איך נדע עכשיו את מה שאנחנו לא יודעים אבל צריכים לדעת?
בחודש אחד של מלחמה, בו הורדנו את העיניים ממה שקורה בחוץ, פיתחה הבינה המלאכותית עוד יכולות והזכירה לנו שבזמן שאנחנו כאן מתמודדים, העולם ממשיך למהר. ובעולם ממהר, ששוזר יחדיו טכנולוגיות חדשות, שינויים חברתיים וכוחות כלכליים, הידע הפך גם לכוח אבל גם לאויב. ידע זה לא רק מה אנחנו יודעים, זה גם איך אנחנו יודעים לעשות את זה ואת מי אנחנו מכירים שיודע. הבעיה היא שקצב השינויים לא מאפשר למערכות הפורמליות ללמד אותנו את מה שאנחנו צריכים לדעת בזמן אמת. למידה בתקופה הזו היא שילוב של אמנות עם מדע, סוג של חיבור לנהר המידע השוצף ובמקביל היכולת לבנות סביב החיבור הזה תהליכים של סינון והבניה שמבחינים בין יהלומים לרעש, כל אחד בתחומו.
כדי לוודא שאני נשארת רלוונטית בעולם עבודה משתנה, אני מוודאת כל שבוע שאני לומדת משהו חדש בשלושה שלבים:
אוצרות תוכן – לעקוב כדי לגלות
יש לי חוק. כל ניוזלטר שנרשמתי אליו, גם אם לא קראתי אותו, בסוף היום אני מוחקת אותו מתיבת הדואר כי מחר יהיה עוד אחד. אני לא יוצאת מרשימת התפוצה רק כי לא הספקתי לקרוא כי אולי יש שם דברים טובים והם יהיו שם גם בתפוצה של מחר. רק אם כבר נכנסתי לקרוא כמה פעמים ולא מצאתי שם שום דבר שגרם לי לחשוב או לחפור, אז אני מוציאה את עצמי מהתפוצה.
בעידן של הצפת מידע, אוצרות התוכן היא הסוד לניהול זמן בלמידה. שזה כולל לא רק לזהות מובילי דעה, להירשם לניוזלטר, לעקוב אחרי פודקאסטים, להצטרף לקבוצות או לעקוב אחר אנשים ברשתות, אלא גם לצרוך אותם כשיש לנו זמן ולצאת מהם כשהם לא נותנים ערך. המלצות לא מספקות אותי כי המלצות שולחות אותי למי שכולם מכירים. עבורי מובילי דעה הם אלה שנותנים לי יותר מאשר סתם מידע שיכולתי למצוא במקום אחר. אני מוצאת אצלם ניתוחים ונקודות מבט שפותחים לי את החשיבה למקומות חדשים כי הם מחברים תכנים לרוחב תחומי עניין ומצטטים חומרים ממגוון מקורות ובכך הם מגדילים ומגוונים את אוצרות התוכן שלי למקומות חדשים. והם עושים את זה באופן קונסיסטנטי. לכן כשאני מוצאת כאלה, אני מקפידה להתחיל את אוצרות התוכן שלי איתם.
אני קוראת אותם במעלית, בתור לרופא, או בשעות בהן המוח שלי כבר לא יכול לייצר משהו שדורש חשיבה עמוקה. אני מקשיבה בדרכים או בחדר הכושר לספרים ופודקאסטים. ואני מוחקת בקפידה, כל סוף יום, את כל מה שלא הגעתי אליו. למה? כי אם אני אצבור אותם אני בסוף אבטל את המנוי. אבל אם קראתי אחד והוא גילה לי משהו חשוב, עדיף להשאיר את המנוי ולקרוא עוד אחד כשיהיה לך זמן.
מה גיליתי החודש: במסגרת גלילה כזו בתור לרופא גיליתי ש Open AI שדרגה את Chat GPT ופתחה לנו את האפשרות להגדיר לעצמנו בינה מלאכותית שמכירה אותנו ועושה בדיוק את מה שאנחנו רוצים שתעשה. וזה כבר שלח אותי במורד מחילת הארנב לארץ פלאות.
להתנסות זה 70% מהלמידה
אני לא טכנולוגית אבל הטכנולוגיה היום לא שייכת לטכנולוגים ואני משתמשת בצ'אט GPT מהיום שהוכרז. אז כשגיליתי שיש באז סביב משהו ש Open AI הכריזו חיפשתי סרטונים שיקצרו לי את הדרך להבין אם זה באזז של טכנולוגים או משהו שאני צריכה להכיר. וכן, בשבילי זו ארץ פלאות, סוג של דיסנילנד לגיקים.
אני אאמלק לכם – זה משהו שאתם צריכים להכיר. כי רגע אחרי שראיתי את ההכרזה שאפשר עכשיו לייצר GPT עצמאיים שלומדים אותנו ועושים מה שאנחנו הגדרנו להם התיישבתי ללמוד בדרך היחידה שאפשר ללמוד את הדברים האלה – פתחתי חלון והתחלתי לעבוד.
