קריירה אחרי גיל 60

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

לגבי קריירה אחרי גיל פרישה, יש מקום לשאול מה המדינה יכולה לעשות כדי לעודד את הארכת חיי העבודה

איזו מחשבה עולה לכם כשאתם חושבים על פנסיה ופרישה מעבודה? בעשורים הראשונים לחיי העבודה אנחנו מתעלמים מהנושא לגמרי, דוחים אותו ובמקרה הטוב שמים על אש קטנה תוך שימוש בהפרשות לפנסיה ליום ההוא. זה מאבק תמידי, בין האני של היום לאני העתידי, זה שאנחנו לא כלכך אוהבים לחשוב על מצבו כשיגיע. אבל דווקא אם איחולי "עד 120" מתקיימים, השלב הזה יופיע גם בחיי העבודה ונמצא את עצמנו חוצים את מה שמוגדר כגיל הפרישה. ואז, השאלה האם אתם מוכנים תקבל משמעות לא רק בהיבט הכלכלי שלה. הטור של היום עוסק בשיח קריירה בגילאי הפרישה. בשנים האחרונות, לאור השינויים בעולם העבודה, התרגלנו לכך שיש דבר כזה שיח קריירה באמצע החיים. מסתבר, שזה לא נעצר כאן וכשארגונים העוסקים במי שמוגדרים כזקנים מנהלים שיח קריירה, אז ברור שמשהו חדש קורה כאן. אשל, האגף בג'וינט שעוסק בזקנה, הציגו בכנס השנתי שלהם לפני שבוע את סיפור התפתחות מגוון הנושאים המכוונים לאוכלוסיית היעד של גילאי 60 עד 120, נושאים לא מפתיעים כמו טיפול, תמיכה, בדידות, הכנה לפרישה. אבל השנה, בכנס שעסק בנושא מעברים בזקנה, היה גם מושב בשם העולם העתידי: הזדמנויות לזקנים במעברי פנאי ועבודה. כי בארגון ששם לו למטרה ואסטרטגיה בחומש הנוכחי להתמקד גם בזקנים העצמאיים, הן בהיבט של תכנון פרישה, בהיבט של פנאי ומשמעות לאחר הפרישה ובהיבט של תעסוקה ויזמות מבינים שיש כאן חשיבות גדולה לשיח הזה. שכן אנשי המקצוע בעולם הזקנה והשותפים השונים לו מהמגזרים השונים אינם מורגלים בשיח על ההזדמנויות ששוק העבודה מזמן עבור אוכלוסיית המבוגרים העצמאיים לקראת תקופת החיים החדשה, בעשורים שלאחר גיל הפרישה הפורמאלי הנהוג במחוזותנו. שימו רגע בצד את הנושא הכלכלי. עבודה, עבור רבים מאיתנו, איננה רק פרנסה. אנחנו מקבלים ממנה סיפוק, משמעות, מערכת חברתית. היא מהווה שנים ארוכות את כרטיס הביקור שלנו, הזהות, היכולת לומר אני עוסק בכך וכך. נכון, הרצונות שלנו משתנים עם השנים, תחומי העניין, אפילו החשיבות שאנחנו מייחסים לשעות הפנאי, הרצון או היכולת לעבוד בקצבים ועומסים שונים. אבל המעברים האלה אינם מעברים של הכל או לא כלום. ועם זאת הורגלנו לחשוב שפרישה, שהיא מעבר מאחד לאפס בתחום העבודה, זה מצב מקובל, אפילו רצוי. אליזבט פידלר מחברת הספר Women Still at Work: Professionals Over Sixty and On the Job יצאה למסע הזה כשגילתה בגיל שישים שמכריחים אותה לפרוש למרות שלא רצתה בכך. התחושה הזו, ששמו אותך על המדף, הוציאו אותך למרעה, שלחו אותך אל השקיעה, כל אלה אמירות שמתארות את התחושה של אנשים שמכריחים אותם לעזוב מקום עבודה, לצאת לאבטלה, בלי כל קשר ליכולות, להשכלה, לניסיון שלהם. פידלר טוענת שעד השנה 2030, אישה בת 65 בארה"ב צפויה לחיות עוד כ 19 שנה בממוצע וגבר עוד כ 16 ומספרם של בני ה 65 פלוס באוכלוסיה יוכפל. השתתפות בני 65 בשוק העבודה צפויה לגדול פי 10 יותר מהר מאשר סך הגידול בשוק העבודה. ומכאן שיש אוכלוסיה הולכת וגדלה של אנשים שאנחנו היום מגדירים כזקנים שממשיכים לעבוד לא בגלל הצורך בפרנסה, אלא דווקא בגלל שהם לא רוצים להפסיק, ויותר מזה, הם חוששים מה יקרה אם יעשו כן. שאלות כמו "מה אני אעשה" או "מי אני אהיה אם לא תהיה לי העבודה שלי?" פידלר מצאה ששביעות רצון מהעבודה היתה הסיבה העיקרית להשארות בעולם העבודה אחרי גילאי הפרישה, הרצון לעשות שימוש ושים ביכולות, בהכשרה ולא פחות חשוב, התחושה של העובדים המבוגרים שהם עושים משהו משמעותי. מסתבר שדווקא מי שפעיל ומחובר במקום העבודה ימשיך לעבוד יותר שנים. אם אתם שונאים את המנהל שלכם, לא אוהבים את האנשים האחרים בעבודה או את סביבת העבודה, אם לצאת לעבודה אחרי סופ"ש מלחיץ אתכם, סביר להניח שתחפשו דרכים לפרוש מוקדם ככל האפשר. דווקא אנשים שהעבודה היא עיסוק