איך זה ירגיש לעבוד ב 2025?
השאלה הזו עמדה במרכזו של פרויקט עולם העבודה העתידי באינטל בשנת 2011. באותם ימים העבודה התבססה על משרדים פיזיים, היררכיות ברורות, קריירות ארוכות ויציבות ובעלות של ארגונים על עובדים והזמן שלהם. טלפונים חכמים, תקשורת אלחוטית וכלי ענן היו יחסית חדשים ורמזו על העתיד לבוא.
2025 כבר כאן ויש לנו הזדמנות לא רק לחזות את השנים הקרובות אלא גם להסתכל על העתיד במבט לאחור ולבדוק את הפער בין מה שצפינו לבין האופן בו עולם העבודה התפתח.
כל מקום הוא משרד
בשנת 2011 רוב עובדי הידע נסעו למשרדים קבועים שהיו מצוידים במחשבים מחוברים בכבלים לקיר, טלפונים נייחים (משיבון דיגיטלי, זוכרים?) וארונות עם קלסרים. עבודה גם מחוץ למשרד החלה לצבור תאוצה בזכות היכולת להתחבר לרשת הארגונית במחשב הנייד או לקרוא מיילים בטלפון החכם והיא באה לידי ביטוי במיילים ופגישות מחוץ לשעות העבודה. עבור רוב עובדי הידע, עבודה הייתה מקום שהולכים אליו.
כבר אז צפו המגמות שעולם העבודה של 2025 יהיה עולם שבו רוב העבודה לא תעשה במשרדים פיזיים על בסיס יום יומי והם יהפכו למרכזים לשיתוף פעולה על פי צורך. זה גם מה שקרה. אבל ההבדל נעוץ בדרך בה הגענו לשינוי הזה.
פרויקט עולם העבודה העתידי צפה שזה יקרה בזכות טכנולוגיה. חשבנו שטכנולוגיות מתקדמות, כמו מציאות מדומה ורבודה יאפשרו שיתופי פעולה מרחוק באופן שיאפשר לנו "להרגיש" ביחד. במקביל, מערכות תחבורה אוטונומיות וחכמות היו צפויות לפתור את אתגרי הנסיעה ולאפשר לנו לגור במקומות רחוקים ממקום העבודה ועדיין להגיע לפגישות במשרד מבלי לאבד זמן יקר.
בפועל, המעבר לעבודה מכל מקום אמנם התרחש בזכות התקשורת, הענן והכלים שהתחזקו. אבל דווקא מגיפת הקורונה האיצה את צורת העבודה הזו לרוחב תפקידים ותעשיות. בימים אלה, אנחנו רואים את הארגונים מעצבים מחדש משרדים ממש כפי שצפינו אותם, כמרחבים למפגשים, שיתופי פעולה ויצירתיות. במקביל, כלים לתקשורת מרחוק הפכו חלק מחיינו והם משתפרים כל הזמן. אנחנו עדיין מחכים לטכנולוגיות VR/ARוכלים אחרים שיהפכו את חווית העבודה מרחוק לחוויה דומה לזו של הנוכחות הפיזית. ומערכות תחבורה אוטונומיות עדיין רחוקות מלשנות את התפיסה שלנו לגבי נסיעות.
ועם זאת, הכיוון ברור. עבודה היא כבר לא מקום שהולכים אליו אלא משהו שאנחנו עושים.
כל משימה היא עבודה
בשנת 2011 הגדרנו עבודה דרך מקצועות, תפקידים והיררכיה ארגונית. הצלחה הוגדרה על ידי טיפוס בסולם ארגוני ידוע מראש. ה Gig Economy נקרא אצלנו כלכלת החלטורה ייצג, כשמו כן הוא, חלטורות ולכן לא נתפס כקשור לעובדי ידע. פרילנסרים נחשבו לחריגים.
החזון לשנת 2025 צפה שינוי מהפכני בגלל הפירוק של העבודה לגורמים שהרכיבו אותה באופן שמאפשר לחבר אותה מחדש, אבל אחרת. מנקודת המבט של הארגון, צפינו שרשתות מבוססות פרויקטים יחליפו את ההיררכיות המוכרות ועבודה תחולק בארגון לאנשים המתאימים ביותר, בלי קשר לתפקיד ומבנה ארגוני. מנקודת המבט של אנשים, צפינו שהם יוכלו להרכיב לעצמם משרה מפרויקטים כאלה לא רק על פי עיסוק נוכחי אלא גם על פי רצון והעדפות פיתוח.
במקביל לארגון, צפינו שכלכלת החלטורה תתפתח לכלכלת העבודות הקטנות ותכניס אל תוכה גם עובדי ידע באופן שיספק אלטרנטיבה גמישה לעבודה הארגונית. מערכות חכמות ובינה מלאכותית יחליפו בני אדם בביצוע משימות שגרתיות ואנשים יוכלו להתמקד בעבודה מתוך משמעות, תוך פיתוח היצירתיות ובניית האסטרטגיה.
