מישהו הציע לך חיבור, פרויקט או הזדמנות – ומיד אמרת 'לא'?
ומה אם אמרת עכשיו "לא" להזדמנות קריירה מדהימה?
אתם מכירים את הסיפור על אדם שנקלע לסערה בלב ים, מתפלל לאלוהים שיציל אותו ואז מופיעה סירה אבל הוא מסרב לעזרה כי הוא "מחכה שאלוהים יציל אותי". בסיפור מגיעה עוד סירה וגם מסוק והוא מסרב לכולם ובסופו של דבר טובע. כשהוא מגיע לשמיים ושואל את אלוהים למה לא הציל אותו מסתבר כמובן שההצלה הגיעה בצורת סירות ומסוק. רק שהוא חיכה למשהו ש"נראה" כמו משהו אחר ולכן לא זיהה את ההצלה שהגיעה.
כך בדיוק נראות יותר ויותר הזדמנויות קריירה בעולם העבודה המשתנה.
אז תשאלו את עצמכם, האם אתם אומרים "לא" להזדמנות כזו רק בגלל שהיא לא "נראית" כמו הדבר הבא בקריירה שלכם? ומה אם היא בדיוק כזו?
הזדמנויות לא תמיד נראות כמו הזדמנויות
בעולם העבודה של היום, הזדמנויות קריירה רבות לא מגיעות דרך תהליך גיוס רשמי, אלא נוצרות דרך חיבורים טבעיים שנעשים מתוך צורך אמיתי. אנשים מדברים, בתוך הארגון ומחוצה לו, על פרויקטים, משימות, צוותים שמתגבשים, אתגרים שצריך לפצח, לפעמים אפילו סביב נושאים שלא קשורים ל "עבודה". והם שואלים את עצמם את מי אפשר לעניין, לחבר, לצרף לפעילויות האלה?
והשם שלכם עולה.
שזה כבר דבר נפלא. כי זה אומר שהיה שם מישהו, בחדר ההוא, שחשב עליכם בהקשרים הנכונים. שחושב שאתם מתאימים או שלפחות שצריך לדבר איתכם לבדוק אם אתם מתאימים ורוצים לבחון את ההזדמנות הזו.
וככה מגיעים אליכם אנשים עם רעיון, סיפור או שאלה שפעמים רבות לא נראית קשורה לתפקיד שלכם, אולי אפילו לאופן בו אתם תופסים את המשך הקריירה שלכם.
אבל היא כן.
כי החיבורים האלה, שאנשים עושים ביננו לבין עשייה, משקפים הבנה עמוקה ומדויקת ביותר של מה שהם יודעים שאנחנו יכולים לעשות. ברגישות אנושית, האנשים סביבנו מבינים את הכישורים, היכולות והפוטנציאל שלנו באופן שקורות חיים לא יכולים לתאר. וכשהם מביאים אלינו רעיונות לחיבורים כאלה, הם לא תמיד מציגים אותם כהצעות עבודה אלא יותר כחיבור, משהו בנוסח: "כדאי לך לדבר עם…" או "יש לי תחושה שזה יכול להתאים לך."
ואנחנו, פעמים רבות, אומרים לא, או פשוט לא לוקחים את זה קדימה. לפעמים בגלל תחושה שאנחנו לא מתאימים, שאין לנו זמן, או שאין לזה ערך ברור לקריירה שלנו. או שאנחנו לא מבינים איך זה קשור, למה אנחנו האנשים הנכונים, בטח יש מישהו אחר יותר מתאים… ואז, כשמשהו נראה מחוץ לאזור הנוחות או למומחיות שלנו, אנחנו אומרים "לא".
ובכך אנחנו מפספסים את הספינה והמסוק של הקריירה שלנו.
כי דווקא החיבורים האלה הם החיבורים הכי מדוייקים עבורנו.
להגיד "כן" לחיבורים מהעתיד
בתקופה הזו, כשהטכנולוגיה משנה את התפקידים והמקצועות ומאתגרת את עצם הגדרת המקצועיות שלנו, דווקא המרכיבים האנושיים של מי שאנחנו מקצועית הם שיפתחו עבורנו את הדלתות הכי חשובות. אותם מרכיבים אנושיים הם תולדה של היכולות, הניסיון והפרספקטיבה הייחודית שלנו והם מבדילים אותנו מאחרים.
אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך לדבר על סט היכולות הייחודי הזה שלנו בקורות החיים. וארגונים לא יודעים למיין אותם. אנחנו מתארים יכולות אישיות כמו "חדשנות" או "יצירתיות" אבל הן לא מעבירות את הניואנסים שמבדילים בין איך שאתה עושה "יצירתיות" לבין איך שעושה את זה מישהי אחרת. אבל כל אחד מאיתנו שאי פעם חיבר בין חבר לבין הזדמנות כי "זה מתאים" יודע שגם אם אין לנו יכולת להעביר את הניואנסים בכתב או אפילו לזהות את זה בראיונות, אנחנו מזהים את היכולות האלה היטב אחד אצל השני כשאנחנו רואים אותן בפעולה. אנחנו יודעים למי לגשת כשאנחנו צריכים מישהו שיאתגר אותנו ויודעים עם מי להתייעץ כשאנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו לנסח מסר. אנחנו פשוט "יודעים" מה הערך שמביאים אנשים סביבנו בלי קשר לתפקיד ולמקצוע. אותו שילוב אנושי ייחודי של יכולות אישיות וניסיון מקצועי.