חיובי עבורם רואים בעבודה חלק בלתי נפרד גם מחיי ההתבגרות ומוצאים בעבודה משמעות ותגמול, לא רק כספי. וזה לא חייב להיות באותו מסלול בו עבדו כל השנים. חלק עשו שימוש בידע ובמקצוע אבל עברו ללמד או ליעץ, אחרים יצאו לעבוד במסגרות חדשות שאפשרו להם לעסוק בתחומים בעלי משמעות עבורם אבל שלא היו במרכז העשייה שלהם רוב שנות הקריירה. אחרים דיברו על היכולת לחנוך אנשים בתחילת דרכם המקצועית, לתת משהו בחזרה על ידי עזרה דווקא לצעירים. היא ממליצה לעבוד במשהו שאוהבים, עם אנשים שאתם מעריכים ומעריכים אתכם. למרות שבטור הזה אנחנו לרוב עוסקים במה שאנחנו יכולים לעשות בכדי לנהל קריירה בעולם העבודה המשתנה, במקרה הזה, של קריירה אחרי גיל פרישה יש מקום לשאול מה המדינה יכולה לעשות בכדי לעודד את הארכת חיי העבודה? ב–‭,Eurofound‬ קרן של השוק האירופי המשותף לשיפור תנאי המחיה והעבודה, גיבשו אוסף שאלות שבודק עד כמה הסביבה במדינה פועלת לעזור או להפריע להארכת חיי העבודה של העובדים. אלה כוללים התבוננות על אספקטים שונים של שוק העבודה  שיכולים להוות מחסומים מרכזיים להארכת חיי העבודה. זה מתחיל בשאלות לגבי גמישות המערכת הפנסיונית והאם זו מעודדת הארכת חיי העבודה או שהיא מעודדת פרישה (במקרה הרע) או אפילו פרישה מוקדמת (בהמקרה הרע מאד) או שפשוט אינה מספקת את התמריצים לעכב פרישה. תמריצים כאלה יכולים להופיע בצורת עידוד הארכת חיי העבודה כאשר כל שנה נוספת של עבודה מעבר לגיל הפנסיה מגדילה את הפנסיה הצפויה לעומת מצב בו קיימות תקרות שמעבר להן אין טעם להמשיך ולעבוד. באותו הקשר קיימת גם שאלה בנוגע למיסוי, האם הוא מעודד אנשים להמשיך לעבוד, למשל תוך שילוב עם קבלת פנסיה חלקית או קצבאות. באופן דומה נשאלות שאלות גם בנוגע לחוקי העבודה, אלה שיכולים להשפיע או להפריע לגיוס עובדים מבוגרים ובאותה מידה יכולים גם להפריע או לעודד אותם להקים עסקים עצמאיים ולעבוד כפרילנסרים. סף הגיל ממנו מגדירים אפליה, האם חייבים לצאת לפנסיה, והאם יש גישה לכספים ותשתיות להקמת פעילויות חדשות. ויש את המחסום שנובע מקבוצות אוכלוסיה גדולות שהיכולות שלהן התיישנו עם התקדמות הטכנולוגיות או מקצועות משתנים. כאן נכנסת מדיניות של הכשרה לאורך כל חיי הקריירה שכן היכולת לפתח יכולות, למידה לכל אורך החיים ומסלולי הכשרת מבוגרים גם הם בבסיס היכולת להאריך את חיי העבודה. ולא רק באופן כזה שעובדים מבוגרים יעשו בהם שימוש, אלא באופן שבו הם ייצרו כבר באמצע החיים, כ 20 שנים לפני הפנסיה, יכולת למידה ומוביליות מקצועית, יכולת להכנס ולצאת מתפקידים, ארגונים וצורות העסקה. ככל שעובד יתנסה במהלך חיי העבודה שלו ממגוון של צורות העסקה, ידע להיות גם עצמאי וגם שכיר, ידע להתעדכן ולהחליף מקצוע, כך יש סיכוי רב יותר שיוכל לעשות זאת יותר שנים ולא ימצא את עצמו במבוי סתום בפרישה פורמלית ממקום עבודה יחיד. ויש גם שאלות בנוגע לתנאי העבודה. גמישות בשעות עבודה, חלקיות משרה וכד', גמישות במקום העבודה הפיזי, היכולת לעבוד מהבית או להתנייד פחות וגם איכות סביבת העבודה כך שתתרום לשנות עבודה ארוכות יותר, כל אלה משפיעים על הרצון והיכולת של אנשים להמשיך לעבוד. ויש גם את הרובד התרבותי, איך נתפסת פרישה מוקדמת, האם יש עידוד והערכה לתרומה של עובדים מבוגרים, לניסיון, ליכולות. "אני מאחלת לך שתהיי זקנה", את המשפט הזה אמרה בפאנל מנהלת עמותת הוותיק גליל מערבי לדוברת אחרת שהתנגדה לשימוש במילה זקן בהקשר של עולם העבודה. אנחנו הרי מאחלים לעצמנו כל יום הולדת "עד 120" ועם זאת מגדירים חצי מהתקופה הזו, החל מגיל 60, את האדם כזקן. אז לצד האיחולים לאריכות ימים, כדאי לחשוב איך נרצה שהימים האלה יראו ולהתכונן לכך. גם בהקשר האישי וגם בהקשר הציבורי. לינק לטור בגלובס ב 24.05.2017

קריירה בעולם משתנה - מדריך מסע

כי היציבות התעסוקתית שלך לא מגיעה ממקצוע טוב ככל שיהיה אלא מהיכולת שלך להישאר רלוונטי בשוק התעסוקה
large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי