עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
מסמך קורות החיים נועד לארגן את הניסיון שלנו ליחידות קלות לעיכול עבור מנהלים, אבל בעתיד הוא יוחלף בהדרגה במאגר "אני" דיגיטלי, שמתאים יותר לעולם החדש
כולנו מכירים אותו, את מסמך קורות החיים, מודפסים או ברשת. הזהות המקצועית שלנו, רשימה של תפקידים והשכלה שמנסה להעביר בדף אחד, מקסימום שניים, את מי שאנחנו בחיי העבודה. בעולם העבודה החדש כבר מרגישים שהפורמט הזה הגיע לסוף הדרך. קורות החיים כרשימה של תפקידים ומקצועות מניחים שזה כל הסיפור המקצועי שלנו. הם לא באמת מצליחים להעביר את אוסף היכולות והניסיון שצברנו, בטח לא את היכולות הרכות יותר שלנו, את מאפייני האופי, שיתופי הפעולה, יכולות התקשורת, השכנוע, העשייה. והם גם לא מאפשרים לנו להיות יותר מדבר אחד, עיסוק אחד, מקצוע אחד. לא מתאימים לתיקי קריירה, לשילובים, לרשתות. והפרטים שהם כן כוללים, כמו שם, מגדר, כתובת, השכלה, דווקא אלה מעודדים, אפילו אם בלי להתכוון, הטיות בגיוס. הטור של היום בודק איך הגענו לפורמט הזה ולאן הולכים מכאן.
נתחיל עם קצת מספרים. בלינקדאין, מאגר קורות החיים הדיגיטלי הגדול ביותר, יש היום מעל חצי מיליון רישומים ממאתיים מדינות. ויש עולם שלם של טיפים איך לוודא שהפרופיל שלכם שם עובר את הסינונים של הגורמים שמסתכלים עליו. תמונה למשל מבטיחה פי 21 צפיות לעומת פרופיל בלי תמונה. מחקר מעניין שבחן את תנועות העיניים של מגייסים טוען שמגייסים מחליטים תוך 6 שניות אם המועמד מתאים או לא מתאים בסינון הראשוני. ו 80% מהזמן הזה הולך על שם, תפקיד וארגון נוכחי וקודם כולל תאריכי התחלה וסיום והשכלה. מעבר לנתונים אלה, מגייסים חיפשו מילות מפתח נדרשות למשרות. אולי בגלל זה יש אין ספור עצות לגבי מספרי העמודים ואפילו סוג הפונט, הכל כדי להשיג את המרב מ 6 השניות הללו. כי בסופו של יום, על פי Glassdoor, מודעת דרושים מקבלת בממוצע 250 קורות חיים, מתוכם יקראו לראיון בין 4 ל 6 מועמדים ורק אחד יתקבל לעבודה.
מסמך קורות החיים בעצם נועד לארגן את הניסיון שלנו ליחידות קלות לעיכול עבור מנהלים מגייסים והיום, יותר מתמיד, גם עבור תוכנות ממיינות. בעצם קורות החיים נועדו לסנן את מאגר המועמדים, להסיר כמה שיותר, כדי שמגייסים יוכלו להסתכל על קבוצה מצומצמת ולבחור מתוכה. יש מי שטוען שקורות החיים הראשונים נוצרו על ידי ליאונרדו דה וינצי ב 1482 אבל השם עצמו Resume, משויך ללורד אנגלי שבסביבות 1500 קרא כך למכתב שהציג אותו ואת יכולותיו למכרים. בשנות ה 30 וה 40 של המאה הקודמת הפכו קורות החיים למסמך פורמלי שכלל אגב גיל, גובה, משקל, מצב משפחתי ואפילו השתייכות דתית. ורק בסביבות 1950 הם הפכו להיות תנאי מוקדם, מצופה, לחיפוש עבודה, והתחילו לכלול גם מאפיינים אישיים כמו תחומי התעניינות, ספורט וכד'. כשמגיע העידן הדיגיטלי מקבלים קורות החיים צורה ותפקיד מכירתי. בשנות ה -80 כבר יש ספרים שמסבירים איך לכתוב קורות חיים ומכונת הצילום והפקס עוזרים להם לתפוס תאוצה בעולם חיפוש העבודה עד שבאמצע שנות ה 90 נולדים גם אתרי חיפוש העבודה והמייל מחליף את הפקס. ב 2003 לינקדאין יוצאת לדרך ויוצרת בעצם מאגר דיגיטלי של קורות חיים שמשנה עם הזמן את חיפוש העבודה ממשלוח קורות חיים כנגד משרה ליכולת של ארגון לחפש מועמדים אפילו אם לא שלחו קורות חיים. ובשנים האחרונות הצטרפו הרשתות החברתיות, מדיה דיגיטלית, וידיאו ושאר עזרים אל קורות החיים בניסיון להעביר עושר גדול יותר של ה"אני" הדיגיטלי שלי למעסיקים פוטנציאליים.
