מנהל בכיר שולח קורות חיים, אולי אפילו דרך איש קשר בארגון. הוא מבטיח ניסיון רב, קשרים, מומחיות. מצרף קורות חיים. נראה רציני. מעבירים את זה לאדם הנכון בארגון.
שעושה חיפוש.
ולא מוצא עליו כלום.
ההזדמנות הבאה שלכם מתחילה בשורת חיפוש. ולכן, האופן בו אתם מופיעים ברשת, במקומות הרלוונטיים למי שאתם אומרים שאתם – זה הראיון הראשון שלכם. עוד לפני שקורות החיים נפתחים, עוד לפני שמישהו קורא את ההמלצות, מנהלי משאבי אנוש, קולגות, שותפים פוטנציאליים — כולם עושים את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה: מחפשים את השם שלכם. או אולי מדוייק יותר לומר, מחפשים אם מה שאמרתם על עצמכם אכן בא לידי ביטוי במציאות. והמציאות היום משאירה עקבות דיגיטליים.
לכן מה שהם מוצאים, או לא מוצאים, קובע במידה רבה מאד את הצעד הבא. כי אם אין שום סימן לכך שאתם חלק משיח מקצועי — לא תגובות, לא תובנות, לא טקסט שפורסם, לא פרספקטיבה שמופיעה בשום מקום — אז בפועל, אתם לא מומחים. אתם רק עוד מישהו שאומר על עצמו שהוא מומחה. זה נכון לכל יועץ שמציע את שירותיו לארגון ובוודאי נכון למועמדים. כי אם הפנייה או קורות החיים ששלחתם מציירים אתכם כמובילים בתחומכם אבל אין לזה זכר בנוכחות הדיגיטלית שלכם, זה לא רק יעלה שאלות, זה יפגע בכם.
המעסיקים של היום לא מגייסים רק לפי ניסיון העבר. הם מגייסים לפי פוטנציאל. הם מחפשים להבין מי אתם ואיך תדעו להתאים את עצמכם למה שעוד יבוא. לכן הם כבר לא מסתפקים במסמכים הפורמליים ששלחתם. הם מחפשים סימנים. פרופיל לינקדאין מוזנח? סימן אזהרה. נוכחות דיגיטלית שלא משקפת את תחומי המומחיות שציינתם? פער מטריד. ותכנים שמזוהים מיד כטקסטים גנריים שיצרתם בעזרת הבינה? פגיעה באמינות.
בעולם שבו החיפוש קודם לקשר, עקביות ואותנטיות הן לא יתרון. הן קו הפתיחה.
אף אחד לא יודע לספר את הסיפור שלכם טוב מכם
אל תרוצו עכשיו לשכור שירותי כתיבת לינקדאין. נוכחות דיגיטלית לא קשורה לפרופיל לינקדאין מתובל במילות מפתח של מועמדים "מובילים", "אסטרטגיים", "יצירתיים" שנשמע בדיוק כמו מה שהם חושבים שמעסיקים רוצים לקרוא. אף אחד לא טועה, ואף אחד לא באמת ייחודי. ובחיפוש עבודה הדבר האחרון שאתם צריכים להיות זה "לא ייחודי".
מותג אישי אי אפשר להנדס. צריך לחיות אותו. השוק היום מתגמל את אלה שמצליחים לייצר הלימה בין מה שהם אומרים, מה שהם מראים, ומה שאפשר למצוא עליהם. האם קורות החיים שלכם מדברים באותה שפה כמו הלינקדאין? האם תוצאות החיפוש הדיגיטליות עליכם מראות שאתם חיים את מה שאמרתם על עצמכם?
אם קורות החיים שלכם מספרים סיפור אחד, והנוכחות הדיגיטלית שלכם לא מספרת כלום, או מספרת משהו אחר, אל תתפלאו אם לא חוזרים אליכם. לא בגלל שאין עבודה או שאין לכם קשרים, אלא בגלל שלא הצגתם הוכחות למה שאתם אומרים על עצמכם. ומעסיקים מחפשים הוכחות.
זה לא אומר שצריך להיות בכל מקום, כל הזמן. זה כן אומר שהידע, הערכים, והשאיפות שלכם צריכים להשאיר עקבות במקום שבו אנשים מחפשים אתכם.
