שביתת התסריטאים שהסתיימה השבוע היא לא סיפור על הוליווד. זו סנונית ראשונה למאבקי העובדים שיתפתחו גם כאן ככל שהשינויים הטכנולוגיים יפגשו יותר ויותר עיסוקים ותעשיות. לכן כלכך חשוב להבין על מה צריך להיאבק ועל מה לא.
למי שלא עקב, איגוד התסריטאים של אמריקה (WGA)ניסה לייצר הגדרת סטנדרטים חדשים בנושאים הקשורים לשימוש ב AI בעולם התוכן של כתיבת תסריטים לסרטים וסדרות. הוא דרש בתחילה לקבוע מגבלות על שימוש בכלים של AI לכתיבה ועריכה של תכנים ולחוקק הסדרים מחמירים וברורים בנוגע לזכויות היוצרים בתוכן שנוצר על ידי AI. האיגוד דרש לקבוע באופן חד משמעי שניצול עבודתם של יוצרים לצורך אימון אלגוריתמי AI אסור לפי חוק וכן לקבוע תמלוגים קבועים ומנגנוני חלוקת הכנסות שיפצו תסריטאים על שימוש מתמשך ביצירותיהם שנוצרו או עובדו באמצעות כלים של AI.
בסופו של דבר, אחרי שביתה של 148 ימים, רוב ההסכם שהושג בין איגוד התסריטאים לאולפני הוליווד עוסק דווקא באזורי הנוחות של ועדי עובדים – הגדרות שכר ותנאים. למרות הדרישות המקוריות, בהסכם לא נקבע אסור ישיר על שימוש ב-AI לכתיבה או עריכה של חומרים ספרותיים, לא נאסר שימוש ב-AI ליצירת חומרים מקוריים חדשים, לא הוסדרו סטנדרטים לגבי זכויות יוצרים ותמלוגים כש-AI מעורבת ביצירה והאיגוד לא קיבל סמכות או אחריות פיקוח על השימושים ב-AI בתעשייה. במילים אחרות, האיגוד לא יצר תקדימים והסדרים משפטיים ברורים ומחמירים בנושאי זכויות יוצרים ותמלוגים ליוצרים בעידן של שימושים רחבים יותר של AI.
השאלה אם זו בכלל הייתה אופציה מלכתחילה.
מאז המהפכה התעשייתית יש לאיגודים מקצועיים תפקיד חשוב לעצב מחדש את סביבת העבודה לאור שינויים טכנולוגיים. מאבקי האיגודים אחראים לעובדה שאנחנו לא מעסיקים ילדים, מגבילים את מספר השעות ביום עבודה, זכאים לחופשות ותנאים סוציאליים. אבל בשנים האחרונות האיגודים המקצועיים איבדו את הרלוונטיות שלהם. לפי נתוני ארגון העבודה העולמי של האו"מ ההשתתפות באיגודי עובדים בירידה כבר שנים ברוב מדינות העולם, אפילו באירופה. כי בעידן הזה מאבקי עובדים מבוססי שכר ותנאים המנסים לשמר את הקיים ולהדוף שינויים לא באמת עוזרים לעובדים.
החששות המוצדקים של איגוד התסריטאים סביב קניין רוחני, ביטחון תעסוקתי והקשר המתפתח בין כישרון אנושי ואוטומציה אינם בלעדיים להוליווד; הם מהדהדים בין מגזרים, ומדגישים את הצורך הדחוף בגישה מתואמת, מרובת אינטרסים, כדי להגן על העובדים בנוף העבודה החדש. נדרש כאן מאמץ קולקטיבי ומרוכז להסתגל לקדמה הטכנולוגית מבלי לפגוע בערך האנושי. וזו הסיבה שהמשימה הזו נופלת על כתפיהם של כל בעלי העניין בשוק העבודה: איגודים, קובעי מדיניות, המעסיקים וגם אנחנו עצמנו.
תפקיד האיגודים
איגודים כבר לא יכולים לשמור רק על בטחון תעסוקתי ושכר. הם חייבים להרחיב את המבט לכל מה שנדרש כדי להגן על העתיד התעסוקתי של העובדים בעולם המשתנה. ובכך, יש להם יתרון עצום על פני כל שאר המשתתפים. דווקא בזכות היכולת הייחודית שלהם להסתכל על העיסוק לרוחב מעסיקים ואפילו תעשיות, איגודי עובדים נמצאים בעמדה הכי טובה להבין את הפערים הנוצרים בין הידע והיכולות של העובדים אותם הם מייצגים לבין הצרכים המשתנים באותו עיסוק. בעידן הזה איגודי עובדים צריכים לפעול פרואקטיבית לערוך ביקורת שנתית של פערי מיומנויות כדי להבין איך הכלים החדשים משנים את התפקידים. ניתוח כזה יאפשר להם להתבסס על נתונים במשא ומתן עם מעסיקים וקובעי מדיניות לייצר תוכניות הכשרה וסבסוד לסגירת הפערים. בדוגמא של איגוד התסריטאים, במקום לדרוש שלתסריטאי תהיה הזכות להחליט אם הוא רוצה להשתמש ב AI, האיגוד היה מבין שהוא חייב ללמוד לעשות זאת ודורש תקציבים והכשרות שיעזרו לתסריטאים ללמוד לנצל את הכלים כדי להתאים את עצמם למציאות המשתנה. ואז אולי אפילו היה מנצל את היעילות המוגברת לבקש צמצום כמות ימי העבודה בצורת שבוע עבודה של 4 ימים או אפילו יום עבודה של 6 שעות.