זו היתה הערכת חסר לתפקידה של הבינה המלאכותית והשינוי שהיא תביא עימה. דוח עתיד המקצועות 2025 של הפורום הכלכלי העולמי כבר מסמן את החשיבה המערכתית כמועמדת להחלפה על ידי הבינה המלאכותית. ולמרות שחשיבה אנליטית עדיין מככבת בראש המיומנויות הנדרשות כיום, היא נמצאת בתחתית טבלת עשרת המיומנויות הצומחות לשנת 2030 כשלפניה חשיבה יצירתית אבל גם גמישות, סקרנות, למידה מתמדת, השפעה חברתית וכמובן יכולות עבודה עם טכנולוגיה. כי בפועל, הבינה המלאכותית לא מחליפה רק את המשימות השגרתיות, היא מחליפה חלקים הולכים וגדלים מעבודת הידע ואנחנו נצטרך להבין מה התפקיד החדש שלנו בסביבה הזו.
אבל במקביל, מרכיבים רבים מתמונת העתיד שבה כל משימה היא עבודה אכן הפכו למציאות. כבר שנים אנחנו רואים את כלכלת העבודות הקטנות הולכת וצוברת תאוצה ופלטפורמות ענן מאפשרות לאנשים ועבודה לחבור ולייצר ערך הולך וגובר בכלכלה העולמית. עבודה עצמאית וקריירות מבוססות "גם וגם" – מספר עיסוקים בו זמנית, הפכו נפוצים יותר ועובדי ידע רבים משלבים פרילנס, יזמות ומשרות שכירות ונעים בקצב גבוה יותר בין עבודות וקריירות. גם בתוך ארגונים, הצורך לשים את האדם הנכון על המשימה הנכונה בזמן הנכון מגביר את המעבר מעבודה היררכית לצוותים רב תחומיים סביב פרויקטים.
כל אדם הוא עובד
בשנת 2011 מודל העבודה המרכזי כלל סוג של בעלות: שכירים עבדו בחברות בסביבתם הגיאוגרפית, ברוב המקרים במשרה מלאה לאורך זמן. מועמדים נחשקים הציגו קורות חיים יציבים בלי מעברי קריירה תכופים. ומדד ההצלחה בארגון כלל פיתוח ושימור עובדים במעלה הסולם הארגוני משך שנות ותק ארוכות. אפילו השפה – "עובדים", "משאבי אנוש" ו"הון אנושי" – משקפת את התפיסה שהאנשים עבדו בשירות הארגון.
פרויקט עולם העבודה העתידי לשנת 2025 צפה התפרקות של הבעלות ויצירה של "ענן עבודה אנושי". המגמות הראו שינוי במערכות היחסים בעולם העבודה באופן שיגרום לארגונים להתקשר עם מגוון אנשים במגוון צורות עבודה כולל פרילנסרים, קבלנים, עובדים חלקיים לפי פרויקט או צורך, תוך שהם פונים לחפש אותם דרך פלטפורמות גלובליות על פי צורך. הנחנו גם שכוח העבודה יתפרש על פני חמישה דורות ונראה אנשים עובדים הרבה מעבר לשנות הפנסיה המסורתיות.
בפועל, אנחנו רואים כבר כמה שנים שינוי בכמות האנשים שעובדים בהסדרי עבודה חלופיים, כעצמאים, עובדי פלטפורמות, עובדים פרקטליים, גם וגם, פרילנסרים ואפילו בו זמנית בכמה תפקידים וקריירות. מגיפת הקורונה גם האיצה את ההבנה שאפשר לעבוד עם ארגונים על פני גיאוגרפיות שונות וארגונים הבינו שאפשר להביא אנשים בלי קשר למקום הפיזי. ומספר הקריירות שננהל במהלך החיים גדל כל הזמן.
אבל אנחנו עדיין ממש בתחילתו של התהליך הזה. ארגונים עדיין מנהלים אנשים לפי זמן ולא לפי תוצאות ומשרה מלאה היא עדיין צורת העבודה השלטת אם כי אנחנו מתקרבים ליום שבו מחצית מהעובדים יעשו יותר מדבר אחד, כולל משהו מחוץ לארגון. במקביל, אנחנו רואים כבר את השינוי בנורמות הפרישה ובציפייה החברתית לאפשר לאנשים לעבוד, לתרום ולהתפרנס גם מעבר לגיל הפנסיה. ובניגוד לכל אלה, הסביבה הרגולטורית אצלנו, ובמדינות רבות בעולם, עדיין נותנת רשת בטחון רק לשכיר ולא לעובד, באשר הוא עובד.
ב-2011, כשהצגתי לראשונה שקף עם תמונת עתיד לשנת 2025 שבה "כל מקום הוא משרד, כל משימה היא עבודה וכל אדם הוא עובד", אמרו לי המנהלים שזה לא יקרה, שהם לא יאפשרו את זה. ועם זאת אנחנו כאן. עבודה מחוץ למשרד הפכה לנורמה, כלכלת העבודות הקטנות משגשגת והקריירות השתנו.
בימים אלה, הבינה המלאכותית לוקחת אותנו לשלב הבא של עולם העבודה ומגבירה מגמות קיימות שיעמיקו את היכולת שלנו לשתף פעולה בלי תלות בזמן ומקום, לחבר בין אנשים ועבודה על סמן מיומנויות ולהעצים את היכולת של כל אדם להביא את עצמו לידי ביטוי באופן הנכון ביותר עבורו.
עולם העבודה העתידי ממשיך להשתנות והוא כולל בימים אלה הגדרות מחודשות סביב מה, כמה, איפה, איך, מתי ולמה אנחנו עובדים. כנראה שהגיע הזמן לשאול מחדש:
איך זה ירגיש לעבוד בשנת 2040?