ומתוך היכולת הזו, אנחנו יוצרים חיבורים בין אנשים והזדמנויות.
ללמוד לזהות ולהגיד "כן" להזדמנויות קריירה
תעצרו לחשוב רגע, כמה פעמים חוויתם מהלכים משמעותיים בקריירה שהתחילו בחיבור בלתי צפוי? או שאולי אתם יכולים לזהות כאלה סביבכם?
המהלכים הכי משמעותיים בקריירה שלי התחילו ב'כן' למשהו שכמעט היה 'לא'.
לפני למעלה מעשור, כשחבר עודד אותי לפתוח בלוג, היססתי. היו לי תשובות מיידיות כולל "אני לא יודעת לכתוב", ו "מי בכלל יקרא?". ופתחתי בלוג ולמדתי מה יש לי לומר.
ואז, כשפנו אליי מהעיתון והציעו להפוך את הבלוג שלי לטור שבועי, שוב כמעט אמרתי "לא". טור בעיתון זו כבר מחוייבות, ולמי יש זמן? למזלי, הפניה ההיא הגיעה ברגע שבו הייתי עסוקה וביקשתי לחזור יותר מאוחר. באותו ערב, בזמן הכנת הארוחה כבר התחלתי בראש לכתוב את הטור. ואמרתי "כן". הטור על עולם העבודה העתידי, היום בדה מרקר בעברית ובפורבס באנגלית חוגג כבר עשור.
כשפנו אלי להצטרף לצוות הפודקאסט של "הייטק בפקקים" השריר הזה כבר היה מפותח. ממש חשבתי "לא" כי הפודקאסט לא היה קשור בשום צורה, במבט ראשון, לעיסוק שלי בעולם העבודה העתידי. וחוץ מזה צריך לקום מוקדם לנסוע לאולפן… אבל כבר ידעתי לזהות מתי הזדמנות קריירה דופקת בדלת ובמבט שני כבר זיהיתי את כל מה שההתנסות הזו נותנת לי ואמרתי "כן" לחמש שנים מופלאות שהכשירו אותי להקים, בבוא העת, את הפודקאסט שלי באנגלית "The Future Of Less Work".
וזה השיעור – שההזדמנויות שהאנשים סביבנו מביאים לפתחנו הן לא באמת אקראיות, גם אם הן נראות כך במבט ראשון. הם מבוססות על זה שאנשים רואים בנו משהו שאנחנו אולי עדיין לא רואים בעצמנו. לכן, מקום להניח שזה לא הזמן או שאנחנו לא מתאימים, נסו לשאול:
🔹 למה חשבת עליי לתפקיד הזה?
🔹 מה גורם לך להאמין שאוכל לתרום?
🔹 איך זה קשור למה שאני עושה?
ושימו לב לדפוסים: אם אנשים פונים אליכם שוב ושוב עם הצעות שאינן חלק מהתיאור הרשמי של התפקיד שלכם, זה רמז חשוב. הם אולי יגידו משהו כמו: "הצוות הזה צריך מישהו שיודע לשאול את השאלות הקשות," או "את תמיד מצליחה לחבר אנשים וליצור חזון משותף וזה בדיוק מה שנדרש כאן."
אז גם אם אתם רוצים לומר "לא", עצרו רגע לפני ותגידו במקום: "אני אחשוב על זה ואחזור אליך מחר.." ואז תנסו לחשוב למה בעצם "כן":
🔹 מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?
🔹 מה תוכלו ללמוד? או לאן זה יכול לקחת אתכם?
🔹 ואם אכן תעשו את זה, איך זה יכול להראות?
בהרבה מקרים, תגלו שאתם כבר יודעים איך לגשת להזדמנות הזו ואולי אפילו תתחילו להתרגש ממנה.
והזכירו לעצמכם, זה שאתם אומרים עכשיו "כן", זה לא אומר שאתם מתחייבים לאורך זמן. זה פשוט אומר שהחלטתם לנסות, שאתם פתוחים להזדמנויות ולבחינה של אפשרויות חדשות.
אז בפעם הבאה שהזדמנות בלתי צפויה תגיע אליכם, עצרו רגע לפני שאתם מסרבים. יכול להיות שזה בדיוק הדבר שיקדם אתכם. או כמו שד"ר סוס אמר: אם יוצאים – מגיעים למקומות נפלאים.
