אנחנו מתקרבים לתקופה שבה נתחיל לעבוד במה שקרוי “הנורמלי החדש”, איזה שהוא שילוב בין הארגון שהיינו עם הלמידות וההחלטות שקיבלנו על סמך תקופת הקורונה. אחד המרכיבים המרכזיים בשינוי שעובר על הארגון נמצא בהחלטות שמתקבלות עכשיו לגבי החזרה למשרדים – אם, מתי ועד כמה.
באפריל 2020, עם פרוץ הקורונה, שרטטנו את המסע שנעבור בארגונים ממה שהיה למה שיהיה. כבר אז אפשר היה לראות שהמשבר מעביר את העבודה לדיגיטל ובכך מאיץ את הניתוק של העבודה ממקום העבודה. שרטטנו כבר אז את הציר שייקח אותנו ממצב החרום אל הארגון שאחרי. ומתוך הבנה שהארגון הזה יהיה אחר.
אחרי המעבר של העבודה לדיגיטל אחד הממדים הברורים להבדל נמצא הצורך לשלב אחרת עבודה מרחוק עם נוכחות פיזית במקום העבודה. לעבור למה שזכה לשם “עבודה היברידית”. הקרבה שאנחנו עדיין נמצאים בה לתקופת הקורונה, שבה עבדנו כולנו בריחוק חברתי מלא, מקשה עלינו להפריד בין הארגון ההיברידי של הנורמלי החדש לבין מה שקורה עדיין בתקופה של מגבלות הקורונה.
אבל הארגון ההיברידי שאנחנו מתכוננים אליו הוא לא מה שיש לנו עכשיו. והוא גם לא שילוב של עבודה במשרדים עם עבודה מהבית בתנאים של הבית כפי שהיו בשנת הקורונה או בתנאים של המשרד כפי שהיו לפני הקורונה. והאתגר שאנחנו עומדים בפניו בבואנו לקבל החלטות ניהוליות בתקופה הזו, היא השלכה של הקשיים הייחודיים לתקופת הקורונה על הנורמלי החדש.
מטרת הערכה הזו להבין יותר טוב את הארגון ההיברידי של הנורמלי החדש, זה שיווצר סביב השגרה של החיים לצד הקורונה או אחריה, מה שיתפתח. כדי לעזור לכם לנהל את השיח שיאפשר להנהלה לבחור איפה כארגון הם היו רוצים להיות על הציר שבין עבודה שהיא מקום לבין עבודה מבוזרת. מתוך הבנה שבתהליך שבו אנחנו מעצבים את הארגון ההיברידי לנורמלי החדש אנחנו צריכים להבין את כל ההשלכות של מודל העבודה שהחלטנו לאמץ.
