מה אנחנו סופרים באולימפיאדה? את המדליות, את השיאים, את ההצלחות. כמו בקריירה, אנחנו פחות מתמקדים במדליות שלא הושגו, בשיאים שלא נשברו, בכשלונות. אבל אין הצלחה בלי כישלון והשאלה איננה אם אתם נופלים אלא איך אתם קמים מהן.
אי אפשר היה לפספס השבוע את ההתמוטטות הרגשית קורעת הלב של הגו'דאית אוטה אבה, אלופת עולם ומועמדת מובילה שהציפה את המחיר הרגשי העצום שכישלון יכול לגבות. ומולה, ראינו את חזרתה המופלאה של המתעמלת האמריקאית סימון ביילס שבאולימפיאדה שעברה, טוקיו 2020, נמנעה בהחלטתה האמיצה מהתמוטטות פוטנציאלית והחליטה לפרוש ועכשיו השיבה לעצמה את מעמדה כאחת המתעמלות הטובות בעולם. שני הניגודים האלה הם הזדמנות להתבונן מחדש על כישלון וחוסן הרבה מעבר למזרן האולימפי ולהזכיר לעצמנו שהכישלון הוא לא ההפך מהצלחה, אלא חלק בלתי נפרד ממסע ההתפתחות.
הכישלון חשוב. הוא מלמד אותנו מה צריך להפסיק לעשות, להתחיל לעשות, או לעשות אחרת. הוא מאלץ אותנו להעריך מחדש את ההנחות שלנו, לשפר את האסטרטגיות שלנו ולפתח חוסן, שיעורים הכרחיים בעולם של שינויים מהירים ואי וודאות. לכן חשוב שנלמד לתת לו מקום בחיים המקצועיים שלנו, בכל המישורים:
אישי – יצירת "קורות חיים" של כישלונות
לא, אתם לא תשלחו אותם למעסיקים פוטנציאליים, אבל הם יעזרו לכם להתבונן אחרת על המכשולים שכבר צלחתם ולספר דרכם את הניסיון שצברתם, כולל את הטעויות שכבר לא תחזרו עליהן. כמו שספורטאים ומאמנים מנתחים כל תנועה במשחק, בין אם הסתיים בניצחון או בהפסד, גם אנחנו צריכים להסתכל על האתגרים המקצועיים שהתמודדנו מולם ולהפוך אותם ממקור לבושה לכלי למידה. פרופסור טינה סיליג מסטנפורד, בספרה "דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים", מדברת על "קורות חיים של כישלונות", המתמקדים דווקא במה שלא הלך בדיוק לפי התוכנית. היא ממליצה לנו ממש לתעד את האירועים האלה ואז לחפש את התובנות כדי שנוכל לזהות מה לעשות אחרת בפעם הבאה.
הצעד הבא שלכם: ערכו רשימה של הכישלונות המשמעותיים בקריירה שלכם ורשמו מה השתבש ואילו לקחים אפשר להפיק מכל אירוע כזה ואיך הם עיצבו את האופן שבו אתם ניגשים היום למצבים דומים?
צוותי – מפגשי תחקור והפקת לקחים
זה ההבדל בין "ועדת חקירה ממלכתית" מאיימת לבין תרבות שוטפת של תחקור והפקת לקחים שמתייחסת לסקירת כישלונות כתהליך בונה של למידה. במאמר ב HBR בשם “Failing by Design”, מציעה היועצת הניהולית ריטה גונתר מקגרת להנהיג שגרה של פגישות להפקת לקחים כדי לקדם תרבות של שיפור מתמשך וחדשנות.
הצעד הבא שלכם: קבעו ביומן פגישות צוות תקופתיות המוקדשות לסקירת כישלונות וודאו שהן מרחב בטוח בו אפשר לדון בפתיחות בכל מה שהשתבש ולגזור תובנות ואסטרטגיות ברות יישום לשיפור, כולל תיעוד הממצאים ומעקב אחר יישום החלטות.
ניהולי – טיפוח בטחון פסיכולוגי
למנהלים יש תפקיד מכריע בטיפוח בטחון פסיכולוגי ויצירת סביבה בה עובדים מרגישים בטוחים לקחת סיכונים, להיכשל וללמוד. פרופ' איימי אדמונדסון מבית הספר למנהל עסקים של הרווארד מדברת על "התנהגויות למידה", התנהלות ניהולית שמאפשרת למידה דרך כך שיתוף דוגמאות אישיות, אפילו מביכות וחשופות. פתיחות כזו מאפשרת למנהלים לדבר על הנפילות והקימות והלמידה שלהם מכישלונות והיא מעצימה את העובדים לקחת סיכונים מחושבים ולשתף בפתיחות גם למידות ממה שלא צלח.
הצעד הבא שלכם: קיימו תקשורת פתוחה ושתפו גם את הקשיים, האתגרים והכישלונות בשקיפות ופגיעות כולל הפקת הלקחים והלמידה שלכם. הקפידו להכיר ולתגמל לקיחת סיכונים ולמידה מטעויות.
ארגוני – קידום שְׁלוֹמוּת
אי אפשר להתעלם מחשיבותה של שְׁלוֹמוּת (Wellbeing) במשוואה זו. סימון ביילס הראתה לנו שאי אפשר לשמר ביצועים ברמה גבוהה בלי לקחת בחשבון גם את הבריאות הנפשית והרגשית שלנו. בעולם העבודה החדש בכלל, ובארץ בתקופה של עבודה לצד מלחמה בפרט, ארגונים חייבים להכניס את השלומות של האנשים אל לב קבלת ההחלטות ולוודא שצרכי האנשים נלקחים בחשבון במקביל לצרכי העבודה.
הצעד הבא שלכם: ודאו שהמנהלים שלכם נמדדים על פי התייחסותם לכלל הצרכים של האנשים ומקפידים לשאול אותם מה הם צריכים כדי להצליח, גם בעבודה וגם בחיים. ואז בדקו מה אתם צריך לשנות או להציע כדי לאפשר להם את זה.
באולימפיאדה אנחנו רואים עכשיו את הטובים ביותר בתחומם בנקודת השיא של הקריירה שלהם. ועל כל שלוש מדליות שמחולקות, יש רבים רבים שיוצאים בלי לעמוד על הפודיום. אבל מה שהופך אותם לטובים בתחומם הוא האופן שבו הם קמים מהנפילה. "46 שניות הרסו את החלום של גפן פרימו. עם אופי ונחישות, היא עוד תעשה יותר" היתה הכותרת השבוע סביב הג'ודאית הצעירה ביותר שעמדה על הפודיום באליפות אירופה או אליפות עולם והפעם נכנעה באיפון. זה נכון עכשיו לכולנו. אנחנו עובדים וחיים בתקופה של שינויים ואי-ודאות ולכן זו לא שאלה אם נכשל, אלא מתי.
