התכנית ארץ נהדרת שמה לנו מראה בסדרת המערכונים על ההייטק. מראה שמקורה בתמונת הקמפיינים לגיוס והשכר המאמיר. אין ספק, אנחנו בשוק של עובדים. והתגובה האוטומטית בשוק של עובדים זה לתת לעובדים את כל מה שהיו רוצים, וגם מה שהם לא ידעו שהם רוצים. הכל כדי שיבואו ויישארו. לכן זה לא מפתיע שמחוברות ושימור עובדים הופכים לשיח בחדרי הנהלה בכירה, אפילו במפגשי בורד.
לפני עשור, כשהתפרסמו מדדי החברות שהכי טוב לעבוד בהן, נהגה התקשורת לצלם דווקא את חדר הכושר וחוג הפילאטיס. כבר אז ידענו ששביעות הרצון של העובד לא באמת מושתתת על תכניות רווחה ותנאי עבודה. לא שהם לא חשובים, אבל הם בטח לא הליבה. ושוב מודעות הגיוס המעטרות את האיילון משכיחות מאיתנו את הסיבות האמיתיות שמחברות אנשים לארגונים.
היום, בעיצומה של אחת מהתקופות הלחוצות ביותר שידענו בהקשרים של עבודה וחיים, כשאתם ניגשים לדבר על גיוס ושימור עובדים כדאי לקחת בחשבון את המרכיבים שחשובים באמת. חוץ מגלידה.
מרכיב פיננסי – כדי שזו לא תהיה הדאגה המרכזית
זה יותר מגובה השכר. בשנתיים האחרונות למדנו שיעור על יציבות תעסוקתית ופיננסית ואנשים היום רוצים להבין, לנהל ולתכנן את הכסף שלהם. גם כדי להקטין את הלחץ הנובע ממנו וגם בשביל שיוכלו לקבל את ההחלטות שהם רוצים וצריכים. ואולי יותר מכל, בשביל לדעת שהם יכולים לממש את כל שאר המרכיבים החשובים בחיי העבודה ולא להיתקע בתפקידים שהם שונאים או בסביבה שמייצרת להם עומסים וניכור רק בגלל הצורך להתפרנס.
- כלים ושירותים שיאפשרו לעובדים להבין מה בכלל יש להם, מה הם מקבלים מהארגון מעבר לתלוש השכר.
- לא לפחד מכסף – כולל בנושאי ביטוח, חסכון, משכנתה, השקעה אבל גם כלכלת משפחה, תקצוב ותכניות פרישה.
- בחירה והתאמה של הכנסה פנויה וחסכון עתידי לצרכים האישיים. לדוגמא: שכר ביד לעומת תכניות השתתפות ברווחים (כמו בונוסים ואופציות) או הטבות כמו מימון ארוחות, רכב חברה וכד'.
מרכיב נפשי – חיים בשלום עם העומס
התקופה הזו לא היתה דומה לשום דבר שחווינו בעבר בעולם העבודה. החל מתקופות ארוכות של עבודה מרחוק ומעבר של פעילויות רבות שאנחנו מורגלים לעשות בסביבת אנשים אל הדיגיטל. כל אלה מייצרים צרכים רגשיים שארגונים לא מורגלים לעסוק בהם.
- הכשרות מנהלים למנהיגות אמפטית, בטחון פסיכולוגי, מודעות וניהול עומסים.
- התאמה מתמדת של מדיניות עבודה היברידית כדי ללמוד איך לאפשר לאנשים שליטה על הזמן ויכולת ויסות עומסי עבודה וחיים
- סביבה אוטנטית ומכילה המאפשרת להביא את עצמנו, בלי מסיכות, למקום העבודה, על כל השונות שבנו.
מרכיב רגשי – נהנים רוב הזמן
אנשים שעוזבים עכשיו מקומות עבודה מסמנים ברגליים שהמחיר של יום העבודה לא היה שווה את התמורה. ולא, הם לא מתכוונים לכסף. שנות הקורונה הזכירו לנו שהחיים קצרים וכדאי שכל יום שנלך לעבודה יהיה שווה את כל מה שלא עשינו בזמן הזה. כדאי להבין מה מוריד לאנשים אנרגיה במקום העבודה ולהסיר את החסמים.
