מישהו מתעלל בך

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

מה זו התעמרות בעבודה – ואיך מתמודדים איתה? עפ"י סקר שערך ב-2014 הארגון האמריקאי נגד התעמרות בעבודה, 27% מהעובדים בארה"ב עברו בעבר או בהווה התעללות בעבודה ■ ומה קורה בארץ?

נתחיל בווידוי. הטור הזה התחיל בגלל שהנושא הזה, של סביבת עבודה קשה עד בלתי נסבלת, הוא נושא קשה וכואב. גם אם לעיתים הוא פורץ לכותרות, לרוב הוא נשאר חבוי מאחורי דלתות במקומות עבודה. אז הטור הזה התחיל בגלל כותרות אבל ככל שהעמקתי בדמותם של אותם אנשים במקומות עבודה שבוחרים לעשות שימוש ביכולות שלהם לטובתם האישית תוך התעללות נפשית מתמשכת באחרים, ככל שהעמקתי בדמותם גילית שהם מקבלים בשבילי לפתע שמות ופנים. הטיפוס שתכף תקראו עליו, זה שנקרא נחש דו ראשי, אני עבדתי בשבילה שנים. והטיפוס האחר, זה שנקרא שומר הסף, אני מכירה כמה כאלה, חלקם היו מנהלים שלי, חלקם פשוט עבדו בסביבה. ולפתע הנושא לא נראה לי כמו משהו רחוק שנוגע לאחרים. אני פגשתי בהם. וסביר להניח שתכף תגלו שכנראה גם אתם…

לעבודה שלנו חלק משמעותי ביותר באיכות החיים וכל מי שחווה תקופות קשות בעבודה יודע שזה משפיע הרבה מעבר לשעות העבודה. הבעיה עם הכותרות של השבועות האחרונים היא שהתעמרות בעבודה ברוב המקרים לא מקבלת את האופי של לקוח שהופך עליך שולחן. ברוב המקרים, התעמרות בעבודה היא מערכת יום יומית, שקטה ומתמשכת של התעללות נפשית על ידי אנשים קרובים, לרוב מנהלים ישירים. מנהלים שבמקום לעשות שימוש ביכולות שלהם בכדי לעזור לעובדים שלהם יוצרים לעצמם ממלכה כוחנית. ועובדים שחיים בתוכה יום אחרי יום, עד שיום אחד הם קמים ושואלים את עצמם איך בכלל הגיעו למצב הזה.

את הסקירה הרחבה ביותר בעברית על השאלה הזו מצאתי בספרו של איתן מאירי המגפה השקטה במקומות העבודה שיצא כבר במהדורה שניה. במשך שלושה עשורים של עבודה כפסיכולוג תעסוקתי בארגונים שונים, מאירי התוודע לתופעה של מה שהוא מגדיר "פלוני שאלמוני ירד לחייו או פלונית שעזבה את מקום עבודתה בגלל הצקותיה הבלתי נסבלות של אלמונית" עד שיום אחד נתקל בדיווח על אדם שהתאבד עקב התעללות פסיכולוגית ממושכת שעבר בעבודה והחליט להפוך את הנושא למוקד הפעילות שלו, ללמוד אותו לעומקו ולמצוא כלים ודרכים לסייע לנפגעי ההתעמרות באשר הם.

התעמרות מי

מה זה בעצם התעמרות בעבודה? לרוב מוצאים את ההגדרה הזו כיחידים או קבוצות שעושים שימוש בכלים אגרסיביים ולא סבירים נגד עמיתים או עובדים באופן עקבי ומתמשך, כולל הצקות, הטרדות, התנכלות והתעללות פסיכולוגית. התעמרות אינה קונפליקט, אינה אי הסכמה בין אישית או מקצועית. זה לא כולל מנהל שאינו מרוצה מהעבודה שלך ומביע זאת באגרסיביות או עבודה שאתה לא רוצה לעשות או אפילו ניהול ביצועים לא נעים. עצם העובדה שעובד לא מרוצה, נעלב, כועס או לחוץ בעבודה, אלה בפני עצמם לא אומרים שיש כאן התעמרות. וזו אחת הבעיות של הנושא הזה, שההבדל בין התנהגות לא נעימה ובין התעמרות או התעללות רגשית אינו תמיד ברור וחד משמעי. מה ההבדל בין העמדת דרישות לגיטימיות של הארגון או של המנהל מעובדיו, אפילו אם אינן נעימות, לבין התעללות? בין ביקורת מוצדקת לביקורת משפילה ומרושעת? בין התנהגות תובענית לבין התנהגות דורסנית? ההבדל המקובל הוא בכך שהתעמרות היא התנהגות שיטתית הנמשכת לאורך זמן ומטרתה להחליש, להקטין, לשלוט, לבודד ולפגוע. והיא יכולה לכלול פרצי זעם, לעג והשפלה, האשמות שווא, חדירה לפרטיות, בידוד חברתי ומקצועי ואפילו חבלה בעבודה ואיום בפיטורים. בספר של מאירי ישנו שאלון לאבחון עצמי האם אני קרבן לפוגענות בעבודה, שאלון שכולל את הטכניקות הנפוצות שהפוגע נוקט בהן, התגובות הרגשיות והגופניות של הנפגע וגם דרכי התמודדות ומקורות תמיכה.

התעמרות שכיחות

על פי הארגון האמריקאי להתעמרות בעבודה מוגדרת התעמרות כהתעללות חוזרת על עצמה, התנהגות מעליבה הכוללת איומים, השפלות, הטלת אימה, פגיעה בעבודה או פגיעה מילולית מתמשכת. על פי סקר 2014 של הארגון 27% מהעובדים בארה"ב עברו בעבר או בהווה התעללות בעבודה, 72% מהם מודעים להתעללות כזו. עוד נמצא כי מנהלים הם הגורם מספר אחד להתעללות ויותר נשים מגברים הם מושא ההתעללות בעוד 72% מהמעסיקים מכחישים, מסבירים או מגנים על התופעה.

ובארץ? בדו"ח של משרד התמ"ת משנת 2013 מדווחים בני פפרמן ורוני בר-צורי ש 55% אחוז מאוכלוסיית העובדים השכירים בישראל נפגעו מהצקות בעבודה בתדירות של מידי פעם ועד לעיתים קרובות. כשליש מהם על ידי מנהלים, שליש על ידי עמיתים וכרבע על ידי לקוחות. האוכלוסיה שנפגעה יותר מהצקות מנהלים היתה עובדים צעירים בני 18-34.

בספרם The Bully at Work מחלקים  המחברים, בני הזוג גארי ורות ניימי, את המתעמרים לארבעה טיפוסים, לפי הטקטיקות שהם נוקטים:

"הצורח": הטיפוס הזה הוא אמנם הסטריאוטיפ של המתעמר אבל הוא דווקא נדיר יותר. הוא מעדיף מקומות ציבוריים, מטרתו לשלוט באקלים הרגשי של מקום העבודה, להפחיד ולשתק את  הקורבן, בדומה לחיה הנתפסת באורות כלי רכב.  במקביל, הוא משתק גם את עמיתיו של הקורבן, שמורידים ראשם בחשש מפחד שהם יהיו הבאים בתור.

 "המבקר": הטיפוס הזה דווקא מייצג את אוסף שיטות ההתעמרות שגורמות הכי הרבה נזק. הוא פועל מאחורי דלת סגורה, דבר המקשה על קורבנו להעלות טענות נגדו, מאחר שמדובר במילה כנגד  מילה, ומאחר שרוב המתעמרים הם מנהלים, לרוב  יאמינו להם. השיטה של המתעמר מסוג "המבקר" היא להשיג שליטה בתפיסת המסוגלות של הקורבן עצמו, בתוך ניסיון לגרום לו להגדיר את עצמו מחדש כחסר יכולות.

 "נחש דו-ראשי": הטיפוס הזה עושה שימוש  בטכניקות הפאסיב–אגרסיב, מעין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ביד אחת הוא מחבק אתכם וביד האחרת הוא מחפש מקום לדקור בו.

