אז איפה כל העובדים?
את השאלה הזו שואלים בתקופה הזו בארץ וגם בארה"ב.
הסגרים מאחורינו, גם החל"תים והפיטורים ולמרות זאת אנשים לא חזרו לעבוד. זו כבר מזמן לא סוגייה של קשיי גיוס במקצועות מתקדמים. העובדים לא חזרו לעבודה במלצרות, בשדה התעופה, במחסנים, במפעלים.
אז איפה העובדים?
קודם כל יש כאן שיעור חשוב לגורמים שסופרים בנוגע לאופן שבו אנחנו לא סופרים נכון את העובדים שלא נספרים.
בעולם הישן חיברנו התאוששות וצמיחה עם גידול במשרות וספרנו את השכירים ואת העצמאיים. אבל בעשור האחרון צמחה לה מסביבנו אוכלוסיית עובדים חדשה – אנשי הכלכלה החדשה, הפלטפורמות, חלקם הגדול עובד במתכונת של "גם וגם", בשתי צורות עבודה שונות. שכיר שהוא גם פרילנסר, בעל עסק שעושה עוד משהו מהצד, אולי דרך פלטפורמה שיתופית. ברוב מדינות העולם לא סופרים עדיין בצורה מסודרת את צורות העבודה החדשות. וכשלא סופרים, לא רואים את השינויים.
בישראל, המוסד שבידו האפשרות לדעת מי עובד איך הוא הביטוח הלאומי, והוא מגדיר אותנו כשכירים, עצמאים או לא־מועסקים. אבל אם אתם שכירים שמשלמים למשל ביטוח לאומי במקסימום וגם עובדים מהצד כפרילנסרים, אתם צריכים לדווח זאת לרשות המסים.
בשנות הקורונה התופעה הזו של עובדי "גם וגם" כנראה התרחבה באופן משמעותי. שמעתם את הפרסומת של מס הכנסה? "הכירו את מרב. בלילות מנגבת את הבר. ובבקרים מנגבת לבר… את הידיים" – זה מס הכנסה שהבין שאנשים עושים גם וגם והוא מבקש מהם למלא דו"חות בהתאם.
אין מתכון ליציבות תעסוקתית
מה השתנה?
בשנתיים שבהם אנשים ישבו בבית קרו כמה דברים.
קודם כל, אנשים הבינו ששכיר זה לא מתכון ליציבות תעסוקתית. וכשהתמשכו החל"תים והפיטורים הם פנו להחזיר לעצמם את השליטה – למצוא מה הם כן יכולים לעשות. בין אם בעבודות זמניות כמו שליחויות, ובין אם בפיתוח פעילויות נוספות כמו שירותים בפלטפורמות וחנויות רשת. לא במקרה גדל המחזור של Fiverr ב 77% בשנת 2020. Fiverr היא דוגמא לפלטפורמת רשת כזו שמחברת בין אנשים שיודעים לעשות משהו ומי שמחפש את המשהו הזה. גם Etsy, פלטפורמת חנויות ברשת, הכפילה את ערך המוצרים שנמכרים דרכה רק ב 2020. עכשיו תחשבו על כל האנשים שהוסיפו את הכלים האלה לסל העבודות שלהם.
אז איפה כל העובדים?
ניתוח שעשתה חברת ההשקעות Alliance Berstein מספר סיפור מעניין.
על פי נתוני אבטלה חזרו רמות התעסוקה גם בארה"ב וגם באירופה לרמתן לפני המגיפה. אבל נתוני האבטלה מבוססים על מספר דורשי העבודה. ואם יש אנשים בגיל התעסוקה שהפסיקו להיות דורשי עבודה הם לא נספרים. וכאן מתחילים לראות את ההבדלים בין המדינות ששלחו את העובדים שלהם לדאוג לעצמם בתקופת הקורונה לבין אלו שדאגו להם.
בארה"ב, שמדיניות הקורונה שלה דמתה לארץ במובן של תגמול ישירות לידי העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, זה בדיוק הסיפור שמספר את הסיפור. אחוז האבטלה אמנם חזר לרמתו לפני הקורונה, אבל כמות האנשים העובדים לא חזרה לרמתה לפני המגיפה. או ליתר דיוק, שלושה מיליון אנשים פשוט לא חזרו למעגל התעסוקה הזה שסופרים אותו.
בניגוד לאירופה. שם כמות האנשים העובדים ירדה בשיעור נמוך הרבה יותר וחזרה לרמות שהיתה בהן לפני המגיפה ואפילו מעבר. למה? כי שם מדיניות התגמול במהלך המגיפה התמקדה ביציבות תעסוקתית של העובדים ולכן נתנה את התגמול דרך המעסיקים ובכך חסכה את הצורך שלהם להוציא את העובדים לחל"ת או לפטר אותם.
לא מוותרים על נקודות האיזון
את ההבדל הזה, במדיניות, רואים במספרים. בארה"ב אבדו כך במהלך המגיפה 15% מהמשרות, פי חמש מאשר באירופה. ועם ההתאוששות, חלק מהאנשים כבר לא חזרו בחזרה לאותו מקום.