מה למדתי לעשות החודש: יצרתי כמה גמדים דיגיטליים שעובדים עבורי עכשיו. יצרתי לי עורך (סליחה ירדן), מתורגמן (מעברית לאנגלית וסליחה למתורגמן שפיטרתי שהיה מתרגם לי את הטורים להפצה באנגלית) וגם חוקר שמתמחה בעולם העבודה העתידי כדי שיתחקר עבורי נושאים ופרופסור שילמד אותי ברמה המתאימה את מה שאני לא מבינה. ולמדתי מתי יותר נוח לי לדבר איתם ומתי אני מעדיפה להתכתב, איך לטעון אותם במידע, לבקש מהם לחפש חומרים מעודכנים ברשת, להגדיר להם מה אני רוצה שיעשו ואיך אני רוצה שיעשו את זה, ולמדתי איך מעלים קבצים ומפעילים תוספים ואיך מתחקרים נתונים ויוצרים תכנים גרפיים. ולמדתי איפה אני עדיין הולכת לכלים אחרים כי החיפוש שלהם יותר אמין.
שיהיה ברור, זה לקח לי זמן, המון זמן. ועשיתי המון שטויות ותיקנתי ואף אחד לא היה בסביבה להסביר לי איך עושים את זה נכון. אבל אנחנו יודעים בבירור שלמידה זה 10% הכשרה פורמלית, 20% למידה מאנשים ו 70% התנסות. אז התנסיתי. כי כמו שכבר הבנו הבינה המלאכותית לא תחליף אותנו אבל מישהו שעובד עם בינה מלאכותית יחליף את מי שלא.
ליישם – ביום יום, אבל אחרת
שזה אומר שצריך ליישם ביום יום את הכלים החדשים, גם אם בהתחלה זה לוקח יותר זמן ולא חוסך, לא מקצר, מביא רק מעט ערך. עד שזה כן. ופה אני חוזרת דווקא מה- 70% התנסות ל- 20% למידה מאנשים. לא במקום ההתנסות, לא כניסיון לקצר את הדרך, לא כדי לחסוך את המאמץ האישי שלכם. אלא אחרי שהתנסיתם, במקומות שאחרים יעזרו לכם לראות מה שאתם לא רואים או איפה שאתם תקועים.
בעולם ממהר ומשתנה אני מקפידה להביא לעצמי מנטורינג הפוך – קשרים עם אנשים בגיל של הילדים שלי, שגדלו עם מסכים ביד, שיפתחו לי צוהר לצורות שימוש, כלים, תפיסות שאני לא יכולה לראות בעצמי. למדתי ענווה, להבין שיש לי אולי למעלה מ- 30 שנות ניסיון, אבל הם ילידים לעידן הזה ואני רק מהגרת. ולכן לא מספיקה לי עכשיו פגישה פה ושם לשאלות אלא ממש מערכת יחסים, כזו שתבטיח שאנחנו נפגשים אחת לתקופה (אצלי זה אחת לשבוע) ואני משלמת עליה כדי לוודא ששנינו מחוייבים ברצינות ללמידה שלי, כדי לוודא שאני מגיעה לפגישות האלה מכוונת לא רק ללמוד אלא גם להשתנות, כולל לוותר על כל הדברים שבהם אני כלכך טובה אבל אף אחד לא צריך יותר…
מה אני מיישמת החודש: להפוך את הטורים לקטעי וידאו קצרים למרות שאני והמצלמה לא חברים וממש, אבל ממש, לא בא לי לעשות את זה. אבל ליישם אחרת מחייב אותי להתנסות גם בכלים שפחות נוחים לי והמנטור הצעיר שלי מבטיח להחזיק לי את היד צעד צעד בתהליך. בינתיים, יצרתי עבורנו בצ'אט GPT גם כותב קטעי וידאו ושלחתי אותו ללמוד מרחבי המומחים ברשת את כל החוקים שהופכים קטע וידאו קצר לאיכותי ומצליח ואז ביקשתי ממנו להפוך את הטור של שבוע שעבר לטקסט עם הנחיות צילום. ולא, עדיין לא הבאתי את עצמי לצלם את זה…
למידה היא כבר מזמן לא קורס עם מרצה ובורקס וגם לא תואר. אנחנו חיים היום בעידן של דמוקרטיזציה של ידע ותכנים. לכן אנחנו חייבים להשאיר זמן, תקציב ותשומת לב כדי לגלות, להתנסות וליישם. לא אחרי המלחמה, לא מתישהו. עכשיו.
3 תגובות
מעורר השראה.
כל הכבוד נירית
תודה. מאוד מענין ומדרבן!
ומי זה המנטור שלך שמפורגן בטור