אז תשאלו את עצמכם קודם כל איפה אנשים מחפשים עליכם מידע בתחום העיסוק המקצועי שלכם? ואז תוודאו שאתם שם, עם תוכן, עם תגובות, בדיונים או שאלות. לא שלט פרסום אלא תיעוד חי של מה שאתם יודעים, איך אתם חושבים ואיך אפשר לזהות אתכם גם בלי שתהיו בחדר.
הנוכחות כבר לא פיזית
וזה נכון גם בתוך הארגון, ביכולת שלכם להתקדם ולהשפיע. דווקא היום, כשהרבה מהעבודה כוללת נוכחות דיגיטלית, כולל זום, מסמכים דיגיטליים, פורומים לדיון – יש לנו הזדמנות להיות נוכחים גם כשאנחנו לא בחדר. כי החדר כבר אינו חדר. בעולם שבו מרכיבי עבודה רבים מתבצעים באופן א-סינכרוני, ההשפעה מתפשטת במסמכים משותפים ושיחות צ׳אט.
לכן דווקא עכשיו הנראות שלכם חייבת להיות מכוונת, מודעת. לא אם אתם רשומים בפגישה. לא אם הייתם מחוברים. אלא אם אפשר לזהות את ההשפעה שלכם. אם אתם מגיבים. מציעים רעיון. מסבירים זווית. אם רואים אתכם בדיוק במקומות שבהם מצופה שתביאו ערך.
תבנו נראות לפני שתצטרכו אותה
למי שנמצא בצומת שינוי, או מנסה להשתלב מחדש בשוק משתנה בקצב מואץ, המסר פשוט: תתחילו לבנות את הנוכחות שלכם לפני השלב שבו תצטרכו אותה. אחרת זה כאילו קניתם ביטוח אחרי התאונה. תדאגו שהעולם יוכל לראות לא רק לאן אתם שואפים אלא מה אתם באמת יודעים לעשות. ואל תתפתו להוציא את הקול שלכם למיקור חוץ, לא לבן אדם ולא לבוט.
כי כן, יש לכם מותג אישי, בין אם אתם מודעים אליו ובין אם לא. עכשיו רק נותר לכם לבחור להיות מכוונים לגביו, או פשוט לתת לעולם להחליט מה הוא.
וזה אומר: לא רק לספר את הסיפור שלכם. להחזיק אותו בעקביות. אם עברתם תחום, דברו על זה. תראו את הדרך, את הסקרנות, את הבחירה. אם אתם רוצים להיחשב למובילי דעה, אל תסתפקו בפוסט ויראלי. צרו עקבות. ועקבות מייצרות אמון.
הכי חשוב: תפסיקו להוציא את הזהות המקצועית שלכם למיקור חוץ. כלים יכולים לתמוך. רק אתם יכולים להיות אתם. בהחלט אפשר להיעזר בכלים ומותר לקחת עזרה. אבל רק אם היא תומכת במה שאתם באמת אומרים ולא מנסה לספר את מה שאתם חושבים שאחרים רוצים לשמוע. אם מישהו אחר כותב במקומכם, אם בינה מלאכותית מנסחת את הקול שלכם, אם אתם "נוכחים" בלי להיות באמת שם, זה לא מותג אישי. זו הצגה.
ויותר מדי אנשים עושים את זה. מתוך רצון "להיראות מקצועיים", הם מאבדים בדיוק את מה שמייחד אותם.
המפתח הוא עקביות. לא בין פלטפורמות, אלא בין כוונה להתנהגות. בין מה שאתם אומרים, למה שאתם עושים. בין מה שכתוב בקורות החיים, למה שאפשר לראות בלינקדאין, במה שאתם משתפים, איך שאתם מגיבים, במה שאתם בוחרים לכתוב בעצמכם.
זו לא משימה שיווקית. זו אחריות מקצועית.
לא צריך להיות אושיית לינקדאין, לכתוב בלוג או להעלות פוסט כל שבוע. אבל כן צריך לוודא שמי שמחפש אתכם, ימצא אתכם משתתפים ותורמים במקומות שהיה מצפה למצוא. ושהדברים שימצא ידברו באותה שפה. לא שפה של קידום עצמי, אלא של זהות מקצועית ברורה.
לא כדי להרשים. כדי לבנות אמון.
