"פיטרתי את הלקוחות שלי" – זו ההודעה שקיבלתי השבוע מחבר-ספק אחרי שאמרתי לו שאני רוצה להפסיק את ההתקשרות שלנו. לא בגלל שהיו לנו בעיות, להיפך. מערכת היחסים נפלאה ותורמת אבל גם מוכרת ונוחה. הבנתי שהנוחות הזו מבחינת העסק שלי היא סוג של קביים שמנעו ממני לעשות שינויים נדרשים, והסברתי לו שאנחנו נפרדים – לא בגלל שלא טוב, אלא בגלל שיותר מדי טוב. ואז קרה משהו מפתיע. גם הוא הבין שהשירות שנתן לי כבר לא נמצא בליבת העשייה שלו וגם הוא משייט באזור נוחות ומחזיק שאריות של עסק שכבר לא תואם את הכיוונים החדשים שלו רק בגלל שהוא מפחד לשחרר.
לפעמים, ההחלטה הכי משמעותית שאנחנו יכולים לקבל היא לא מה להתחיל אלא דווקא מה להפסיק לעשות. מרשה וידר, יועצת מנהיגות, קוראת לזה "No More, Now What?", החלטה אסטרטגית להפסיק – פעילות, עבודה, התקשרות – כדי לפנות מקום להזדמנויות חדשות. זה ויתור לא ממקום של כישלון, חוסר הצלחה, אפילו קושי – אלא דווקא מתוך ההבנה שכשמשהו יציב ונוח הוא לפעמים מונע מאיתנו ליזום את מה שאנחנו צריכים בשביל להתקדם, אישית ומקצועית.
להבין שצריך להפסיק
ויתור אסטרטגי לא דומה לוויתור רגיל. זו החלטה מכוונת להפסיק פעילות, תפקיד או מערכת יחסים שכבר אינם משרתים את המטרות שלנו. סת' גודין בספרו "The Dip" מזכיר לנו שיש לנו כמות מוגבלת של זמן, תקציב ותשומת לב ולכן ויתור הוא אסטרטגיה הכרחית כדי שנוכל לפנות את עצמנו להזדמנויות חדשות. אבל זה הרבה יותר קשה ממה שנדמה, כי אנחנו צריכים ללמוד לזהות את הסימנים שמבדילים בין אתגרים זמניים – שדורשים דווקא דבקות במטרה – לבין מבוי סתום אמיתי – שמצריך ויתור אסטרטגי כדי לפנות זמן למשהו חדש.
ויש סימנים. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו תקועים אבל פוחדים מההשלכות, או במילים אחרות הבטן מספרת לנו את מה שהראש לא רוצה לקבל. זה המצב שלכם למשל אם בכל יום ראשון אתם מצטערים שהסופ"ש הסתיים או שאתם מסתכלים סביבכם בעבודה ולא מזהים שום דבר שהייתם רוצים לעשות או מוכנים להודות שהעבודה היא בסך הכל פרנסה לממן את מה שאתם באמת אוהבים לעשות. אני זוכרת שהבנתי שהגיע הזמן להתפטר כשמצאתי את עצמי רוצה להתחיל את היום עם המחשב האישי ולא הארגוני. אולי שמתם לב שמזמן לא עשיתם משהו חדש, שהשבועות שלכם דומים האחד לשני – אתם נפגשים עם אותם אנשים, מדברים על אותם נושאים, עושים את אותם דברים ומוכנים להודות שאתם תקועים, נצמדים להרגלים מוכרים. יכול להיות שאתם מרגישים שאתם עובדים בניוטרל, זאת אומרת משקיעים זמן אבל לא באמת רואים תוצאות. ואולי אתם מוותרים על הזדמנויות ואפשרויות לעשות דברים מרגשים או ללמוד דברים חדשים בגלל התחייבויות קיימות או היעדר זמן.
לייצר וואקום כדי להתחיל מחדש
אלה סימנים שאולי הגיע הזמן לוויתור אסטרטגי, להפסיק משהו כדי לפנות מקום למשהו אחר. זה שונה ממעבר הדרגתי כי כשאנחנו מחליטים להפסיק משהו לחלוטין, אנחנו יוצרים ואקום – חלל שבעבר היה מלא במשימות, שגרות או קשרים. הוואקום הזה הוא יותר מסתם חלל ריק; הוא מהווה זרז לשינוי. בניגוד לשינויים הדרגתיים או התאמות קטנות, הוואקום מכריח אותנו להתמודד עם היעדרו של מה שהיה, ולהיות מודעים יותר לאפשרויות שיכולות להופיע. תחשבו על זה, בשגרת היום יום, יש הרבה דברים שאנחנו לא עושים כדי לא לטלטל את הספינה, לא לקחת סיכון על קריירה, על הכנסות. אבל אם יצרנו ואקום, פתאום דווקא חוסר המעש הוא הסיכון. הוואקום מניע אותנו לפעולה בכך שהוא מייצר לנו מוטיבציה למלא את החלל ודוחף אותנו לחפש רעיונות חדשים, כיוונים והזדמנויות.
כשאנחנו משחררים את מה שכבר לא משרת אותנו, אנחנו משחררים משאבים מנטליים שיכולים להיות מופנים לעבר יוזמות חדשות. הפחתת העומס, הרגשי והקוגניטיבי, של מה שכבר לא לגמרי מתאים מאפשרת לנו להתמקד במה שבאמת חשוב. אנחנו מאפשרים לעצמנו את החופש לחקור חלומות, אפשרויות, אזורים פחות מוכרים. זה שונה מיצירת שינויים קטנים והדרגתיים, בהם המבנה הישן עדיין משפיע על ההחלטות שלנו. הוואקום נותן לנו דף חלק לדמיין מחדש את המשך הדרך ללא המגבלות של התחייבויות קודמות. עבור רובנו, זו טריטוריה לא מוכרת ואפילו לא נוחה. ואולי דווקא בגלל זה זו ההזדמנות לצמיחה.
מיישמים "No More, Now What?
מידי פעם – בימי הולדת או בראש השנה – כדאי לעצור ובדוק האם הגיע הזמן לשינוי. אפשר לעשות רשימה של כל מה שממלא את זמנכם ולדרג את תרומתם לצמיחה ולאושר שלכם כדי לזהות איפה אתם עושים דברים שלא מקדמים אתכם לא בעבודה ולא בחיים. לפני שאתם מחליטים להפסיק משהו, וודאו שאתם לא "הולכים מ-" (בורחים) אלא "הולכים אל" (מפנים זמן להתפתחות). כדאי מאד לבנות לעצמכם מערכת תמיכה כמו מנטורים או חברים שמבינים ותומכים בהחלטה שלכם, אולי כאלה שעברו תהליכי מעבר דומים. התובנות והתמיכה שלהם יספקו לכם ביטחון והכוונה כדי לגשת לתקופת המעבר עם סקרנות ולא עם פחד. נסו פעילויות חדשות, למדו מיומנויות חדשות, פגשו אנשים חדשים ותנו לעצמכם את הזמן להבין איך אתם רוצים למלא את הזמן שהתפנה ובסופו של דבר את הקריירה והחיים בשלב הבא.
ויתור אסטרטגי הוא כלי רב עוצמה בארגז הכלים של צמיחה אישית ומקצועית. הוא לא מתמקד בוויתור אלא ביצירת מקום לצמיחה – החלטה מודעת לפנות מקום לאפשרויות חדשות. כשאנחנו מזהים את הסימנים לסטגנציה ומוכנים ליצור ואקום, אנחנו פותחים דלת להזדמנויות בלתי צפויות. הוויתור האסטרטגי מאתגר אותנו לצאת מאזור הנוחות אבל בתמורה הוא מספק לנו את המרחב והחופש להמציא את עצמנו מחדש. זה תהליך שדורש אומץ, אך התגמול יכול להיות משמעותי – התחדשות, צמיחה, ופריצת דרך אישית ומקצועית. בעולם שבו השינוי הוא הקבוע היחיד, היכולת לוותר באופן אסטרטגי היא לא רק יתרון – היא הכרחית להתפתחות ולהצלחה מתמשכת.
2 תגובות
מנסה להבין, בכל הדרכות פתוח קריירה תמיד מדברים על לייצר בסיסים ועוגנים במהלך העבודה הנוכחית לפני שעוברים למשרה הבאה.. האם לדעתך הגישה של ויתור אסטרטגי עדיפה? ברור שיש צורך לשקלל כאן משתנים אישיים, מצב משפחתי, המצב במשק מצב כלכלי וכו'.. לכן הטור לא ברור עד הסוף
זה לא בהכרח אומר להתפטר מחר ולחפש בוואקום. אבל אם הנושא שלך הוא עבודה חדשה, לפעמים הסיפור הוא לפנות זמן להתחיל תהליך של מסע להבין מה הדבר הבא שהיית רוצה לעשות כדי שכן יגיע הזמן ואפשר יהיה לעשות את השינוי. פשוט להמשיך ביום יום זה לא מאפשר לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות.
אז גם אם זה לא אומר להתפטר, אפשר להחליט למשל שמורידים יום או שמייחדים אחה"צ אחד באופן קבוע לפגישות קפה ובירור. ראית ששמתי את כל התכנים והתהליך שלי באתר במחיר של שלם ככל יכולתך?