סליחה.
סליחה שהשארנו אתכם לבד להתמודד עם החזרה מהמילואים הארוכים לעולם העבודה. סליחה שלא הכנו עבורכם את הקרקע כארגונים, כמדינה, כחברה.
סליחה – אם גיליתם שהארגון לא חיכה לכם והביא מחליפים ואולי אפילו הושיב אותם בשולחן שלכם.
סליחה – אם נתנו לכם את התחושה שאולי זה לא הגיוני שתחזרו למשרה שלכם אם ממילא תוך זמן לא ברור אתם שוב נעלמים בחזרה למילואים.
סליחה שלא נערכנו גם כמדינה, שלא הבנו שאחרי חודשים ארוכים של מילואים ובשנה של עבודה לצד מלחמה לא היינו צריכים להניח שהארגונים יוכלו תמיד לעשות את מה שצריך ולקלוט אתכם בחזרה כאילו לא קרה כלום.
כי לפעמים דווקא כן קרה. בזמן שאתם נלחמתם שם הארגונים התארגנו להמשיך לעבוד, אבל אחרת, כי גם רציפות תפקודית זה חוסן ומענה ראוי לטרור. בהעדרכם הם היו צריכים להתארגן וגם להתאים את עצמם לכל מי שלא יכול היה לעבוד כרגיל. אז יש מקרים שהם עשו שינויים, הזיזו דברים, התארגנו אל מול התנאים המשתנים.
והנה חזרתם. גם אתם וגם העבודה לא בדיוק כמו שהייתה ולכן אנחנו צריכים להבין איך ממשיכים מכאן, ביחד, דרך כל אי הוודאות שעוד לפנינו בשנה של עבודה לצד מלחמה.
אם נתקלתם עכשיו בחזרה לא חלקה לעבודה, הנה כמה שיחות שכדאי לכם לנהל:
השיחה עם עצמי: מה אני רוצה?
השיחה הראשונה שאתם צריכים לעשות עכשיו זו השיחה עם עצמכם. לפני הכל, לפני השיחות עם המנהלים, העמיתים, העובדים, הספקים ואפילו המשפחה, אתם צריכים לשאול קודם כל את עצמכם כמה שאלות כדי להבין מה אתם יכולים ורוצים לעשות עכשיו. כי רק אז תוכלו להגדיר לעצמכם מה אתם יכולים לבקש, כן לבקש – בנושא העבודה והתפקיד או באופן התנהלות העבודה, זמן, מקום או גמישות.
החדשות הטובות שעולם העבודה משתנה בקצב מהיר עבור כולם ולכן ממילא זה לא הזמן לשיחות על טווח ארוך, על שאיפות קריירה, על מטרות חיים, גם אם המלחמה שלחה אתכם למחשבות כאלה. אם הקריירה שלכם נראית כמו קיר טיפוס, השאיפות והמטרות הן המצפן שמכוון אתכם בכיוון הכללי למעלה. אבל עכשיו, ברגע זה, אתם צריכים להחליט איפה שמים את הרגל בצעד הבא.
אז עם יד על הלב, תבדקו האם אתם בטוחים שאתם רוצים לצלול פנימה באופן מלא ורגיל? זה כנראה גם תלוי במה שאתם יודעים, אפילו באופן כללי, על הסיכוי שיקראו לכם בחזרה למילואים. אם יש אנשים שסומכים עליכם בעבודה – עובדים, לקוחות – או שאולי התפקיד שלכם מלחיץ מאד, מחייב נסיעות או שעות עבודה רבות ומכניס לכם מתח, מותר לכם לתהות אם זה נכון לכם עכשיו. ואולי להיפך, אולי מה שאתם צריכים יותר מהכל זה לחזור לשגרה שהייתה, להתחבר בחזרה לעבודה, לחברים, לארגון. כל תשובה נכונה, מה שחשוב זה לעצור לרגע לבדוק.
השיחה עם הארגון: איפה אני? איפה אתם?
עכשיו כשאתם יודעים מה אתם רוצים, זה הזמן להגיד את זה למי שצריך לשמוע. גם אם אתם לא בטוחים אם זה אפשרי או איך זה יתקבל, זו בדיוק השיחה שאתם צריכים לנהל עכשיו עם המנהלים שלכם. לשיחה הזו יש שתי מטרות. הראשונה, לשתף את המנהלים שלכם במה שאתם רוצים, חושבים ויודעים על השנה הקרובה – כי גם המנהלים שלכם שמעו בחדשות שאולי חזרתם רק לזמן קצר כי אנחנו בשנה לצד מלחמה ולכן גם הם לא בטוחים שהם מבינים לכמה זמן חזרתם והאם זה הגיוני להכניס אתכם בחזרה אם תצאו שוב בקרוב. לכן המטרה הראשונה היא ליישר את הקו על מה שאתם יודעים ורוצים. והמטרה השנייה, להבין איפה זה פוגש את הארגון, על מה עובדים ואיך, איך הסתדרו בתקופה הזו, מה השתנה, איך התארגנו, מה המגבלות, ההזדמנויות, התכניות.