כי העובדים חישבו מסלול מחדש.
חלקם החליט לפרוש מוקדם, או לפחות לפרוש מהמירוץ המסורתי של משרה מלאה שכירה והם לא מוכנים לחזור למה שהיה. בקטגוריה הזו נמצאים לרוב הגילאים המבוגרים יותר.
קטגוריה נוספת היא ההורים שגילו מחדש את הבית והמשפחה ולא מוכנים לוותר על נקודות האיזון החדשות שהושגו. תוסיפו לזה את העובדה שיותר נשים מגברים איבדו את מקום העבודה וחסכו בתקופה הזו הוצאות טיפול בילדים והן שואלות את עצמן עכשיו אם שווה לשלם את כל השכר למטפלת ולוותר על ארוחות הצהריים המשותפות.
אבל הקטגוריה המעניינת ביותר לעולם העבודה המשתנה שייכת לעובדים שגילו את עולם הגם וגם. ובזמן שישבו בבית וחיכו שהמעסיקים והמדינה יפתרו להם את הבעיה, לקחו את העניינים לידיים והתחילו לפתח מקורות פרנסה ותעסוקה חדשים.
בארץ קשה להשיג נתונים. חוץ מהרמז שאפילו מס הכנסה מבין שיש פה אנשים שמתפרנסים ביותר מדרך אחת. כמו מרב, ההיא מהפרסומת.
אבל בארה"ב, שם כולם ממלאים דוחות מס, יש קצת יותר נתונים.
על פי מחקר של Upwork, עוד פלטפורמת עבודה ברשת, כשליש מהאמריקאים עובדים כפרילנסרים, אחוז יציב כבר כמה שנים. אבל מה שמעניין בתקופת הקורונה זה השינוי באופי העבודה מאלו שעוסקים בעבודות זמניות לפרילנסרים שמוגדרים מקצועיים – אנשים בעלי השכלה שעובדים במסגרת העיסוק שלהם. על פי המחקר, מחצית מהעובדים בעלי תואר שני עושים עבודות פרילנסריות. ומחצית מהפרילנסרים בפלטפורמה נותנים שירותים מקצועיים כמו תכנות, שיווק וייעוץ בתחומים שונים. כששואלים אותם למה הם בוחרים לעבוד כך הסיבות המרכזיות הן עצמאות על הקריירה, היכולת לעבוד מרחוק, גמישות לוחות זמנים ויכולת לבחור לעבוד על מה שמשמעותי בעיניהם. לפי המחקר הזה, כמעט 1 מכל 2 אמריקאים שעובד מרחוק עושה רמה מסויימת של עבודת פרילנס.
העזיבה הגדולה או התזוזה הגדולה?
יש כאן פוטנציאל לחדשות ממש טובות.
כי אם העובדים שנעלמו משכר מינימום, ממלצרות, מחנויות, משטיפת כלים, שמירה ובטחון מצאו דרכים להתפרנס דרך הכלכלה החדשה, יש סיכוי טוב שהם יעלו את הפריון גם בלי שמישהו יעלה את שכר המינימום. בארה"ב למשל, 44% מהפרילנסרים המקצועיים מדווחים שהם מרוויחים כך שכר יותר גבוה מאשר במשרות שכירות ומעל 70% מעדיפים צורת עבודה זו על משרות שכירות.
יש עוד סימן לכך שאנשים משפרים עכשיו את מצבם הכלכלי. גם לשכת המסחר של ארה"ב מנסה להבין איפה העובדים אחרי שבשנת 2021 47 מיליון עובדים שכירים התפטרו. אבל בינתיים למדו שהעזיבה הגדולה (The Great Resignation) היא בעצם התזוזה הגדולה (The Great Reshuffle) וקצב הגיוסים גבוה מקצב העזיבות או במילים אחרות רבים עוזבים ומגוייסים במקום אחר. וגם כאן אפשר לראות את הסימנים לכך שהעובדים משפרים את מצבם. כי בתעשיות שדורשות נוכחות פיזית ומאופיינות באופן מסורתי בשכר נמוך יש הכי הרבה עזיבות ויש בהם הכי הרבה משרות פתוחות. ובתעשיות עם השכר הגבוה יותר אחוזי העזיבה נמוכים יותר. אבל מה שעוד מעניין זה שבתעשיות שמאופיינות בפוטנציאל הגבוה ביותר לעבודה מרחוק, גמישה והיברידית יש יכולת גיוס יותר טובה ורמות עזיבה נמוכות.
אז איפה העובדים?
מחפשים לעבוד כמו שמתאים להם. לשפר את ההכנסה, לייצר יותר אוטונומיה איפה, מתי, איך, עם מי ועל מה הם עובדים. ולהבטיח לעצמם יציבות פרנסה ותעסוקה לפעם הבאה שיפתיעו אותם. כדי שיהיו מוכנים.
