עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
ארגונים בשוק העבודה יכול ללמוד מהצבא איך מתמודדים עם אתגרים כמו הכשרה מהירה וניהול מתוך ערכים
הטור הזה צמח מתוך שיחה עם מנהלים בכירים של ארגון גלובלי שהגיעו לארץ להבין יותר טוב את ה Startup Nation. הם שמעו את השיח המוכר על עולמות הטכנולוגיה שצמחו מהשירות הצבאי, על התרבות המעודדת לקיחת סיכונים, על מאפייני הסביבה שיצרו כאן את אחד ממרכזי ה IP של העולם. עד כאן אין שום דבר חדש. אבל השיחה שלנו ניסתה לחקור קצת יותר לעומק למה, למה הדור הצעיר שלנו מתארגן בנוחות במאפיינים של עולם העבודה החדש לא רק בעולמות הטכנולוגיה, ולמה צומחים כאן כל כך הרבה ארגונים בתוך מערכת של רשתות וחברות זרות רבות מקימות כאן פעילות לא בגלל שזה זול. השיח שלנו מחפש חלק מהתשובות דווקא במקום מפתיע שבו העובד הצעיר בארץ עובר הכשרה מותאמת לעולם העבודה החדש. כי כשעוצרים לחשוב על זה, השירות בצבא הוא המפגש הראשון של רובנו עם עולם העבודה והמפגש הזה ייחודי ומעצב ושונה מכל מפגש אחר שחווים צעירים כשהם מצטרפים לשוק העבודה בכל הקשר אחר. זה נכון כמעט לכל רוחב השירות והרבה מעבר לעולם הטכנולוגי. הטור של היום מתבונן איך השירות בצבא מכשיר את העובד, היזם והמנהל העתידי לעולם העבודה החדש.
צאו איתי לרגע מהשיח הביטחוני על צבא ונתבונן בשירות בצבא כעיסוק, בשירות הצבאי כתקופה שבה החיילים, שלרגע נסתכל עליהם כעובדים, רוכשים סוג של מקצוע, פועלים בתוך מסגרת, לומדים לעבוד בצוות, מקבלים אחריות, כלים, הכשרה, חלקם אפילו מקודמים יחסית מהר לתפקידי ניהול. ומנקודת מבט כזו אפשר לראות שעולם העבודה הראשוני, המעצב, שאנחנו מספקים לצעירים בארץ, מספק להם נתוני פתיחה ייחודיים, כאלה שמשפיעים על המשך הדרך. אבל זה לא הכל. המערכת הצבאית ייחודית בכך שיש בה באופן יחסי הרבה יותר צעירים מבני הדורות הבוגרים. והצעירים האלה מעצבים בה מהר יותר מאשר בכל ארגון אחר תהליכים של הכשרה, ניהול, עבודה. ולכן בתחומים רבים אפשר לראות את המערכת הזו, באופן מפתיע, מתאימה את עצמה מכורח המציאות בקצב מהיר יותר לתהליכים שאנחנו, בארגונים אמנם מרגישים, אבל לא מצליחים להתמודד איתם בהצלחה.
הכשרה קצרה
אחד התהליכים הראשונים שבו רואים את השינוי הזה הוא בתחום הכניסה לתפקיד. בניגוד למקומות עבודה שעדיין מאמינים שגיוס הוא לטווח ארוך, לכל הצדדים במערכת העבודה בשירות הצבאי ברור שהיא זמנית, שתאריך הפיטורין נקבע ביום ההצטרפות. לכן לשני הצדדים אין זמן לבזבז על "תשב, תלמד, תחכה לתורך" ושניהם מבינים ופועלים בהתאם. לא חשוב מה המקצוע הצבאי שלכם, תחשבו על היקף האחריות והסמכות שהוא יצר לכם תוך פחות משנה.
המערכת הצבאית יודעת שהיא חייבת להאיץ את ההכשרה ולמקסם את הפונטציאל, להביא את העובדים שלה לתפוקה ותרומה מקסימלית במהירות האפשרית. ובתהליך הזה, היא מהירה הרבה יותר מכל ארגון אחר באופן שבו היא נותנת אחריות, סמכות, כלים, התנסות, מבלי להרשות לעצמה לקחת את הזמן בהכשרה וצבירת ניסיון. וזה מוביל את הארגון גם לקבל את העובדה שחלק מהלמידה תעשה תוך כדי עבודה, באופן עצמאי, כחלק מעבודת הצוות וחניכה של ותיקים.
