יכולות שבעבר היו נחלתם של יחידים הופכות לדרישות חוצות תעשיות ומקצועות

מה אתם יכולים להביא לשולחן שאף אחד אחר לא יכול? מה עושה אתכם ייחודיים? ואם אתם יודעים לנסח את זה, אם אתם ברורים לגבי הערך שלכם, דווקא זה הביטחון התעסוקתי שלכם. זה מה שהופך אתכם לבלתי ניתנים להחלפה בארגון או לעצמאי שאחרים רוצים להעסיק.

צאו לדרך. הצעדים הראשונים הם לרוב הכי קשים אבל אחרי שתעברו אותם תתחילו להכיר את המילים הנכונות לשים סביב הניסיון שלכם, סביב העולמות המעניינים אתכם. ולא פחות חשוב, זה הזמן להיות פתוחים, גמישים, במחשבה בעיקר. להבין יש צורות שונות לעבודה ולא חייבים מראש לבחור או להחליט. התמונה תתבהר וההזדמנות תגיע.

בשוק שבו המטבע החדש הוא יכולות, במקום מקצועות, לכולנו יש ניסיון בעבודה • עם כניסתה של האוטומציה לעוד ועוד תחומים, בני אדם הם עדיין מומחים בלהיות בני אדם, ולכן דווקא היכולות ולא המקצועות יהיו המטבע שנסחר בשוק העבודה

האתגר שלנו כיום, בתוך הארגון וגם בממד האישי, הוא להבין שדיגיטציה היא הרבה מעבר למחשוב הקיים. וגם אם אנחנו לא נעשה את השינוי, מישהו יגיע מכיוון לא צפוי ויגיש את המוצר או השירות שלנו בדרך אחרת, כזו שמייתרת אותנו. ובשביל להתמודד עם האתגר הזה, אסטרטגיה דיגיטלית חייבת לפגוש אנשים ואנשים חייבים לפגוש את האסטרטגיה. בין אם אתם עוסקים בשירות לקוחות ובין אם אתם מטפלים בנפשות ומשפחות, העולם של מחר לא דומה לזה של היום.

בעולם החדש אין יותר מסלולי קריירה. גם המקצועות מתפרקים ולא בטוח בכלל שיהיו מקצועות בעתיד, לפחות לא בהגדרתם הארוזה בחבילות לימוד. אנחנו רואים את המקצועות הופכים להיברידיים ודורשים מיומנויות מעולמות שונים, אנחנו רואים מקצועות נדרשים שלא נלמדים בשום מקום ומקצועות קיימים שמשנים לגמרי את פניהם. השבוע, מול סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון הבטחתי להם שהם לא יעבדו במקצוע שהם כביכול לומדים.

התיישנות הידע בארגון והמחסור בעובדים מיומנים הופכים את אופציית הפיטורים על רקע גיל לבלתי משתלמת

יש בעיות שאפשר לקטלג אותן כבעיות גרביטציה, כוח המשיכה. שמעתי את זה פעם ממרצה שניסה לעזור למישהו לא להיתקע במקום שאי-אפשר לשנות. במקום להילחם בכוח המשיכה, תניחו שהוא שם ואז תבדקו מה עושים איתו – איך משתמשים בו, מתקדמים בעזרתו או זזים למקום אחר, שבו אין לו תפקיד. בהתמודדות עם שאלות של גיוון בארגונים, לעתים קרובות מדי אנחנו נלחמים בכוח המשיכה, מנסים לרבע עיגולים, לכפות סגנון עבודה מסוים על אנשים שאינם מסוגלים לפעול בתוכו. בתהליך הזה אנחנו מפספסים את ההזדמנויות שמזמן עולם העבודה החדש למי שלא יכול היה להיכנס למערכות העבודה המסורתיות, אבל יכול דווקא לפרוח בעולם ללא מגבלות של מקום, תפקיד, מקצוע ואפילו זמן ומרחב.

אני שואלת אנשים במעברי קריירה מה הייתם עושים אילו לא היתה לכם שום מגבלה? לא כלכלית, לא ציפיות, אפילו לא פחד? יש כאלה שלא יודעים לתת תשובה לשאלה הזו, אנחנו יודעים מה לא לפני שאנחנו מוכנים לדבר על מה כן היינו חולמים לעשות. ואלה שכבר יודעים לחלום מתחילים לספר את החלום שלהם ומיד מגיע ה”אבל”, כל הסיבות למה לא, למה אי אפשר, למה זה לא ריאלי.

ההנחה שאם נלמד את המקצוע הנכון ונתמחה ביכולות הנכונות נהיה מוגנים מפני הצורך בשינוי, היא הדבר הכי מסוכן לקריירה שלנו