תפקיד קובעי המדיניות
ובכל זאת, יש כאן נושאים החורגים מגבולות עיסוק או תעשייה ודורשים טיפול לרוחב המדיניות. אלה כוללים את הצורך להגדיר מחדש, בחקיקה, את השקיפות וההוגנות של המודלים כדי לוודא שכולם מבינים איך ההחלטות של הבינה המלאכותית משפיעות על אנשים. בנוסף, מאחר וכל אחד יכול היום לצייר כל ציור בסגנון צייר מוכר או לכתוב טקסט בסגנון סופר פופולרי, כבר ברור שנצטרך להתאים את חוקי זכויות היוצרים כדי לקחת בחשבון ערך שנוצר על ידי בינה מלאכותית, המבוסס על תוכן או נתונים שיצרו בעבר אנשים. לעניין דרישות התסריטאים למשל, זו יכולה להיות חקיקה שתפרט את חלוקת הזכויות עבור פרויקטים שיתופיים בין בני אדם ל- AI, באופן שלא תגביל את השימוש בכלים (כפי שניסה ה- WGA לעשות) אלא תגדיר מסגרת משפטית בסיסית שיוצרים וארגונים יכולים לפעול בתוכה. אלה רק שתי דוגמאות מתוך השביתה הנוכחית, אבל יהיו עוד רבות. קובעי מדיניות יצטרכו לנהל את ההשלכות החברתיות הרחבות של בינה מלאכותית, כולל מימון והבטחת תכניות לחינוך, מערכות ההכשרה וההשכלה וכן תכניות שיבטיחו את היכולת של העובדים לפנות זמן ומשאבים כדי להכשיר את עצמם במקומות שהמעסיקים לא יעשו זאת.
תפקיד המעסיקים
אבל המעסיקים יצטרכו לעשות זאת גם בלי חקיקה. אנחנו חיים בעידן שבו ארגונים מצופים לפעול בשקיפות ובאתיקה ולכן הם לא צריכים לחכות למחוקק כדי להקל על שיתופי פעולה ולהגן על זכויות קניין רוחני. הם צריכים באופן יזום להתאים את הסכמי העבודה באופן שמגדיר בהוגנות את הזכויות והחובות של כל הצדדים המעורבים בפרויקטים המשתמשים או מושפעים מבינה מלאכותית. בדוגמה של מאבק התסריטאים, חברת הפקת סרטים צריכה להגדיר בבירור איך תסריטאי יתוגמל על תוכן שנוצר בשיתוף עם בינה מלאכותית ולכלול גם את האופן שבו הכותבים יקבלו תמלוגים גם כאשר AI מתבססת על עבודתם ללא שיתוף פעולה שלהם. עם הזמן ידרשו גם הארגונים לפתח מסגרות אתיות שמכתיבות שימוש אחראי בבינה מלאכותית, באופן שיאפשר לטכנולוגיה לשמש כלי עזר ולא איום. זו צפויה להפוך לסוגיה לא רק כלפי עובדים אלא גם כלפי לקוחות באופן שיחייב ארגונים להגדיר, למשל, כיצד אלגוריתמים משתמשים בנתונים כדי לאפשר המלצות וקבלת ההחלטות. וכמו איגודים וקובעי מדיניות, גם מעסיקים יצטרכו להיכנס לעובי הקורה של ההכשרות ולהשקיע בתוכניות הכשרה לעובדים לעבודה בסביבה הטכנולוגית המתפתחת.
התפקיד שלנו
מאחר ואנשים משתנים הרבה יותר מהר מארגונים ומערכות גדולות, אנחנו, העובדים, לא יכולים להניח את עתידנו בידי איגודים, ארגונים וקובעי מדיניות אפילו אם נניח שהם יעשו את מה שמוטל עליהם. לכן אנחנו מוכרחים לקחת אחריות על העתיד שלנו וללמוד לשתף פעולה עם בינה מלאכותית וטכנולוגיות אחרות.
זה לא משנה אם אתם מתרגשים מהשינויים, אדישים כלפיהם או כועסים עליהם. זו לא שיחה על עולם טוב יותר. זו שיחה על עולם מתהווה, בין אם נרצה בזאת ובין אם לאו. ולכן לפני הכל אנחנו צריכים להיות מודעים לשינויים ולאופן שבו הם פוגשים את העיסוק שלנו. אין לנו ברירה אלא לפעול להכיר את כלי ה-AI, להתנסות בעבודה איתם, לזהות כיצד הם יכולים להפוך אותנו ליותר פרודוקטיביים ואז לנצל את זה. אם זה מתאים לכם, אתם יכולים לעשות יותר, אולי אפילו לעשות עוד עבודה ולהרוויח יותר. אחרים יכולים לבחור לפנות יותר זמן לפנאי או עיסוקים אחרים. ואם גיליתם שאתם לא אוהבים את העבודה עם הכלים, תבינו מה אתם כן יכולים לעשות שהם לא עושים ואז תתמחו בזה. בכל מקרה אסור לנו להניח שהשינוי הזה לא יגע בנו. לכן אנחנו מוכרחים לאמץ גישה פרואקטיבית להכשיר את עצמנו כדי לעדכן ולהתאים את הכישורים שלנו ככל שהטכנולוגיה תתפתח והעבודה תשתנה.
כי היא תשתנה. עבור התסריטאים, עבור כותבי תוכן אחרים, עבור יוצרים ועבור מקצועות שכרגע עוד לא רואים את הקשר. וכשזה יגיע לעיסוק שלכם, לא כדאי לסמוך על איגוד מקצועי שיעכב את ההשלכות. עדיף מראש לא להגיע לשם, לסלול את הדרך שתוודא שהטכנולוגיה תגביר את הפוטנציאל שלנו. ואז לעשות עם זה מה שאנחנו בוחרים.