וזה נכון גם מצד העובד עצמו. זה לא באמת משנה אם החייל או החיילת משרתים כלוחמים, תומכי לחימה, בשטח, במטה, בשלישות, בטכנולוגיה, במחסן או במטבח. עם הגיוס הם נכנסו למסגרת דרך מסלול הכשרה, למדו את הכללים, את הסביבה, את מרחב הפעולה. והם למדו גם להבין את מרחב האחריות שלהם, את הציפיות מהם, ואיך נראה המסלול של השנים הקרובות. הם למדו את זה לא רק בכיתות הכשרה, בקורסים מסודרים. הם למדו ללמוד תוך כדי תנועה, מהתבוננות, ממדריכים שכל ניסיונם מסתכם בעוד שנה או שנתיים, מעמיתים לצוות או לגמרי לבד, מניסוי וטעיה ותחקור. ברוב מרחב העיסוקים בשירות החובה בתום שנה מוצאים עצמם חיילים וחיילות רבים עם אחריות על משימות, אולי אפילו תקציבים, כלים, אנשים, בהיקפים שאין להם מקבילה בעולם העבודה האזרחי. והתהליך הזה מעצים את תחושת המסוגלות וגם את ההכרה בכך שבתוך המסגרת הזו, המשך הדרך תלויה כמעט רק בהם, במה שיביאו, שיעשו, במוטיבציה, במקצועיות ולא פחות חשוב, באופן שבו הם מתנהלים עם האנשים שסביבם ובמרחב הארגוני.
רשת קשרים מגוונת
אי אפשר להמעיט בערך המרחב האנושי המגוון הזה. גם בנושא הזה, בניגוד לרוב מסלולי החיים, השירות הצבאי מפגיש אותנו עם אנשים שמעגלי החיים הרגילים לא היו מזמנים לנו. הם הגיעו מכל רחבי הארץ, מחברות שונות, מוצאים, תרבויות, תחומי עניין ורקע. ובתוך זמן קצר, האנשים האלה יהפכו לרשת משמעותית שתלך איתנו שנים ארוכות, רשת מגוונת יותר מזו שאיתה יוצא אל עולם העבודה צעיר שעבר מהתיכון ללימודים או עבודה. בתהליך הזה יש כמה יתרונות שמכינים את העובד העתידי לעולם העבודה החדש.
הראשון הוא עצם המגוון של הרשת. כי בעולם שבו תחומי עיסוק מתממשקים בדרכים חדשות כל הזמן, בעולם הזה הרשת המגוונת הזו נותנת לצעיר הישראלי יתרון. בארגונים אנחנו כבר שנים עוסקים בערך של הגיוון, ביתרונות שקבוצות הטרוגניות נותנות ליצירתיות, לפתיחות לרעיונות אחרים, לקבלת השונה, ליכולת להתגמש. השירות הצבאי מבטיח שנחווה את החיכוך עם הגיוון, עם האחר, אבל יותר מכך, הוא מבטיח שנלמד לגשר עליו ולייצר ממנו שלם חדש, חזק, שנדע גם בהמשך, במקום העבודה, לקבל את האחר.
השיעור השני שנלמד כאן הוא עצם עבודת הצוות, היכולת להתחבר, לדעת לסמוך עד כדי הפקדת החיים עצמם בידי חברי הצוות. וגם היכולת לצאת מהצוות האחד ולחבור לאחר ולעשות זאת שוב. הדינמיות הרבה בפעילות הצבאית מזמנת לעובד במהלך השירות מספר מעברים שבו הוא נדרש לחבור, לתפקד ולחבור מחדש. וזו כמובן תכונה המאפיינת את עולם העבודה החדש, זה שבו עבודה נעשית בצוותים שמתפרקים ומתחברים בלי קשר למבנה הארגוני הסדור.
