מנהיגות היא אתגר גם בימים כתיקונם, בעידן שגם כך מזוהה עם קצב מהיר, ריבוי שינויים ואי וודאות. בתקופה הזו, כשלא ברור מה קורה ובטח לא מה עוד יקרה ועד מתי, זה כבר אתגר שרבים מהכלים לא הכינו אותנו אליו. והאתגר קשה שבעתיים מאחר ואי הוודאות גלשה מתחום הארגון ונוגעת לכל מרחב הגורמים, כולל לא רק את השוק והתעשייה, אלא גם את הספקים, המשקיעים, הלקוחות, העובדים וגם את המשפחות והחיים הפרטיים. לכן מתוך כל החומרים המגיעים בכל יום ומנסים לעזור לכולנו להתמודד עם עבודה מהבית, ניהול צוות מרחוק, למידה ואפילו צמיחה בתוך כלכלת הסגורים של הקורונה, עצרתי דווקא על מאמר של נורם סמולווד, שותף ומייסד ארגון היעוץ RBL שהציג מינוח מעניין למנהיגות בעידן של אי וודאות וקורא לה מנהיגות סופגת.
סמולווד מסמן לנו שני סוגי מנהיגים: אלה שסופגים אי וודאות ואלה שמעצימים אותה.
מנהיגים שסופגים אי וודאות הם מנהיגים בכל הרמות בארגון שמקטינים את אי הוודאות עבור אחרים בכך שהם מייצרים כיוון כללי ומציעים פתרונות ודרכים לנוע קדימה, ובכך מאפשרים לאנשים שלהם לעבוד. אלה אנשים שמתמקדים במה שאפשר לעשות ומראים את הדרך קדימה, לנווט בדרך הלא-מוכרת.
מנהיגים שמעצימים אי וודאות הם אלה שמחריפים את הבעיה בכך שהם מעלים את רמת הלחץ, עושים "micro management", עסוקים באנליזות אינסופיות שמתוכן הם רק מציפים את הבעיות וגורמים לכולם לעצור ולחכות להחלטות. אלה עכשיו האנשים שמדברים על הסיכון לעסק אבל לא עוסקים באפשרויות פרקטיות להתאמתו למצב החדש.
בבסיס הרעיון יש כאן אמירה שעבור הארגון, תנועה עדיפה על עצירה. ועם זאת רובנו עצרנו. עצרנו להתארגנות אבל עצרנו גם כי יש המון החלטות שצריך לקבל בגלל המצב החדש ועד שאלה יתקבלו, כל הארגון עוצר ומחכה. אבל יש אלטרנטיבה, כזו שסופגת את אי הוודאות כדי לאפשר לאנשים בארגון תנועה על ידי מתן משמעות, מטרה ואת האנרגיה להגיע אליה.
פרופ' קארל וייק מאוניברסיטת מישיגן מדבר בספרו The Social Psychology of Organizing על כך שפעולה כאוטית עדיפה על העדר פעולה מסודרת. האחרונה פירושה לחכות למישהו שיגיד לנו מה לעשות. הראשונה, הפעולה הכאוטית, מציעה לנו במקום לנסות המון דברים מתוך תקווה שמשהו יעבוד. זה לא אידיאלי כי לא תמיד תנועה ללא מטרה עדיפה על עצירה. ולכן סמולווד מציע לנו אפשרויות נוספות שנובעות מהאופן בו מנהלים בדרגי ביניים ומנהיגים בכירים מתנהלים.
בתקופה של אי וודאות, כשההנהגה לא הראתה לנו עדיין את הדרך קדימה, יכולים דרגי הביניים להניח הנחות שיובילו לתכניות עבור הארגון שלהם, בהתבסס על ההבנה שלהם בנוגע למה שהכי טוב ואפשרי לעשות ברגע זה. היתרון הוא בכך שמנהיגות כזו מאפשרת לצוות לתפקד ולהמשיך לעבוד בזמן המשבר. זוהי בעצם היכולת לספוג את אי הוודאות, להניח הנחות לגבי מה שיקרה כדי לאפשר למנהלים לאפשר לעובדים שלהם לעבוד סביב מטרה משותפת.
ובמקביל, המנהיגות הבכירה מתכנסת כדי להראות לנו את הדרך קדימה. הבעיה היא שפעמים רבות בתוך אי הוודאות המנהיגות הבכירה נעלמת אל תוך ישיבות תכנון סגורות, ולא מתקשרת כלום עד שהיא מסיימת להבין ולשרטט את דרכי הפעולה. בהעדר תקשורת, כל שאר הארגון, במהלך הזמן שלוקח למנהיגות הבכירה לתכנן, חי באי וודאות גדולה. המסר הגלום בהתנהלות הזו הוא: נגיד לכם משהו כשנבין מה קורה. אי הוודאות הזו שולחת מסר מערער ומלחיץ עבור כל מי שלא נמצא בתהליכי התכנון. במקום, מנהיגות סופגת אי וודאות עבור כל הארגון יכולה לייצר אנרגיה ומשמעות בזמן אי הוודאות ובכך לאפשר להנהלת הביניים לרתום אנשים לעשייה ועבודה. אחרת כל הארגון עוצר ומחכה.