המחוייבות ההדדית הזו שאנחנו צריכים להשריש מתחילה בשיח אוטנטי, כזה ששם על שולחן את העדכון ההדדי ובתוך כל אי הוודאות הזו איך מוצא את נקודת האיזון שתתאים גם לכם וגם לארגון. מתוך הבנה שבשבועות והחודשים הקרובים נצטרך לבחון אותה שוב ושוב עד שנתייצב או עד שמשהו ישתנה.
השיחה האוטנטית הזו היא ממילא מיומנות נדרשת בעולם עבודה משתנה שבו העבודה צריכה למצוא את מקומה בתוך החיים גם בלי מלחמה. ועוד מגמה של עולם עבודה חדש שבאה כאן לידי ביטוי היא הפירוק של המבנים והתפקידים למשימות וסדרי עדיפויות. כי בתקופת המלחמה, כשאתם לא הייתם כאן, גם הארגון נאלץ לארגן מחדש את העבודה עם מי שנמצא ואם זה לא הספיק, הוא הביא אנשים באופן זמני, חלקי או אחר. שזה אומר שגם אתם יכולים, אם זה מתאים, לחזור אבל אחרת. אם אתם לא יודעים לכמה זמן חזרתם או לא בטוחים מה אתם רוצים לעשות עכשיו אולי תבדקו עם המנהלים שלכם מה האפשרויות? אולי זו דווקא הזדמנות לעשות משהו בתחום שרציתם לבחון או להתפתח? אולי אתם בכלל רוצים משהו בהיקף ועצימות עם יותר פניות וגמישות להיות עכשיו עם המשפחה או לקחת זמן לעצמכם? ואם קיבלתם תכנית לשנה הקרובה ואתם יודעים מתי אתם צפויים לחזור למילואים אולי יש פרויקט שאתם יכולים לעשות בתקופה הזו?
בעולם העבודה הישן העבודה נכנסה למסגרות ברורות של משרה ותפקיד, זמן ומקום. היום הרבה מהמסגרות האלה יותר גמישות ולכן גם אנחנו צריכים לדעת להגיד מה אנחנו רוצים כי יש סיכוי טוב שהארגון ימצא את הדרך שתתאים לשני הצדדים. במיוחד לאור אי הוודאות המתמשכת.
השיחה עם הסביבה: מתחברים מחדש
אחרי שהסכמתם עם המנהל מה התכנית לחזרה שלכם לעבודה כדאי לוודא שמדברים על זה גם במסגרת הצוות. כי בדומה לשיחה על בנות הזוג שנשאו בנטל השגרה בזמן שלחמתם, זה נכון במידה מסוימת גם לאנשים שעובדים אתכם – הם נשאו בנטל של העבודה העודפת כשלא הייתם כאן. עכשיו כשחזרתם, גם הם מושפעים ואולי יש להם ציפיות. לכן, אותה שיחה אוטנטית כדאי שתתרחש גם במישור של הצוות כדי שיהיה ברור אם משהו השתנה או צפוי להשתנות, אם אתם זקוקים לתמיכה או התחשבות או צוללים כרגיל. ולהבין שהשינויים עברו על כולם כי החודשים האלה לא עברו על אף אחד כרגיל.
הציפיות: יעצבו את המשך הדרך
אז יש תכנית ואתם חוזרים לעבודה. לא בטוח. יש המון סיבות להניח ש"כרגיל" לא יהיה המצב שלכם בזמן הקרוב. חלקן חיצוניות וקשורות למלחמה המתמשכת וחלקן פנימיות וקשורות לתהליכים פיזיים ונפשיים שלכם ועם מי שקרובים אליכם. כרגע השְׁלוֹמוּת (Well-Being) שלכם צריכה להיות במקום הראשון אז תישארו עם היד על הדופק ותתאימו את התכנית לנסיבות בצעדים קטנים.
עד שיגיע היום ותדעו שחזרתם לשגרה, אולי אחרת. אולי תגלו שיש לכם עכשיו רצונות וציפיות – שלעבודה תהיה משמעות, להיות חלק מקהילה של אנשים שאכפת להם, שיתייחסו אליכם כמו שאתם התייחסתם לקריאה לדגל, שתרגישו שבארגון יש דברים יותר חשובים מכסף לבעלי המניות, שגם מה שחשוב לכם יהיה חשוב להם.
בסופו של דבר, החזרה לעבודה אחרי מילואים היא הזדמנות להתחבר מחדש, להעריך מחדש ולחולל שינוי. השיח הזה – הוא לא רק על 'חזרה', אלא על יצירת מציאות חדשה ומשמעותית יותר, לכם ולכל אלה שסביבכם. ואולי בתהליך הזה נצליח להפוך את השבר להזדמנות שתאפשר לנו, כאנשים, כארגונים וכחברה לחולל שינויים נחוצים, אמיצים ולבנות כלכלה וקהילה אמיצה, גמישה ואנושית.