- מהיררכיה לרשתיות, בניית תהליכי עבודה שמפשטים בירוקרטיה ומאפשרים לאנשים לעשות מה שנכון
- דגש על התוצרים ("מה") ופחות על תשומות ותהליכים ("איך")
- הבניית המשרד וגם היומן כך שימי משרד ינוצלו לקשר, חיבור ומפגשים לא פורמליים.
מרכיב הקריירה – מתפתחים ומוערכים
פעם קריירה עוצבה על ידי מקצוע טוב ועבודה בארגון טוב. היום האנשים שאתם מחפשים יודעים שההצלחה שלהם בידיים שלהם. כולל היכולת להישאר רלוונטי בשוק התעסוקה והרצון לעסוק במה שחשוב, משמעותי, וממצה את הפוטנציאל האישי. ככל שהעובדים יוכלו להתאים את תוכן העבודה שלהם לשאיפות האישיות שלהם ולהגדרה האישית שלהם להצלחה בקריירה, כך הם יהיו מאושרים, בריאים ופרודוקטיביים יותר.
וזה מאתגר אותנו בארגונים עכשיו. אנחנו לא מורגלים בניהול קריירות מנקודת המבט של העובד, רק מנקודת המבט של פיתוח העובד בהקשרים של העבודה שלו, לרוב העבודה הנוכחית. אבל זה לא עובד יותר, לא בשביל שימור עובדים אבל גם כדי להבטיח שלעובדים יהיו המיומנויות הנדרשות לעבודה של מחר.
- שיח אוטנטי על ניהול קריירה בין מנהלים ועובדים כדי להתוות מה נכון לאנשים ולארגון.
- מרכזי קריירה להסרת חסמים ומתן כלים לניהול קריירות בתוך הארגון כולל מעבריות פנימית, תכניות פיתוח (לא רק קורסים!), איתור והכשרה לצרכי הארגון העתידיים.
- גמישות לעיצוב משרות כדי להתאים את העבודה גם לצרכים וגם לרצונות
משמעות – למה בכלל עובדים כאן?
טשטוש הגבולות בין הזהות המקצועית והאישית משפיעה גם על הצורך של אנשים לראות את הקשר בין מה שהם מאמינים בו באופן אישי למה שהם עושים בעבודה. הם רוצים להרגיש שהם משמעותיים, תורמים, לא להיות בורג קטן במערכת או לעבוד בשביל כסף לבעלי מניות. ולוודא שגם החברה עושה את זה.
- כל מה שאומרים ועושים וגם מה שלא אומרים ולא עושים משקף את הערכים שלכם
- תכניות תגמול, קידום והערכה מותאמות למה שאתם אומרים שאתם מאמינים בו
- עזרה לעובדים למצוא את המשמעות האישית שלהם ולמצות את הפוטנציאל שלהם במסגרת העבודה
העיקרון המרכזי: הכל מותאם אישית
כי אנשים שונים צריכים דברים שונים. זה נכון לכל ההיבטים. הצמדות לנהלים אחידים ו "ככה עושים את זה אצלנו" או "זה לא נהוג" מותאמת לעשור הקודם אם לא למאה הקודמת. אם למדנו משהו ממשבר הקורונה זה שבריאות, סיכונים, התמודדות ואתגרים כולם נובעים מהשוני שלנו האישי, המשפחתי, הגיאוגרפי והפיזי. זה נכון גם למוטיבציות, לקריירה, למה שמחבר אותנו ולמה שמוריד. לכן חשוב שתייצרו גמישות בתוך המסגרת. כזו שתאפשר לנהל מרחב ארגוני ובמקביל להתאים אותו כך שהעובד שלכם ידע שרואים אותו.
ולקנח בגלידה.
