שר האוצר אביגדור ליברמן צודק – מורי הדרך באמת צריכים לחפש עיסוק אחר. וכן, אני מבינה למה זה מכעיס אבל זה המצב. לא רק בגלל הקורונה. ולא רק עבור מורי הדרך. בעולם עבודה משתנה שבו אנחנו כבר לא לומדים מקצוע לחיים אין סיבה להניח שנוכל לעבוד במקצוע או תעשייה יחידים כשמסביבנו כלכך הרבה שינויים. אתמול זו היתה אמאזון שמגיעה לישראל ומאתגרת את הקמעונאים. ומחר יהיו אלה הרכבים האוטונומיים שיקחו את העבודה של נהגי המוניות. והיום זו הקורונה, שבין השאר, שינתה את מפת התיירות והפנאי. ולא, אין סיבה לצפות שהמדינה תיקח את כל האחריות כאן ופשוט תשלם לנו את המשכורת כשמשהו משתנה. אתם אולי מאד אוהבים את מה שעשיתם ואת איך שזה היה פעם, אבל כשה"פעם" הזה מסתיים או משתנה מהותית צריך ללמוד להתפרנס בדרכים אחרות.
לכן (גם) מורי הדרך חייבים למצוא דרכים חדשות להתפרנס. האמת הכואבת היא שאנשים צעירים ומבוגרים היום יאלצו לעשות כמה שינויי קריירה במהלך החיים. גם כדי להתאים את עצמם לשינויים וגם כי יפתחו להם אפשרויות חדשות. דוח מבקר המדינה על המוכנות לשוק העבודה העתידי שפורסם השבוע מסמן כ 45% מהמשרות בישראל שעשויות להפוך לא רלוונטיות בשנים הקרובות. והוא רק מאיץ את הנתון שפירסם מרכז טאוב בסוף 2015 ש 47% מהמשרות בסכנת היעלמות בעשורים הקרובים.
וכל זה עוד לפני השלכות משבר הקורונה. על פי מקינזי עכשיו יש עוד סיבה לשינויים במקצועות – המימד הפיזי של העבודה – משתנה שתלוי בקרבה פיזית לעמיתים או לקוחות, בהיקף הקשרים הבין אישיים שאנחנו צריכים לקיים בעבודה וגם בצרכי הנוכחות הפיזית, בפנים ובחוץ. לכן הסיפור של הקורונה לא יסתיים כשנתגבר על הצורך בריחוק חברתי. מאחר והקורונה אתגרה אותנו בדיוק בממד הזה, של הקרבה הפיזית, דווקא המקצועות שדורשים מפגש קרוב עם אנשים צפויים להשתנות הכי הרבה גם כשהקורונה תהיה מאחורינו. בחלק מהמקרים זה יקרה בגלל האצת אוטומציה וחדשנות שיצרה התקופה הזו דווקא בעיסוקים שנמצאים בזירות עבודה עם עצימות הקשר הגבוהה ביותר. וחלק מהשינוי יגיע משינוי הרגלים ונורמות שישתרשו גם בהמשך.
סימנים לשינויים האלה אנחנו רואים כבר עכשיו גם בעיסוקי פנאי.
על פי מחקר של דלויט, בתקופת הקורונה שבה הבית היה מרכז החיים צמחו פרויקטי ה "עשה זאת בעצמך" כפעילות פנאי בבית, ביחד עם מנויים לשירותי מדיה ברשת כמו נטפליקס או ספוטיפיי. וגם השימוש ברשת לצרכי למידה, צפייה בספורט. בקטגוריה של פעילות ספורטיבית למשל, נוצרו בשנתיים האחרונות שירותי ספורט וירטואליים כולל שיעורים בשידור חי, על פי דרישה וגם אפליקציות. מחקרים מראים שכ 40% מצרכני פעילות הספורט משלמים עכשיו על שירותי מקוונים מעסקים שהם מעולם לא ביקרו פיזית.
ואם אתם שואלים אם כל זה יישאר אחרי הקורונה? המחקר מזהה שבמקביל לצרכני הפנאי שלא שינו את ההרגלים שלהם ולאלה שיחזרו למה שהיה ברגע שיוכלו, יש גם כאלה שרוצים לשמר את השינויים שהכניסו לחיים בתקופה הזו כולל יותר איזון וגמישות שמגיעים מהפלטפורמות החדשות.
אז בחזרה למורי הדרך. כדוגמא לכל המקצועות שחוו ועוד יחוו את הצורך להשתנות.
אפשר לחכות עד יעבור זעם. אפשר לדרוש שהמדינה תעזור. אפשר. אבל זה כנראה לא יפתור לכם את הבעיה.
כדאי במקום להתארגן לעתיד ולצאת מחוזקים. להבין שממילא אנחנו צריכים לעדכן את העיסוק שלנו אל מול השינויים בעולם ממהר והקורונה היא חדר כושר לא מתפשר שמחייב אותנו לאמן את השרירים האלה.
