נעלמו מחיינו כשהפסקנו ללכת למשרד

אנחנו רגילים לדבר על מה שהרווחנו בעבודה מרחוק: גמישות בשעות, היכולת לבחור היכן לעבוד, פחות שעות בפקקים. אבל השבוע גיליתי שגם שכירים שהפכו לעצמאים וגם שכירים שעובדים היברידי חולקים געגוע למה שאיבדנו במעבר ממשרדים לעבודה היברידית.

מרגע שאנחנו כבר לא מגיעים למשרד או לא מגיעים באותה התדירות יש כמה מרכיבים שפשוט נעלמו מחיי העבודה שלנו ואם לא נעשה משהו אחרת הם לא יחזרו:

נעלמו מערכות יחסים – כשכירים, הארגון והעבודה מייצרים עבורנו גם רשת תפעולית וגם רשת חברתית. הרשת התפעולית היא אותם אנשים שאנחנו עובדים איתם. הרשת החברתית צמחה לנו בעבודה מעצם היותה מקום שבילינו בו את רוב שעות הערות שלנו ולכן היא סיפקה לנו גם רבים מהצרכים החברתיים שלנו כולל חברים, מפגשי קפה, שיחות מסדרון וגם היכרויות לא מתוכננות עם אנשים חדשים.

שכירים שהפכו עצמאים משאירים מאחור את חווית האנשים של המשרד וגם אם הם בקשר שוטף עם לקוחות ועמיתים, הם איבדו את החיבור עם הצוות, ההשתייכות למשהו גדול יותר, עוד אנשים שמחויבים לאותה מטרה. ועובדים היברידיים, גם כשהם כבר מגיעים למשרד, לא כולם שם. כי גם אם קבעתם פגישות עם אנשים סביב עבודה, כאן אנחנו מדברים על מפגשים אקראיים, שיחות קפה, שיחות חשיבה לא קונקרטיות, כל אותן מערכות יחסים אקראיות, מזדמנות, חברתיות ולא מובנות שהיו לנו כשעבודה היתה מקום שהלכנו אליו. ואם לא נקבע עכשיו באופן מודע מפגשים עם אנשים, חברתיים או מקצועיים, הם לא יקרו.

אם אתם שכירים, אפשר למלא חלק מזה על ידי תהליכים מובנים של מפגשים עם חברים לעבודה. אבל לא חייבים למלא את כל החסר הזה דווקא במסגרת הארגון. מאחר ואנחנו נמצאים  עכשיו יותר זמן בסביבת הבית אפשר לחזור ולבנות מערכות חברה, קהילה ופנאי בסביבות המגורים. מקום נוסף שאנחנו נמצאים בו עכשיו זה המרחב הדיגיטלי. וגם כאן אפשר ורצוי לצאת מגבולות התקשורת הארגונים ולגלות עמיתים וקהילות מקצועיות וחברתיות ברשת, בלי קשר לעבודה השוטפת.

אז תשאלו את עצמכם, מתי בפעם האחרונה נפגשתם עם אנשים לשיחה מקצועית לא פרקטית, לא סביב עבודה? ומתי פגשתם מישהו חדש שגרם לכם לחשוב?

נעלמו פסקי זמן חווייתיים – חווית השכיר מזמנת אותנו לפעילויות מבלי שנצטרך לתכנן אותן אבל בדיעבד אלה פעילויות ששוברות עבורנו את השגרה ומקיפות אותנו בחוויות שלא היינו בהכרח חושבים ליצור עבור עצמנו. חלקנו נסענו בעולם לנסיעות עסקיות שסיפקו לנו, בין פגישה לכנס, גם זמן אישי מחוץ ליום יום ואולי הצצות למקומות מעניינים או חיים שלא היינו חווים. אחרים מקבלים את פסקי הזמן האלה דרך אירועי חברה, פעילויות גיבוש או גישה לחויות בחסות הארגון.

קחו למשל את מה שקרה לנסיעות העסקיות שהן הרבה יותר מעבודה. הן היו הזדמנות לפגוש אנשים חדשים, הזדמנות לזמן אישי או לשעות עם חברים לעבודה בדרך אל היעד, סופשבוע של קניות או חוויות בארץ אחרת. מישהי תארה לי את זה כסוג של "חיים אחרים" עם טיסות ומלונות ומסעדות ומפגשים, מאד רחוק מהיום יום של רובנו. הרבה מזה כבר לא קיים היום. על פי מחקר של דלויט נתוני הנסיעות העסקיות במחצית הראשונה של 2023 עומדים על חצי ממה שהיו ב 2019 כך שפסקי הזמן האלה, אם הם מילאו עבורכם צורך, נעלמו גם הם.

משהו דומה קרה לפעילויות חוויה רבות אחרות שהורגלנו להן כשכירים – חוגים, הרצאות, כנסים. היום, אנחנו מגיעים למשרדים רק מעט ולא כולם יחד ולא נבזבז זמן חוג או הרצאה אם כבר הגענו למשרד. תחשבו אפילו רק על מה שקרה לארוחת הצהריים. פעם היא היתה אתנחתא חברתית ביום עבודה. היום את רוב ארוחות הצהריים אנחנו צריכים בכלל לבשל לעצמנו. שכירים שהפכו עצמאים מגלים אחרי זמן שיש המון דברים שלא יקרו אם לא ניקח אחריות לגרום להם לקרות. זה נכון עכשיו גם לשכירים היברידיים כי גם אם הארגון מנסה עדיין לארגן פעילויות חוויה, לא בטוח שתבחרו ללכת לקבוצת ריצה במסגרת הארגון כשיש לכם אפשרות להצטרף לכזו ליד הבית.

