זה לא חדש, האמירה שהרשת שלנו חשובה, שככל שהרשת שלנו יותר רחבה ועמוקה, כך יגבר הסיכוי שהיא תעזור לנו בתוך הארגון או מחוצה לו. אנחנו יודעים שהרשת שלנו תתמוך ביכולת שלנו להצליח בתפקידנו הנוכחי, והיא גם תפתח בפנינו הזדמנויות להתפתחות וצמיחה בקריירה. אבל מי היא בעצם רשת שלנו?
יש כאלה שהאנשים סביבם הם כמו אויר לנשימה. ויש כאלה שהרעיון הזה מפחיד אותם או לפחות נשמע להם מאולץ. עבור חלקנו הרשת היא קשר, מערכת יחסים, אינטימיות, היכולת להיכנס לחדר ולהרגיש בנוח. עבור אחרים היא בדיוק ההיפך: היא לחץ, קשרים, מישהו צריך משהו ממני, ניצול, מחויבות, חשש מלשתף מידע.
זה עוזר לחשוב על רשת כעל מרקם של מערכות יחסים. בעולם העבודה, זו גרסה של "מה עשית בצבא?". היא המערכת שהופכת אותנו מיחיד לקבוצה ולקבוצות הרי יש כח גדול מזה של היחיד. רשת היא אנשים, ובעולם של היום לא עושים שום דבר לבד, הכל דורש שיתוף פעולה. ושיתוף פעולה עושים עם אנשים.
האנשים שלנו הם מעגלי העשייה וההשפעה, המנטורים, הצמיחה. אבל הם חייבים להיות פרוסים לא רק בתוך הפעילות שלנו כאן ועכשיו, אלא גם במעגלים של עולמות מתרחבים כדי שתהיה לנו רשת כשנזדקק לה, בשלבי הקריירה הבאים. זה שינוי משמעותי בעולם הקריירה החדש והוא מתחיל בהבנה שרשת איננה כלי לחיפוש עבודה ושדווקא עכשיו, בשלב הקריירה היציבה, זה הזמן לוודא שיש בחיים שלנו גם אנשים מעולמות אחרים, מחוץ למעגלים הפנימיים של העבודה והחברים.
בעצם, הזמן לבנות רשת, הוא בשלב הקריירה היציבה. היא תוודא שאנחנו מעודכנים, מחוברים, לומדים דברים חדשים ומגלים גם את מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים.
כי כשאנחנו מגיעים כבר לשלב הירידה בקריירה, אולי לחיפוש עבודה, כבר צריכה להיות לנו רשת. האנשים שלנו עוזרים לנו להכיר, ללמוד ולהבין את העולמות שמעניינים אותנו, לבחור את המשך הדרך ולמצוא בה את מקומנו. הם מלמדים אותנו את השפה המדוברת בה, עוזרים לנו לתרגם את מי שהיינו למי שאנחנו יכולים להיות בעולמות החדשים, והם שיחברו אותנו לאנשים ולעשייה הנכונה לשלב הבא, לצמיחה.