אז ליברמן צודק באמירה שצריך לעשות שינוי אבל הוא טועה באופן שבו הוא ממליץ לעשות את זה. כי יש לכם הרבה יותר אפשרויות מאשר להפוך לנאמני קורונה:
1. לעשות מה שאתם עושים, אבל אחרת
קודם כל אפשר לחפש דרכים חדשות לעשות את המהות של מה שאתם עושים. מורי דרך, למשל, נותנים לנו מענה לחוויות ופעילויות פנאי. ואנחנו עדיין רוצים כאלה ומוכנים לשלם עליהן. כשאי אפשר לעשות את זה דרך טיסות לחו"ל או בתי מלון ומסעדות, אנחנו מחפשים דרכים חדשות למלא את הצורך הזה. המעבר לדיגיטל לא פסח גם על התחום הזה ואפשר לראות ברשת שירותי תיירות הופכים למפגשי שיח, שילוב של תמונות וסיפורים שלוקחים אותנו לטיול אבל קצת אחרת. זה יכול להיות סביב נושא עומק, אולי בשילוב עם סיפורי אוכל (כולל משלוח הביתה של חוויה קולינרית רלוונטית) או יותר היסטוריה או ארכיאולוגיה או תרבות. על אותו עיקרון, אפשר גם לפתח מודלים חדשים ומותאמים לתקופה של פעילויות פנאי אפשריות שלא תלויות במטוסים ואולי אפילו לא בבתי מלון והתקהלויות. חיבור עם מגמת החזרה לפשטות ולטבע ביחד עם הצורך של אנשים לצאת לחופשה פתח אפשרויות חדשות גם בארץ למי שיוצרים שירותים חדשים שנותנים את אותה תשומת לב לטיול של חו"ל, אבל בארץ.
2. הניסיון והיכולות שלכם, אבל בתחום אחר
לא חייבים להתמקד רק בתיירות. מורי הדרך יודעים לספר סיפור, לייצר חוויה, להחזיק תשומת לב, לרתק ולעניין. תשתמשו בזה! היכולות והניסיון שלכם מתאימים לעוד עיסוקים מבלי לפגוע ברצון שלכם לעשות דברים משמעותיים ומעניינים. זה מתחיל בלפרק את מה שאתם עושים ליכולות וניסיון. תבדקו אילו חלקים בעבודה שלכם אתם ממש אוהבים, במה אתם ממש טובים ואז צאו להבין מי עוד זקוק לזה בעיסוקים אחרים, בתעשיות אחרות. זה יכול להיות עבודה בתעשיות משיקות, כמו תעשיות שנותנות שירותים לתיירות או טכנולוגיות לתיירות. וזה יכול להיות בתעשיות אחרות בשמות חדשים שעושים שימוש ביכולת שלכם לספר סיפורים או להוביל אנשים כמו תפקידי שיווק, מכירות, תחקור.
בעולם המשתנה, כמו שעיסוק שלכם משתנה, עיסוקים חדשים נוצרים וקוראים להם בשמות שאתם לא מכירים. בשביל לגלות ולהכיר את כל מה שאתם עוד יכולים ורוצים לעשות צריך לצאת למסע כוסות קפה. מסע לדבר עם מעגלים הולכים ומתרחבים של אנשים כדי להכיר את העולמות שאתם לא יודעים שאתם לא מכירים. ואת האנשים שפועלים בתוכם. בדרך תגלו כנראה שמי שיודע להדריך תיירים מחו״ל בשפות זרות ויכול לגרום לקבוצה של 30 צרפתים או אמריקאים להקשיב בשקיקה לסיפור על התקופה הביזנטית יכול למצוא חברות ישראליות שזקוקות לאנשים שיודעים לספר סיפור סביב מוצר מסויים לקהלים כאלו. בתעשייה ובהייטק למשל דרושים המון אנשים עם יכולות סיפור, כולל סיפור לאנשים מתרבויות שונות ושפות זרות בתפקידים כמו Customer Success או Marketing. גם השירות הציבורי וגורמים שעוסקים בהסברה של ישראל לעולם זקוקים לאנשים מעולים. אז אם אין כרגע ביקוש למה שעשיתם, זה הזמן לבדוק מי עוד צריך את מה שאתם יודעים לעשות.
3. אולי זו הזדמנות להגשים חלום
הכרח הוא גם הזדמנות. כשקריירות נמשכות שנים ארוכות אנחנו לא יכולים לדחות את החלומות לפנסיה. ואם נעצור לרגע לשאול את עצמנו מה באמת בא לנו לעשות ללא מגבלה של פרנסה ומחוייבות, יש סיכוי שנגלה שיש עוד דברים שהיינו רוצים לעשות ולא נכנסים להגדרה הצרה של העיסוק שלנו היום. אז אולי אתם מורי דרך כבר שנים ארוכות וזה מה שאתם יודעים לעשות, אבל אם תעצרו רגע לשאול מה גורם לכם לקום בבוקר בחדוות עשייה תגלו שאילו לא הייתם חייבים להתפרנס עכשיו הייתם עושים משהו אחר. יכול להיות שאתם כבר יודעים מה זה. או שאתם צריכים עוד קצת זמן לגלות. בכל מקרה, אתם לא לבד. אנחנו יודעים שבאמצע החיים רבים מחפשים משמעות ועשייה שלא תמיד היו שם בעיסוק הליבה שהביא אותם עד כאן.
אז אם תמיד רציתם לעשות משהו וחיכיתם לזמן המתאים, עכשיו הזמן לבדוק גם את זה. אפילו אם בטווח הקצר אתם לא רואים איך זה יביא פרנסה. מקסימום, בינתיים תקשיבו לליברמן ותהיו נאמני קורונה, או תפקיד אחר שייתן לכם רשת בטחון פיננסית ואת הזמן לגלות מי אתם רוצים להיות במקביל, או במקום, מי שאתם היום. ויום אחד, רק אם תרצו, תחזרו להדריך תיירים. כשיתאפשר.
