עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
עבודה בעולם ה"לייקים": רשתות חברתיות שינו מושג קורות החיים
מאגר המועמדים לעבודה היום הוא כל מי שנמצא אי שם, בין שהוא מחפש עבודה ובין שאינו מחפש. וזה לא אומר דווקא קורות חיים מקוונים ברשתות מקצועיות כמו LinkedIn, אלא בכל מקום רלוונטי שבו מה שעשיתם השאיר חותם, משך תשומת לב, גרם למישהו להגיד שכדאי לברר עליכם
מעל שולחן העבודה שלי תלוי מכתב הזימון שקיבלתי לפני 25 שנים לראיון עבודה באינטל. את קורות החיים, הכתובים בכתב יד עותק אחר עותק, שלחתי במעטפות עם בול בדואר. ואת מכתב הזימון הזה, לראיון, קיבלתי גם בדואר. מאז השתנה העולם לא רק בהקשר של אופן התקשורת בין חברה ומועמד אלא גם בסדר התהליך. החברה בה אני עובדת כבר 25 שנים לא הייתה יודעת על קיומי אילו לא שלחתי לה את המכתב ההוא. אבל היום, אם ארגון מחפש אנשים הוא כבר איננו מחכה למכתב, גם לא לזה האלקטרוני. כי מאגר המועמדים העומד בפני ארגון כיום הוא כל מי שנמצא שם, בין אם הוא מחפש עבודה ובין אם לאו. וכל מי שנמצא "שם" זה אפילו לא אומר במתכונת של קורות חיים וירטואליים ברשתות מקצועיות כמו LinkedIn אלא בכל מקום רלוונטי, בכל מקום שבו מה שעשיתם השאיר חותם, משך תשומת לב, גרם למישהו להגיד עליכם שכדאי לבדוק, לדבר, להושיט יד מעבר לרשת ולשוחח. זה נכון לגיוסים, זה נכון ליועצים, זה נכון להרצאות, למומחים, לכל מקום שבו מישהו זקוק לשירות שמישהו אחר יודע לתת. ולא, זה כבר לא מספיק להגיד שאתם יודעים לתת את השירות, בעולם של היום, זה של הלייקים, הניקוד של הלקוחות, המשובים, בעולם הזה צריך גם להראות.
הטור של היום מנסה להפנות את תשומת הלב האישית של כל אחד מאתנו אל האני שלנו ברשת, זה המקצועי. לא רק לשאול אם אנחנו נמצאים שם, איפה ש "שם" נמצא בשבילנו בהקשר המקצועי, אלא גם איך, ומה בכלל משפיע על המותג המקצועי שלנו זה שאמור לעזור לנו למצוא עבודה?
כשאנשים מחפשים עבודה שכירה, הצעד הראשון שאנחנו לרוב מדברים עליו הוא כתיבת קורות חיים ושילוחם, בין אם למשרות מפורסמות, או לחברות נבחרות, או על ידי הרשת שלנו. אנחנו מקדישים הרבה זמן ומחשבה לקורות החיים עצמם, שכן אנו תופסים אותם ככרטיס הביקור המקצועי שלנו, המקום בו נספר בקצרה מי אנחנו ולמה כדאי לכם לגייס אותנו. זה בוודאי נכון בשנים הראשונות בקריירה, אבל בשלב שבו אנחנו כבר "מנוסים" ומתמודדים על הזדמנויות הפונות לקהל הזה, קורות החיים שלנו הם כבר מזמן לא כרטיס הביקור הנכון. כי בעולם של היום, בעולם בו הפיזי והווירטואלי התלכדו, יש ציפייה שהנוכחות שלנו תהיה בשני הממדים.
חברת הגיוס האמריקאית Jobvite עורכת כל שנה סקר גיוס. בסקר של 2015 כבר רואים בברור שמגייסים עושים שימוש בכל כלי אפשרי לאתר מועמדים מתאימים וכמעט 100% מהם עושים שימוש ברשתות החברתיות בתהליך, שלושת רבעים עושים שימוש בניתוח נתונים שונים בתהליך האיתור של מועמדים ואחרי חבר-מביא-חבר, שהוא עדיין מקור הגיוס הטוב ביותר, הרשתות החברתיות והמקצועיות הן מקור הגיוס הגדול ביותר. ומה מחפשים המגייסים ברשתות? באופן לא מפתיע הם רוצים לראות כמה זמן אתם עובדים בממוצע בתפקיד וגם אצל המעסיק הנוכחי. אבל מיד אחרי זה הם רוצים לראות מי הם מכירים ברשת הקשרים שלכם ואיפה אפשר למצוא דוגמאות לעבודה שלכם ברשת.
IMDb של שוק העבודה
למה? כי קורות החיים הם בעצם תיאור עצמי שלנו כעובדים בכל הנוגע למה שמעניין את המעסיק. קורות החיים במובן הזה עדיין לא מתו, הם רק קיבלו צורה אחרת ופלטפורמות אחרות. מעבר המועמדים וגורמי הגיוס בחברות לחיפוש דרך לינקדאין שינה את האופן שבו מספרים המועמדים על עצמם ואפשר למעסיקים לחפש באופן אקטיבי עובדים פוטנציאליים. אבל במהות עדיין לינקדאין הוא מאגר קורות חיים גדול וגם הוא מושתת על מה שאנחנו מספרים על עצמנו. ומגייסים רוצים לא רק לראות מה אתם מספרים על עצמכם אלא גם להתרשם בעצמם או דרך גורמים נחשבים אחרים.
סטארטאפ ישראלי שמנסה לתת מענה בדיוק לנקודה הזו היה Yodas (עריכה 03.2020, לא קיים יותר) אתר שמבוסס על הרעיון של אתר הסרטים הידוע IMDb. גם אם אתם לא יודעים שאתם מכירים אותו, אתם מכירים אותו אם חיפשתם בגוגל אי פעם המלצה או מידע כלשהו על סרט באנגלית. ברגע שהקלדתם את שם הסרט, באנגלית כאמור, הדבר הראשון שתראו, זה עם הכוכבים שמסמנים את הדירוג לגבי הסרט, מגיע מאתר IMDb. זה אתר שהתחיל כתחביב של אוהבי סרטים שרצו לאסוף במקום אחד את כל מה שאפשר לאסוף על הסרט, במתכונת של נתונים ברי חיפוש. אז אם אתם רוצים לדעת מי היה המאפשר במלחמת הכוכבים תשאלו אותו, ואפשר משם גם לדעת באילו עוד סרטים פעם אותו מאפר. עכשיו תקחו את הרעיון הזה אל עולם העבודה ותקבלו את Yodas. הם הבינו שחבר-מביא-חבר זה מקור גיוס חשוב כי ההמלצה והעובדה שעבדת עם מישהו שאני מכיר או על משהו שאני מעריך נחשב כשמגיעים לסיכויי ההתאמה לעבודה.
אז מאחר ומאחורי כל סרט יש אנשים, גם מאחורי כל מוצר יש, לא רק את אלה שמופיעים בעיתון, גם את אלה שעבדו במעמקי הארגון. Yodas בונה "תיק עבודות" עבור אנשים, סוג של מאגר מוצרים ומי מאחוריהם כשהרעיון הוא לאפשר חיפוש אנשים מתאימים דרך המוצר או דרך אנשים שעבדו עם כאלה שאתם כבר מכירים.
תחום נוסף שנכנס חזק אל תוך עולם הגיוס הוא השימוש הגובר והולך של תהליך הגיוס בנתונים ואלגוריתמים.
לפני כמה חודשים הודיע אתר ההיכרויות האמריקאי eHarmony על כיוון חדש – הרחבת פעילותו למתן שירותי גיוס. זה לא כלכך מפתיע. יש הרבה משותף בין חיפוש עבודה וחיפוש אהבה. בשניהם יש תהליך חיפוש ומתווכים המפעילים מערכות מורכבות של קריטריונים ובשניהם הזיווג צריך להתאים לשני הצדדים. ויש מי שיטען שדווקא יכולות "רכות" והתאמת תרבותית משמעותיים יותר להצלחת גיוס של מועמד מאשר פרטים יבשים על השכלה וניסיון. באתרי שידוכים כבר פועלים אלגוריתמים מורכבים להתאמת יכולות אלו, ולכן הסבתם לעולם מחפשי העבודה היא מעבר לא כלכך מפתיע. וכך נולד האתר Elevated Careers שמטרתו לשדך ביננו לבין התפקיד הבא. עדכון: בשנת 2017 נמכר השירות לחברת גיוס הרשת Candidate.Guru.
מאמר של HBR In Hiring, Algorithms Beat Instinct מתייחס לכניסת יכולות עיבוד המידע אל תוך עולם הגיוס וטוען שניתוח מידע על נתוני מועמד יביא לשיפור של 25% בגיוס המועמד הנכון, על פני החלטות שיתקבלו על ידי אנשים. ולכן לא מפתיע שגל חדש של חברות סטארטאפ מנסה להכניס אוטומציה לתהליכי הגיוס, כולל חברות כדוגמת Gild, Entelo, Textio, Doxa GapJumpers. גם חברות ידועות של חיפוש מועמדים, Headhunters, כדוגמת Korn Ferry, מספרים במאמר של HBR על גיוס מנהלים בכירים באמצעות אלגוריתמים. הרעיון הוא שתוכנה אמורה להציף מועמדים ממרחב גדול יותר של אפשרויות ולהתאים את היכולות שלהם לצרכי התפקיד והארגון, ושהיא עושה זאת בלי לקבל הטיות. זאת כמובן, על פי הטענה, לעומת בני אדם שמגייסים על פי קריטריונים צרים יותר כולל מאפייני השכלה או מקומות עבודה, ובכך הם מתעלמים ממועמדים ראויים ובעלי יכולות, אבל כאלה שלא למדו במה שנתפס כ"ביה"ס הנכון" או "המעסיקים הנכונים". על מה מסתכלים האלגוריתמים?
Gild, לדוגמא, מסתכל לא רק על LinkedIn אלא גם במקומות מקצועיים שם סביר להניח שימצאו מועמדים מתאימים. בעולם התוכנה, למשל, זה כולל מקומות כמו GitHub, פלטפורמת שיתוף וקהילה בת למעלה מ 12 מיליון אנשים, שם מתכנתים משתפים ומשתתפים בתהליכי פיתוח. או StackExchange, אחד האתרים הפופולריים בעולם הנותן פלטפורמה לשאלות ותשובות בכל התחומים, ובו גם תתי תחומים מקצועיים רבים. האתר שלהם StackOverflow הוא הוא אתר הדגל של רשת StackExchange והוא אחד האתרים הפופולריים בעולם בתחומי המחשוב ופיתוח תוכנה וחומרה.
כשהמקצועי והאישי מתנגשים
מה זה בעצם אומר? שאם אתם מנוסים במשהו, אז מצפים מכם שתהיה לכך עדות במקומות הנכונים, שמי שאתם יבוא לידי ביטוי לא רק במה שאתם אומרים על עצמכם בקורות החיים, אלא גם במה שאפשר למצוא עליכם ברשת. וכאן אנחנו מגיעים לחלק שלנו.
כבר ב 1959 נגע הסוציולוג ארווינג גופמן בספרו הצגת האני בחיי היום יום בעובדה שאנו בעצם מציגים לעולם "אני" מסוים, הכולל את הרשמים שאנו רוצים ליצור, בעוד "מאחור" ישנו "אני" נוסף, פרטי וחבוי, בו אני יכולים להיות עצמנו ולהניח בצד את התפקיד שאנו מציגים החוצה. אבל מה קורה כשהעולמות האלה מתנגשים? בשנים האחרונות, הרבה מה"אני" המקצועי והאישי שלנו מצוי ברשת וגלוי לעיני כל. ולמרות שאנחנו לפעמים מנהלים פלטפורמות נפרדות לאישי ולמקצועי, הרי בניגוד לעבר, אנחנו מאפשרים ברשת גישה גם לעולמנו הפרטי, לתמונות, לתגובות, לכתיבה, לכל מה שבחרנו להציג על עצמנו.
את העובדה שאנחנו בעצם יוצרים לעצמנו מותג בכל התנהלות שלנו ברשת שמעתי לראשונה מד"ר ליעד ברקת-בויימל כבר לפני כמה שנים. ד"ר ברקת-בויימל, חוקרת ומרצה במרכז האקדמי פרס, טוענת שבין אם אנחנו עושים זאת במודע ובין אם לאו, אנחנו בוחרים איך להציג את עצמנו ברשת ובכך משפיעים על המותג שאנו יוצרים עבור עצמנו. מחקר של אוניברסיטת וורטון כשהעולמות מתנגשים ברשת בודק את התנגשות של הזהויות המקצועית והאישית במרחב הווירטואלי. כבר אין היום הפרדה חדה ברשתות החברתיות בין רשת מקצועית לרשת חברתית ורבים מנהלים תקשורת עם רשתות מקצועיות דווקא ברשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק וטוויטר. החוקרים מציינים שאופי השיתוף ברשתות אלה מזמין חשיפה רחבה שנעשית באופן הרבה פחות מנוהל מזו שאנחנו מורגלים בה בהקשרים של עבודה וטשטוש הגבולות הזה, בין חיינו האישיים לחיינו המקצועיים, הוא גם הזדמנות אבל גם אתגר. ההזדמנות, להכיר אנשים חדשים, לחזק קשרים, להיחשף לשיח וחומרים שבעבר היו מוגבלים בתפוצתם. אבל בכל השיח הזה שלנו ברשת, יש לנו קהל סמוי, כזה שרואה, או יראה, את החומרים שלנו אבל לא בהכרח מגיב אליהם באופן פעיל. אנחנו לא מודעים לקהל הסמוי הזה ולכן לא בהכרח נותנים את הדעת לקיומו כשאר אנחנו שמים ברשתות תגובות, שאלות, תמונות. ודווקא אלה יכולות בעתיד להשפיע על המותג שלנו יותר מכל קורות חיים שנשלח.
באנגליה, למשל, נעשה מחקר בפייסבוק שהראה שב 76% מהתמונות בפייסבוק מוצגים המשתמשים כשתויים. אבל מעל חמישים אחוז מהנשאלים אמרו שלא היו רוצים שעמיתים לעבודה או מנהלים או מגייסים פוטנציאליים יראו תמונות אלו. ואם נחזור להמלצות המגייסים בסקר של Jobvite, אחרי ההמלצה לוודא שאפשר למצוא ברשת את הפעילות המקצועית והציבורית שלכם, הם ממליצים לכם לשים לב איך אתם מגיבים ברשתות בנושאי אקטואליה, לוודא שאין לכם טעויות כתיב ושפה ושימו לב למה שמספרות התמונות שלכם.
בסופו של דבר, איפה אתם נמצאים ברשת ומה שמתם שם, כל אלה משחקים תפקיד ביצירת המותג המקצועי שלכם. זה לא מוגבל רק לרשתות המקצועיות, גם לחברתיות, אבל מעבר לכך גם לפעילות המקצועית שלכם במקומות בהם היה מצופה שתבוא לידי ביטוי. כל אלה ביחד יוצרים את התמונה המקצועית שאתם משדרים, לא רק למי שאתם יודעים שמשוחח אתכם, אלא גם למי שעוקב, או יחפש עליכם משהו בעתיד. ההמלצה? תנהלו את המותג הזה. אחרת הוא ינהל אתכם.