במקום סולם ישר, קיר טיפוס
בעידן החדש קורות החיים צריכים לספר את הסיפור של מי שאנחנו ואולי גם את מי שאנחנו יכולים להיות ולא רק את הרשימה של מה שעשינו. הפורמט הנוכחי מחייב אותנו לדחוס את כל היסטוריית העשייה המקצועית שלנו ולגרסה מקובלת, בניסיון להראות כמו המועמד הרצוי. קריירות לא טיפוסיות, לא רציפות, יכולות וניסיון מחוץ לעולמות הפורמליים של עבודה והשכלה, כל אלה לא נכנסים לפורמט הקיים ואנחנו עסוקים ב"להסביר" או "להעלים" אותם. בעצם, יש כאן פער מובנה בין הרצון, כביכול, של מעסיקים למצוא את הייחודי והמצטיין לבין הפורמט שדוחס הכל ליחידות מוכרות ובכך מעלים את מה שבולט ושונה.
אבל במציאות, בטח במציאות המתהווה, הדרך למעלה כבר לא עוברת בסולם ישר ואפשר למצוא קריירות שונות שהתחילו מאותה נקודה והתפתחו אחרת. אחד הכלים המעניינים שלינקדאין הוציאו הוא ה Alumni Tool, כלי המאפשר לכם לראות את התפתחות הקריירה של בוגרי האוניברסיטאות השונות. בעזרת הכלי, אפשר להכניס תחום עיסוק רצוי בעתיד ולראות מאילו אוניברסיטאות הגיעו מי שעוסקים בו. ואם הלימודים כבר מאחוריכם, אפשר לראות באילו תעשיות ומקצועות ואפילו ארגונים הם עובדים, למיין לפי תאריך סיום הלימודים ובכך לשלוט במשך הקריירה. ואפשר לבחור את מי שעובד בעבודת החלומות שלכם ולראות איך הגיעו משם לכאן.
בעולם שבו נולדים תחומי עיסוק, צורות עבודה משתנות ועולמות נעלמים ונוצרים בקצב הולך וגובר, הופכים מסלולי הקריירה פחות צפויים, פחות מאופיינים על ידי סולם קידום ברור ומוכר, ויותר דומים לטיפוס על קיר, כזה שמאפשר דרכים רבות למעלה, כולל צעדים לצד ולפעמים אפילו למטה כדי לעלות מכיוון אחר. ואנשים רבים מוצאים עצמם מנהלים תיקי קריירה שכוללים יותר מעיסוק אחד בו זמנית, לא תמיד אפילו באותו תחום. ארגון כרונולוגי של תפקיד ומשרה כבר לא מספרים את כל הסיפור.
ארגונים רבים פונים היום לכלים חדשים כדי למיין ולהתאים בין מועמדים למשרות, כלים המנסים לאסוף מידע ממקורות שונים כולל כאלה המעידים על יכולות, ואז להעביר אותם למגייסים במתכונת ברת עיכול. בעידן הזה אנשים לא רק מחפשים משרות, הם מחפשים סוגים נוספים של עבודה ועשייה. והעבודה גם מחפשת אותם. ככל שתגבר הפעילות הדיגיטלית שלנו וישתפרו הכלים כך תגבר המגמה הזו שמחברת באמצעות כלים חדשים בין מועמדים לעבודה. בטווח הקצר, סביר להניח שקורות החיים יתחילו להכיל מידע מלא יותר מרשימה של תפקידים ומקצועות. בטווח הארוך יותר סביר להניח שמתכונת קורות החיים תעלם ותוחלף על ידי אני דיגיטלי חדש.
וזו בעצם תמצית הסיפור של קורות החיים של העתיד. קורות החיים הם תולדה של הכלים והמתודולוגיות המשמשות את עולם הגיוס וככל שאלה ישתנו, תשתנה המתכונת שבה אנחנו מספרים את סיפור הקריירה שלנו. כי בסופו של יום, קורות החיים שלנו נועדו אך ורק בשביל לקדם את סיפור הקריירה שלנו והם מופנים אל מי שיש לו חלק בכך או שאנחנו מקווים שיהיה לו חלק בכך. היום, אלה המגייסים, אדם או מכונה, שבאים לחבר בין מחפש עבודה וצרכים של ארגונים או עשייה. עם התפתחות עולם העבודה, כניסתן של מתכונות עבודה ועשייה חדשות, יתפתח גם האופן בו נספר את סיפורי הקריירה שלנו כך שיתאים לאופן בו תתאפשר בעתיד ההתאמה בין עשייה לצורך. עד שזה יקרה, קורות החיים שלכם מספרים את הסיפור של מי שאתם עבור מי שבוחן את הסיפור שלכם אל מול צורך. ככל שתשכילו להבין את הצורך, כך תדעו לספר את הסיפור באופן המתאים ביותר.