איך עושים את זה?
קודם כל שקיפות, שיתוף במידע, באתגרים, בדרישות לשינוי. אנחנו רואים ארגונים שבהם ההנהגה, שעסוקה בעדכון סדרי העדיפויות, גם מתקשרת כל הזמן עם הארגון את מה שיודעים מתי שיודעים. זה לא מסיר את אי הוודאות אבל זה משדר את הכוונות ומאפשר תנועה. ארגון אחר סיפר שיש להם שיחה יומית לשאלות ותשובות, פתוחה וללא מצגת, שבה אלפי מנהלים בכל הדרגים מקבלים את ההזדמנות לשמוע ולהשמיע.
במקביל, חשוב לקבל החלטות בטווח הקצר כדי לאפשר ניהול עובדים לעשייה ולהגיב במהירות. דרך נוחה לעשות זאת ולא להתמודד עם פוליטיקה ארגונית היא ביכולת למסגר את ההחלטות האלה כניסיונות, פיילוטים, מהסוג שאפשר לשנות, לבטל ולעדכן עם התפתחות המידע. וגם, לנהל את תהליך קבלת ההחלטות ומי צריך להיות מעורב בו כדי לוודא שמקבלים את המידע מהמקורות הנכונים לשינוי ולא רק דרך ערוצי ההיררכיה והערוצים המסורתיים. זו הזדמנות לתרגל את מיומנויות המאה ה 21.
אנשים רוצים וודאות בתוך כל מה שקורה סביבם. מתי יסתיים המשבר? מתי נוכל לחזור לעבודה? האם תהיה לי עבודה? האם אני צריך שינוי קריירה? אנחנו לא תמיד יודעים וללמוד לחיות עם רמה מסויימת של אי וודאות היא גם כך יכולת חשובה בעידן הזה. אחת הדרכים הטובות לעשות את זה היא להתמקד במה שאנחנו כן שולטים, במקום במה שאנחנו לא. לעצב את העתיד באופן שאנחנו מאמינים בו ומשם לגזור את העשייה. לחגוג הצלחות במקום להתמקד במה שכשל או נעצר. הכל בכדי לאפשר הנעת עובדים.
דייב אולריך, הסריט בשבועות האחרונים 10 טיפים ב 10 ימים במטרה לעזור לאנשים וארגונים להתמקד בהזדמנות. הרשימה מסתיימת בשניים שמאד רלוונטיים כאן והם לספוג את אי הוודאות ולנוע קדימה כדי לייצר הצלחות. אנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים. וזה לא יעזור שנמשיך לשאול מה יקרה במקומות שאנחנו לא שולטים בהם וביכולת לקבל תשובות. במקום לברוח מזה, אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה בנוחות. ואת זה עושים כשמתמקדים במה שיש לנו עליו שליטה ומשחררים את מה שאין. אנחנו לא נקבל בתקופה הזו שקט מבחוץ, גם לא תשובות וודאיות ולא פתרונות. חפשו את השקט שבפנים, ייצרו לעצמכם את השליטה במה שאתם כן יכולים לנהל והתקדמו משם.
(שאר הרשימה כוללת לפנות זמן ללמוד ולהתפתח, להצליח לעבוד מהבית, לא לתת לריחוק החברתי להפוך לנתק חברתי, לחיות את הערכים שלנו, ללמוד לצפות את השלבים הבאים, להתנהל בפרדוקס.)
בתקופה הזו אנחנו מנהלים בו זמנית את הבריאות של העובדים ושל הארגון. המצב הזה יסתיים מתישהו, איכשהו. אבל רמות שונות של אי וודאות בעולם העבודה יישארו וממילא כבר דיברנו על עולם ממהר, עולם בהפרעה, עולם עבודה בו שינויים הם הדבר היציב. זו כבר שיחה לתכניות פיתוח מנהלים. בינתיים, אחת הדרכים להשאר בפוקוס, לא לתת לרעשים שאנחנו לא שולטים בהם להפריע לעשייה זה ניהול סופג מסוג זה. זה לא אומר להתעלם מהבעיות, אבל זה כן אומר לטפל בהן כך שהאנשים ימשיכו לעבוד.
מנהיגות תחת אש
האופן שבו ארגון מתנהל באירוע קשה מספר סיפור הרבה יותר אמיתי על סוגי מנהיגות מתאימים לעולם משתנה, מאשר כל פוסטר ערכים התלוי על הקירות.
הכוח של מנהלי הקו הראשון
עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
מנהלי קו ראשון הם כ 50-60% מהמנהלים בארגון והשפעתם על הצלחתו או כישלונו היא משמעותית.