ניהול וערכים
באופן מפתיע, דווקא המפגש הצבאי עם העבודה הוא מפגש הרבה פחות היררכי מהמפגשים שעוד מחכים לעובד החדש. כי המנהל הצבאי גם הוא יודע שלעובד שלו בשטח יש תפקיד שהוא חייב למלא תוך זמן קצר, באופן מיטבי ומקסימלי וגם כשהוא, המנהל, לא בסביבה. חוץ מהכשרה, המנהל הצבאי מספק לעובד כלי חזק מאד למוטיבציה ועשייה משמעותית. הוא מספק לו את ה"למה" הוא עושה את מה שהוא עושה, לא רק את האיך. עצם השיח על צבא שעדיין מתעקש להיות צבע העם מייצר עבור העבוד בארגון הזה חיבור ל "למה" הוא שם באופן והחיבור הזה עדיין חזק מזה שמקומות העבודה העתידיים יצליחו לייצר, למרות המילים היפות על הפוסטרים שעל הקירות. בעולם העבודה החדש ה"למה" הוא מנוע חיבור חזק הרבה יותר מה"מה" וה"איך" ומערכות ההכשרה והניהול בצבא מתחילות שם, עם ה"למה" הזה ומייצרות מצב שבו המנהל הצבאי יוביל מהמקום הזה באופן הרבה יותר חזק ממנהלים אזרחיים שעדיין אומרים לעובדים מה לעשות ולא בשביל מה.
השיעור כאן עבור המנהל העתידי חשוב ביותר, שכן הוא לומד שניהול כזה מאפשר לו לדעת ולסמוך על העובד שלו, שבעת הצורך ידע לעשות את מה שצריך. כי הוא מקצועי, כי הכשירו אותו, אבל גם כי הוא יודע בדיוק למה הוא שם ומה יקרה אם לא יעשה את מה שהוא עושה. ואת השיעור הזה המנהל הצבאי ייקח אתו גם לאזרחות.
בסופו של השירות הם משתחררים ומתחילים את המסע שחבריהם במקומות אחרים התחילו בסיום התיכון. אבל הם למדו שהם יכולים, הם למדו את ערך העשייה, ההכשרה, הניסיון, החברות, הצוות, הערכים. והמנהלים שביניהם, אלה שפיקדו בשירות, הם מביאים איתם את כל מה שלמדו על הכשרה, צוות וסמכות, על הובלת אנשים ממקום של מוטיבציה וערכים. העובד הישראלי יוצא אל שוק העבודה עם מטען עשיר עוד לפני התואר או ההכשרה המקצועית. הוא יודע שהוא יכול כי הוא כבר עשה ויש לו כבר רשת וניסיון.
השיחה הזו, כבר אמרנו, מתקיימת עם פורום ניהולי של ארגון גלובלי. בעולם, הם מספרים לנו, ארגונים רבים מתקשים להתמודד עם העובדה שאנשים מגיעים לתקופות קצרות אבל תהליכי ההכשרה והקריירה עדיין איטיים. ואתגרי הניהול בארגונים כוללים את הצורך להניע ולחבר עובדים לעשייה הרבה מעבר למתן שכר ותגמול. וכן, כל מי שמכיר את עולם העבודה החדש, מבין את הערך של הרשת האנושית שמתחברת ומתפרקת ומייצרת הזדמנויות חדשות ושילובים ייחודיים. ההקבלה הזו, בין התשתית שמספק השירות הצבאי לעובד הישראלי לבין המאפיינים של עולם העבודה החדש, היא מעניינת דווקא בגלל הפוטנציאל של מה שעוד יגיע. כי אם בעבר לקחו כאן את הטכנולוגיות כמנוע צמיחה, אולי בשנים הקרובות דווקא ההתנהלות הארגונית תייצר יתרונות תחרותיים למשק שיודע מהר יותר, נכון יותר, גמיש יותר לגייס, להכשיר, להתאים, לרתום. בסופו של דיון מרתק שאלו אותי האורחים מחו"ל איך האוכולוסיות שלא משרתות בצבא העם מושפעות מכך בהקשר של עולם העבודה. משהו לחשוב עליו בימים אלה, שבהם יושבים המנהיגים שלנו לנסח את החוק שמגדיר את השתתפות האוכלוסיות בצבא העם. ואולי כדאי דווקא למצוא דרך להרחיב את המעגלים האלה ולאפשר לכל האזרחים להיכנס אל עולם העבודה דרך שעריו של מערכת שירות כלשהי, כזו שמבטיחה לא רק את חזון כור ההיתוך, אלא גם מרחיבה את ההזדמנות לפרט, לחברה ולכלכלה.
