"תפסיקו לגייס בני אדם."
המסר הזה התנוסס על שלטי חוצות שפרסמה חברת בינה מלאכותית.
בחודשים האחרונים אפשר היה לשמוע מנכ"לים מעבירים מסר פרובוקטיבי: בינה מלאכותית מאפשרת לארגונים לעשות יותר עם פחות אנשים. ההיגיון העסקי ברור – לבצע אוטומציה, לייעל, לצמצם את מצבת כוח האדם, כל זאת תוך כדי שמגבירים את התפוקות.
אבל יש בעיה בהיגיון הזה. כי הוא מניח שמה שהיה הוא שיהיה.
ממנוע הקיטור, דרך החשמל ועד המחשוב, כל גל של חדשנות היטיב בעיקר עם אלו ששלטו בהון ולכן המנכ"לים מניחים גם עכשיו שאת פירות התפוקה הגוברת של הבינה המלאכותית יקטפו ארגונים. דוח עתיד המשרות של הפורום הכלכלי העולמי טוען ש 41% מהמעסיקים מתכוונים לצמצם את כוח העבודה שלהם ככל שיכולות הבינה המלאכותית להחליף תפקידים יתרחבו. רק השבוע פורסם שמנכ"ל שופיפיי, טוביאס לוטקה, הנחה את המנהלים בחברה לבדוק קודם האם הבינה המלאכותית יכולה לבצע את המשימות – עוד לפני שהם מאשרים גיוס של עובדים חדשים.
בפני עצמה, ההצהרה הזו דווקא לוקחת את שופיפיי בכיוון הנכון כי אין ספק שצריך לייצר תהליכים שעוזרים לאנשים ולארגון להטמיע את השימוש בכלים החדשים ולא להמשיך לעשות את מה שעשו בעבר. השאלה המתבקשת היא לא אם צריך להטמיע בינה מלאכותית וטכנולוגיות חדשות אחרות, אלא מה זה אומר על האופן בו אנשים עובדים בארגון.
כי אם נמתח קו ישר בין שלטי החוצות והצהרות בעלי ההון אפשר לחשוב לרגע שארגונים לא צריכים יותר עובדים.
אבל מה אם זה בדיוק להפך?
מה אם בינה מלאכותית מאפשרת דווקא לעובדים להתפרנס בלי ארגונים?
העבודה משתנה לנו מתחת לרגליים
לאורך ההיסטוריה השינויים בעולם העבודה התבססו על טכנולוגיה ארגונית שהגבירה את היעילות של העובדים השכירים. בעידן התעשייתי העסקנו ידיים עובדים, בעידן המחשוב העסקנו מוחות חושבים. עכשיו הבינה המלאכותית חושבת במקומנו, ומעבר לפינה נכנסים הרובוטים שיחליפו את הידיים העובדות.
לכן ההיגיון הפשוט שואל – מה נותר לבני האדם לעשות?
השינוי הזה אינו היפותטי – הוא כבר מתרחש. דוח מגמות העבודה של לינקדאין מראה כי יותר מ-10% מהתפקידים בעולם כיום – ו-20% בארה"ב – לא היו קיימים בשנת 2000. לכן זה לא מפתיע שחברי לינקדאין מוסיפים כישורים חדשים לפרופילים שלהם בקצב הגבוה פי 2.4 מאשר רק לפני מספר שנים. יותר מכך, אפשר לראות עלייה של 31% בדגש על כישורים אנושיים בקרב מנהלים בארה"ב בחמש השנים האחרונות, כאשר תקשורת היא המיומנות המבוקשת ביותר לשנת 2024. והקצב רק הולך וגובר – עד 2030, 70% מכישורי העבודה צפויים להשתנות.
במילים אחרות, בין אם אתם מתכננים להחליף עבודה או לא – העבודה שלכם תחליף אתכם כי היא עצמה תשתנה גם אם אתם תעמדו במקום.
אז מה הפלא שכולם חוששים עכשיו למשרה, פוחדים שארגונים יפסיקו לגייס, שהבינה המלאכותית תחליף אנשים ואנחנו נשאר מובטלים?
עתיד של אנשים בלי ארגונים
יש כשל לוגי גדול בצורת המחשבה הזו. כי בניגוד לכל טכנולוגיות העבר שהיו עתירות השקעה ולכן בבעלות הארגונים, הבינה המלאכותית אמנם עתירת השקעה, אבל הכלים שעושים בה שימוש זולים והם כבר עכשיו בידיים של אנשים. ויותר מכך, הם נכנסים לארגונים קודם כל מלמטה, מאנשים שמאמצים אותם, לומדים להשתמש בהם, מגלים איך מפנים בעזרתם זמן לדברים אחרים.
עכשיו נשאלת השאלה – מה יעשו האנשים עם הזמן שהתפנה?
יותר עבודה עבור הארגון? או אולי משהו עבור עצמם?
אולי אנשים יגלו שהם יכולים לייצר מודלים עסקיים חדשים שדווקא ייתרו את הארגונים?
אולי דווקא הישויות הכלכליות החזקות ביותר בעידן הבא יהיו אלה שיהיו גמישים, זריזים – אנשים ולא ארגונים?
דמיינו עולם שבו הבינה המלאכותית מעצימה יזמים עצמאיים, מאפשרת לעצמאים להרחיב עסקים קטנים במהירות חסרת תקדים. כבר היום, יוצר יחיד יכול לבצע אוטומציה של הפקת תוכן, מעורבות לקוחות ותפעול פיננסי, ולנהל אימפריית מדיה או ייעוץ ממחשב נייד.
עכשיו תוסיפו לזה קהילות שיתופיות שמשתמשות בטכנולוגיה הזו כדי להוריד עלויות וליצור שיתופי פעולה חדשים, כולל שותפויות בתשתיות פיזיות ודיגיטליות במודלים כלכליים חדשים ומבוזרים – כאלה שאינם מסתמכים על מבנים תאגידיים.
ואם הטכנולוגיה גם תוריד עלויות של מזון ומגורים אולי יותר אנשים יוכלו לעשות את מה שהם אוהבים במקום את מה שהם צריכים ונראה אמנים, יוצרים, אנשי מדע וחינוך בונים קהלים גלובליים והופכים תחומי עניין אישיים לעסקים צומחים.
זה עתיד של כלכלת יזמות, כלכלת ערכים, כלכלת יוצרים.
והוא אפשרי.
הנרטיב הדומיננטי של בינה מלאכותית מתמקד באופן שבו ארגונים יכולים לעשות יותר עם פחות אנשים. אבל מציאות חזקה לא פחות מתהווה: אנשים שיכולים לעשות יותר עם פחות ארגונים.
ואולי נגלה שהבינה המלאכותית שחררה אותנו לעולם של הזדמנויות חדשות.
הכל עוד פתוח.
ההרצאה: AI ועבודה – 3 עתידים אפשריים