מתי פעם אחרונה חסמתם יום או שבוע עבודה כדי ללכת לתערוכה עם חברה? והאם נרשמתם לחוג באיזור המגורים שלכם?

נעלמה התפתחות ואתגור החשיבה – גם כאן הארגון דאג לנו: הוא שלח אותנו לכנסים, זימן אותנו להרצאות, מפגשים, סדנאות והכשרות, חשף אותנו למובילי דעה וחומרים חדשים. ואפילו בתוך העבודה עצם הצורך לדון עם עמיתים, לפעמים לא להסכים, להצטרך לרתום אנשים ולהניע החלטות, כל אלה חשפו אותנו לשיח עמיתים, לדיונים, לחומרים וחשיבה אחרת משלנו.

משהו דומה קרה לפיתוח. ולא, לא בגלל שארגונים הפסיקו להשקיע בפיתוח. אבל עצם העובדה שאנחנו פחות נוכחים פיזית במקומות העבודה משנה את האופן בו אנחנו צורכים וחווים פיתוח. ארגונים רבים מדווחים על כך שעובדים לא נרשמים או לא מגיעים להכשרות בחסות הארגון ומצד שני מדווחים בסקרי בריאות ארגונית שהעובדים עדיין מרגישים שלא מפתחים אותם. שנים אנחנו יודעים שפיתוח זה לא קורס, זה 70% התנסות, סביבה, חונכות. אז ללא הגעה למשרדים, אם אנחנו לא נעשה את זה, נגלה שפתחנו פער של ידע, מיומנויות וכלים לא רק למה שאנחנו עושים היום אלא למי שאנחנו יכולים להיות בהמשך.

אז תבדקו את עצמכם, מתי פעם אחרונה שמעתם הרצאה? נרשמתם לכנס? הצטרפתם לרשת מקצועית?

נעלמה היכולת להתרווח בבית –  בעבר הבית היה בית. המשרד עבודה. וגם אם עבדתם מעבר לשעות העבודה מהבית מידי פעם, עדיין רוב הזמן הבית היה המקום שקיבל אתכם כאנשים פרטיים, כבני זוג, משפחה. בעבודה עצמאית או היברידית פעמים רבות אנחנו עובדים מהבית לא פחות, אם לא יותר, מאשר במקומות אחרים. שזו לא רק סוגייה של גבולות מטשטשים אלא גם של טשטוש זהויות. כשהמשרד היה מקום שהלכנו אליו היו טקסים שהעבירו אותנו מזהות של בית לזהות של משרד. בבוקר הם כללו את ההתארגנות והנסיעה, בערב את החזרה ואולי החלפת הבגדים או המעבר לנעלי בית. היום המעבר מזהות של בית לזהות של עבודה מתרחשת במרחק שבין המיטה למחשב. ואנחנו צריכים לבנות מחדש את התהליכים שמסמנים לנו מי אנחנו ברגע זה – אנשי עבודה או אנשי בית.

לכן, מעבר לצורך ללמוד להבנות את יום העבודה מהבית עם אתנחתאות, הפסקות וגם התחלה וסוף, אנחנו צריכים ללמוד גם "להעביר" את עצמנו ממצב עבודה למצב בית. אם אין לכם חדר עבודה ייעודי, הטקסים האלה יכולים לכלול החלפת בגדים או נעליים, יציאה לפעילות מעבר כמו סיבוב עם הכלב או פעילות ספורטיבית וכד'.

חפשו בביתכם, איזו פינה בבית לא משמשת לעבודה ויכולה להוות מקום לאתנחתא ורגיעה בכל שעה משעות היום?

החלוקות המסורתיות בין עבודה ובית מטשטשות עבור רבים בתקופה הזו. עבור עובדים היברידיים שמגיעים למשרד ליומיים, שלושה בשבוע, זה אומר שיותר ממחצית השבוע הם נמצאים פיזית בבית, מצב שלא היה כמותו בעבר. גם כמות האנשים שעוברים לעבודה עצמאית, במקום או בנוסף לעבודה שכירה ממשיכה לצמוח. ביולי 2022 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על מה שמוגדר "תנועות של עסקים" בישראל ומהם עולה, מעבר לגידול של 75% במספר העסקים החדשים, גם ש 66% מהם לא מעסיקים שכירים. שזה מרמז על מעבר של אנשים משכיר לעצמאי או שילוב של שניהם.

בלי קשר לצורת ההעסקה והפרנסה שלכם, אם אתם עובדי ידע היום אתם צריכים להסתכל על מרחב עיסוקים גדול יותר מאשר עבודה ופנאי. ללמוד לייצר את התהליכים שיוודאו שתפגשו חברים, מכרים, עמיתים וגם אנשים חדשים, למצוא דרכים לבנות אל תוך השגרה שלכם פסקי זמן קטנים וגדולים, לפנות זמן להתפתחות, למצוא את מה שלא חיפשתם, להתקל בידע חדש, בחוויות חדשות וגם לעשות אתנחתאות. אתם כבר לא יכולים להסתמך על העבודה, הארגון והשגרה של פעם לגרום לכל אלה לקרות. כדי שלא יחסר.

לינק לטור בדה-מרקר 01.06.2023

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי