רבות דיברנו על עבודה היברידית בהקשרים של המשרד. ולקח לי זמן להבין שלעבודה ההיברידית יש השלכות גם על הבית – על האופן בו הוא בנוי, מעוצב, מתפקד. שנים הקפדנו בארגון על ההפרדה הזו בין הבית לעבודה. ממש פיזית. יש מקום לעבודה ויש מקום לחיים אישיים. גם עבור אלה מאיתנו שעבדו גם מהבית, בגלל שהארגון אפשר או בגלל שפשוט המשכנו לעבוד מעבר ליום העבודה, עדיין הבית היה בית והמחשב הנייד תפס בו מקסימום פינה. לרובנו אין ממש חדר עבודה ייעודי בבית.
כשהגיעה הקורונה, גם אני, כמו רוב עובדי הארגונים, חשבתי על המעבר לעבודה מהבית במונחים של פינת עבודה מסודרת עם כיסא ארגונומי ואם אפשר, לפחות חלק מהזמן, רצוי עם דלת. לכן ראינו לפני שנתיים תמונות של ארגונים ששולחים לעובדים שלהם הביתה ציוד. אבל שנתיים של קורונה לימדו אותנו שגם במישור הפיזי, עבודה מהבית זו לא פינת עבודה משרדית, רק בבית. קודם כל, הבית היה רגיל לשלח מעליו את יושביו בבוקר ולקבלם בשעות שונות של היממה לארוחות, זמן משפחה, זוגיות ושינה. חדרי הבית והריהוט שבו לא עוצבו כדי לאפשר לכל דייריו את מה שסיפקו המשרדים – חדרי ישיבות, פינות עבודה שקטות, מקומות לשיחה פרטית וגם פינות להפסקות קפה ומפגשים.
עם התובנה הזו, יצאתי בעזרתה של חגית פלג רותם, המדריכה סיורי אמנות ותרבות, לבקר בשבוע העיצוב במילאנו כדי לזהות ולספר את סיפור השלכות השינוי שכולנו עוברים על האופן שבו אנחנו מעצבים גם את המרחבים הפרטיים שלנו.
ניצול מקסימלי של המרחב
ואכן מצאנו סיפור כזה. בחלל התערוכות המרכזי ובגלריות הרבות הפרוסות ברחבי העיר פגשנו את התובנה שבשנתיים האחרונות רובנו נדרשנו לעשות שינוי בבתים, לנצל כל פינה אפשרית. לכן זה לא מפתיע שמגמות העיצוב של 2022 מציגות לנו מרחבים מולטי-פונקציונליים יותר מבעבר. רעיונות חדשניים לחלק חדרים פתוחים, רהיטים שאפשר להשתמש בהם ביותר מצורה אחת ופינות "מתות" שאפשר להחיות, הכל כדי לעשות את המיטב כדי לתת מקום לצרכים השונים של בני הבית במרחב, שלא תמיד נועד למטרות האלה.
עבור הסלון המשפחתי, מצאנו ספות ישיבה שפונות בו זמנית לכיוונים שונים או שמאפשרות בקלות יחסית לשנות את המבנה כך שישבו עליהן באופנים שונים. יש כאן הגדרה מחדש של מרחב הסלון כשהספה היא סוג של מרכז בחלל במקום רהיט שעומד כנגד הקיר. באופן כזה, היא יכולה לשמש מישהו שיושב לקרוא או לעבוד ובמקביל לאפשר לכמה אחרים לפנות לנהל שיחה שפונה לכיוון אחר בחדר. ואם תחשבו על סידור כזה תראו לפתע שהקירות התפנו למה שבאמת לא היה לנו מספיק בחלל הבית – שולחנות ופינות עבודה.
כולנו גילינו בתקופה הזו את הצורך בריבוי שולחנות עבודה, כמספר בני הבית. בתערוכה הצורך הזה בא לידי ביטוי בשולחן האוכל הגדול שיודע להתפרק לשולחנות קטנים ונפרדים ומגיע עם אביזרים שיכולים לשמש כשעובדים עליו. והכיסאות מגיעים עם רצועות עור דקורטיביות שהופכות אותם לפריט עיצובי לתלייה על הקיר בגמר השימוש.
אבל השינוי המרכזי בתחום הזה היה בנוכחות של שולחנות העבודה כחלק מריהוט החדרים השונים של הבית, בצבעים וטקסטורות של החדרים אליהם הם שייכים. מצאנו אותם בסלון, בחדרי שינה וגם נחבאים בתוך שידות וספריות ונפתחים בעת הצורך.
ואם כבר פינות עבודה בכל מקום, אז מה עושים עם חיבורי חשמל ויציבות הרשת? כדי לענות לצרכים הטכנולוגיים של בני הבית, כולל קליטה טובה של אינטרנט וזמינות של חשמל, ראינו מידי פעם אפילו שקעים בתוך הרהיטים עצמם.
אחרי כל אלה, עדיין המגמה הברורה ביותר בתהליך ההגדרה מחדש של הבית היא תיחום מחודש של חללים ויצירה של "כיסים", סוג של מיני-טריטוריות לפעילויות שונות בתוך חלל אחד באופן שמגדיר מה עושים כאן עכשיו – חיים, עובדים, לומדים או משחקים. תיחום כזה מאפשר לסביבת העבודה של אמא להיות נפרדת מהמרחב שבו אבא מתעמל או הילדים לומדים, בעוד כל אלה נמצאים בכלל בסלון הבית.
אחד הפתרונות הנפוצים בתערוכה להגדרה מחדש של חללים פתוחים לאזורים שמאפשרים עבודה שקטה ופרטיות יחסית היו המחיצות, כולל כאלה שמטפלות באקוסטיקה. אלה קיבלו טיפול אסטטי עם צבעים וטקסטורות כולל את היכולת לתפוס רמות שונות של נפח, סגירות ונוכחות. מחיצות כאלה יכולות לאפשר לנו, גם בשטח מאד קטן, להרוויח פינה של הבית שהופכת לפתע לאיזור עבודה ואפילו זום בלי החשש שמשהו מהרקע יחדור פנימה.
ואלה רק המחיצות הניידות. ראינו גם מחיצות שחוברו לרהיט עצמו ואולי התופעה היוצאת-דופן ביותר היתה הטיפול שקיבלו ספות וכורסאות – סוג של "גב" ולעיתים גם זרועות – כדי לייצר פינות וקונכיות עבודה עם פרטיות יחסית בתוך החלל הציבורי:
והיו גם רהיטים שעברו התאמה והפכו למחיצות. כך ניתן היה לראות דוגמאות רבות לספריות, שכמו הספה המרכזית, נפרדו גם הן מהקיר והפכו בו זמנית למחיצה, לספריה דו צדדית ובחלק מהמקרים אפילו אכסנו עוד שולחן ופינת עבודה. בעזרת ספריה כזו אפשר לחלק חדר עבודה משותף ל 2 חללי עבודה נפרדים עם פרטיות יחסית. ואם זה נשמע לכם קטן כדאי להיזכר שכל הרעיון של חללי העבודה השיתופיים מתבסס על חדרים פרטיים בגודל של תא טלפון ממוצע והרבה שטחים ציבוריים ואפשרויות לשינוי סביבה ומנח עבודה.
את האפשרות הזו, לעבור מפינת העבודה למקומות שונים ברחבי הבית, פגשנו במגוון מגוון רחב מאד כיסאות וכורסאות למצבי ישיבה שונים.
וראינו גם מגוון של "מיטות יום" – רהיטים שמאפשרים לנו לשכב לנוח מחוץ לחדר השינה כדי לאפשר זמני הרפיה במרחב הציבורי של הבית.
סביר להניח שכל אלה הם רק ההתחלה של השינוי שיעבור על בתים בשנים הקרובות. מי שמתחיל עכשיו תכנון של מבני מגורים בטח כבר לוקח בחשבון את הצורך של המשפחה בפינות עבודה פרטיות, ריבוי נקודות חשמל ותקשורת ואולי אפילו חדר לתקשורת דיגיטלית כולל אקוסטיקה ותאורה מתאימים. בנייני דירות קיימים יכולים להגדיר מחדש חללים שיתופיים ולהפוך אותם לאיזורי עבודה וחדרי ישיבות ובכך לתת לדיירים שלהם פתרון של עבודה מהבית, אבל מחוץ לדירה. ועד שיהיה לכם אחד כזה בסביבה, שווה לכם להשקיע קצת מחשבה איך מייצרים בתוך הבית את הסביבות שאתם צריכים לחיות, ללמוד, לעבוד וגם להירגע בין לבין.