 "שומר הסף": שלושת הטיפוסים שתיארנו עד כה מתאפיינים באקטיביות, אבל יש גם התעמרות  פסיבית, למשל מניעת מידע, גישה ומשאבים.  למתעמר מהסוג הזה קוראים "שומר הסף". הוא לא חייב להיות מנהל, אלא עשוי להיות כל דמות במקום העבודה שדרכה עוברים מידעים או משאבים חיוניים וביכולתה לסנן אותם וכך למנוע מהקורבן את מה שהוא צריך כדי לעשות את  עבודתו. לדוגמה, הצבת לוחות זמנים לא ישימים שגורמים לחץ רב ומופנים רק אל הקורבן, או מניעה של שיתוף פעולה ואפילו הדרכה ותקציבים. אם אלה נמנעים רק מאדם אחד בעוד אחרים  מקבלים אותם, זוהי התעמרות.

איך מתמודדים?

יש קשר חזק בין התעמרות בעבודה לבין סוגיות של פוליטיקה ארגונית. מנהלים מתעמרים, במקום לבנות על היכולות שלנו ולעזור לנו להתגבר על החולשות, מנצלים דווקא את החולשות האלה ועושים שימוש ביכולות שלנו למטרותיהם עצמם. הטרגדיה היא שהם היו יכולים להיות מנהיגים נפלאים – הם חכמים וכריזמטיים אבל במקום לעשות שימוש ביכולות שלהם לטובת הארגון ואנשיו הם עושים זאת לטובתם האישית. מנהל מתעמר ימשוך אותך למטה בכדי להעלות את עצמו.

התעמרות מין

מה עושים?

על פי איתן מאירי, אפשרויות ההתמודדות העומדות בפני עובד נפגע הן שלוש: לעזוב, להישאר אך לחפש עבודה אחרת (בתוך או מחוץ לארגון) או להישאר ולהתמודד. ובכל מקרה, הוא ממליץ, אל תמנעו מהחלטה ותניחו שהבעיה תעבור מאליה או, לחילופין, תנסו "לתקן" את הגורם הפוגע. לעזוב זו אופציה שמרגישה כמו "בריחה" אבל חשוב לזכור שזו בהחלט אופציה לגיטימית, להרחיק את עצמנו מהאדם הפוגע ולהתחיל במקום חדש.

מומלץ לנהל תרשומת, כזו שתאפשר לכם לוודא שאכן מדובר בהתעמרות. חפשו דפוסים על פני זמן, לעומת מקרים בודדים. רשמו פרטים, עובדות פעולות. עכשיו כדאי לבדוק את התרבות בארגון, האם היא מתגמלת מנהלים מתעמרים? אם כן, זה הזמן לחשוב על עזיבה. זוכרים, 72% מהמעסיקים לא עושים דבר ורבים מהמתלוננים מגלים שהתלונה פגעה בהם, לא במתעמר. עוד מומלץ להקיף את עצמכם במערכת תמיכה, כזו שמסוגלת לתת לכם משוב אמיתי על מה שאתם חווים ולוודא שאתם לא לבד.

וחקיקה? מדברים על זה. במדינות רבות מקדמים חקיקה דומה לזו של חוקי הטרדה מינית אבל קשה יותר לשים את הקו בין התנהלות לבין התעמרות בהקשר המשפטי. בארץ מקדמת ח"כ מירב מיכאלי הצעת החוק המגדירה התעמרות בעבודה כהתנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם שיוצרת עבורו סביבה עוינת, מבזה ומשפילה עד כדי שיבוש יכולתו לבצע את עבודתו. לפי החוק, על התעמרות ניתן יהיה לפסוק פיצוי של עד 120 אלף שקל לא הוכחת נזק.

חשוב לזכור, זה לא אומר שאי אפשר לסמוך, לפתח קשרים, לשתף פעולה. בלי כל אלה יהיו חיי העבודה שלנו מאד אפורים. אז אם יש לכם "חבר" במקום העבודה – מנהל או עמית – שכל הזמן מסביר לכם למה אתם "לא יכולים" – תבדקו את עצמכם ואת המערכת שאתם בתוכה. והכי חשוב, תאמינו בעצמכם ותזכרו, בעוד המתעמר יגיד לכם שאתם לא יכולים, חברים לעבודה ומנהיגים אמיתיים לא יתנו לכם לשכוח שאתם יכולים הכל.

לינק לטור בגלובס ב 08.06.2016

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי