נוסח בקפידה הצליח להביא את מי שמודעות דרושים לא היו מביאות. עם הזמן מתפתחים בתחום הזה כלים דיגיטליים. בישראל, Xtras למשל מקשרת בין עסקים ועובדים על בסיס הצעות עבודה יומיות, זמניות וחלקיות. עמית אוסטרייכר, מנכ"ל Xtras סיפר לי השבוע שרואים עכשיו בפלטפורמה גדילה בנפח העבודה של עסקים חיוניים ומהצד השני אנשים רבים שמחפשים כרגע מקורות הכנסה זמניים כמו עצמאיים שעבודתם נפסקה והם מחפשים מקורות הכנסה עד יעבור זעם.
בהקשר הזה הרשת שלכם כוללת לא רק עובדים אלא גם עובדים לשעבר כולל פנסיונרים או עובדים שעזבו כדי לעשות דברים שלא מעסיקים אותם באופן כמלא כמו לימודים, הורות ואפילו פעילות עצמאית. הגדרה של צרכים באופן שלא דורש מחוייבות מהסוג המלא עשויה להחזיר אליכם את מי שכבר מכירים את הארגון ויכולים לתת לכם ערך מהיר כעובדים חלקיים, יועצים מבחוץ או אופן זמני. כך אותה משרה היתה יכולה גם להיות אטרקטיבית למישהו שפרש לפנסיה והיה שמח לחזור ליום יומיים בשבוע. זה אגב גם כולל משפחות וילדי עובדים שחשופים לארגון דרך בן המשפחה העובד ויכולים לתמוך בפעילויות מוגדרות היטב. קשה לכם לגייס דור צעיר לצרכי מדיה דיגיטלית, עבודה עם כלים ושאר מסכים? גייסו אותם דרך ההורים למשרות גמישות והם יגיעו.
ויש לכם גם ספקים ושותפים. לפעמים כשאתם מחפשים אנשים דווקא לספקים שלכם יש אנשים פנויים או אנשים שזקוקים לפיתוח ואצלכם ימצאו בדיוק את מה שהם מחפשים. עכשיו לדוגמא הסופר פתוח אבל הקניונים סגורים אז שת"פ בין קמעונאים לרשת בגדים יכול לחבר בין עבודה לעובדים אם רק משחררים את הצורך "לגייס עובדים למשרה מלאה". גם זה לא ייחודי לתקופות מלחמה. יש הרבה תעשיות עם גלי פעילות שמתלבטות איך לשמר אנשים בתקופת שפל או לחילופין איך להביא אנשים בתקופת עומס. ויש גם ארגונים שמבינים ששימור עובדים דורש את היכולת לתת להם הזדמנויות שאין בפנים וישמחו לשתף פעולה עם ארגון אחר. תכנית פיתוח מנהלים שמשתפת פעולה עם עמותות מייצרת למנהלים הזדמנות להתנסות בעשייה חברתית במקביל לתרומה משמעותית לעמותות שמקבלות אנשים שקשה להם לגייס. דוגמאות נוספת אפשר למצוא בארגונים מסורתיים שמאפשרים לאנשים שלהם באופן חלקי לעבוד בסטארט-אפ טכנולוגי או במוסד חינוכי כדי לרכוש מיומנויות והתנסות או להרגיש נתינה ומשמעות מבלי לוותר על המשרה.
כן, כל זה שונה ממה שאנחנו מורגלים. אפשר על כל רעיון כזה מיד לומר "אבל" ולציין את כל העלויות, האתגרים, הנהלים. ונצטרך עוד לפתח את הפלטפורמות שיחברו בין אנשים לעשייה בצורה כזו אם כי גם לזה יש כבר ניצנים. אבל הרעיון המרכזי כאן הוא הקו המקשר בין מלחמה וחירום לבין עולם עבודה משתנה ובלתי צפוי. ככל שתלמדו לייצר אקו-סיסטם רב שכבתי של אנשים ויכולות שמסתכל מעבר לגבולות המסורתיים של הארגון, כך תוכלו לעמוד בסערות מכל הסוגים. וזה גם יאפשר לכם להביא את עולם העבודה העתידי אל ההווה ולא להסתפק רק בהישרדות בזמן משבר אלא לצאת ממנו מחוזקים.
ביחד ננצח.
תגובה אחת
תודה נירית
האמת היא שהגיעו כבר למעלה מ-10,000 פניות .
מאוד מרגש!
אשקלים שרוצים לתרום, עצמאיים שמתחילים להרגיש את הפגיעה בהכנסות ועוד