קיוויתם שתצליחו לשייט בנחת עד הפנסיה בלי לטלטל את הספינה? כדאי שתתעוררו

לא פעם, ניהלתם עם עצמכם שיחה לגבי עתיד הקריירה שלכם. ולא פעם, השיחה הזו נקטעה בכך שהשינוי המבוקש יידחה לפעם אחרת, כי להגשים, זה כבר ממש מפחיד. כי אי אפשר לוותר עכשיו על פרנסה. כי אי אפשר לוותר עכשיו על הסטטוס. כי בשנה הבאה יבשילו אופציות. כי אנחנו מתכננים עכשיו עוד ילד וזה לא זמן לטלטל את הספינה.

פעם לא היתה עם זה בעיה. מהרגע שרכשתם מקצוע טוב או נכנסתם בשעריו של ארגון טוב הקריירה, קצת כמו המסוע בשדה התעופה, התקדמה מכח האנרציה וכל מה שהיה צריך זה לא ליפול. יום אחד יקראו לכם לחדר עם מרצה ובורקס ויקראו לזה פיתוח. יום אחד יקראו לכם לחדר למשוב או קידום או תפקיד חדש. ויום אחד תגלו שאתם מומחים או מנהלים ותשייטו לכם בנחת עד לפנסיה. זה היה פעם. אבל בעולם של ידע מתיישן, טכנולוגיה מחדשת ושינויים מהירים היציבות הזו כבר לא קיימת ואתם כבר לא יכולים להרשות לעצמכם לא לנהל את הקריירה. וזה אומר שאתם כבר לא יכולים לתת לפחד משינויים בקריירה לנהל אתכם.

זה פגש רבים בתקופת הקורונה כשישבו סגורים בבתים ומצאנו את עצמנו חושבים על שבריריות החיים ומגדירים מחדש בין השאר גם את הציפיות שלנו מהעבודה. ההתפטרות הגדולה הולידה משא ומתן מתמשך על מרכיבים רבים בחוזה החברתי של עבודה. ובתהליך הזה רבים חולמים מחדש גם על שינויים באופן שבו היו רוצים לעבוד ולחיות. חולמים, אבל פוחדים להגשים.

4000 מילים מפחידות בדקה

הפחד הזה מגיע בכל מיני צורות. הוא כולל פחד לצאת אל הקור שמחוץ לארגון או למקצוע המוכרים, הפחד לעזוב את הסביבה האנושית והשגרות המוכרות ולהתחיל מחדש, הפחד לעבור משכיר לעצמאי, הפחד להיכשל, הצורך להתפרנס. מדד הולמס וריי ללחץ מראה ששינויים בעבודה נמצאים אצלנו בצמרת גורמי הלחץ, קצת מתחת למוות של חבר קרוב. זה לא מפתיע. שינויים בעבודה כוללים סיכון מכשלון, אבדן הכנסה וסטטוס חברתי. והפחדים האלה מוציאים לנו את החשק לממש את החלומות ובפועל משתקים אותנו. הם גורמים לנו לאבד בטחון ברצון שלנו לזוז, לאבד מוטיבציה לפעול ואפילו מסייעים לנו לקבור עמוק את הקולות שמבקשים שינוי. ולהעצים את הקולות שמזהירים אותנו מפניו.

דר איתן קרוס, פסיכולוג וחוקר באוניברסיטת מישיגן, קורא לזה Chatter, שיח משתק שמתרחש בקצב של כ 4000 מילים לדקה, לעומת קצב ממוצע של 150 מילים לדקה בשיחה בקול רם. בספרו "הקול הפנימי" (תורגם לעברית בהוצאת מטר) הוא מבטיח שזה לא רק נורמלי, אפילו הכרחי לחיינו. השיח הפנימי שלנו עוזר לנו לתפקד. הוא מאפשר לנו לזכור מספר טלפון, לעשות חזרה לפני מצגת ואפילו לעבד את מה שאנחנו חווים וליצור את הסיפור של המציאות שלנו. מסתבר שאנחנו מבלים בין שליש למחצית משעות הערות שלנו בתוך ראשנו בשיח הזה. ולכן כלכך חשוב שנדע לנהל את השיחה הפנימית הזו כדי שהיא לא תנהל אותנו.

זה מתחיל במודעות. מודעות לכך שהשיחה בראשכם אינה המציאות אלא הסיפור שאתם מספרים לעצמכם סביב המציאות. כדי לבחון את הסיפור הזה אפשר וכדאי לצאת עם השיחה אל המציאות עצמה ולמצוא אנשים שירחיבו את נקודת המבט שלכם. אבל מסתבר שחשוב גם עם מי אתם בוחרים לדבר. השיח הפנימי שלנו רק מועצם אם אנחנו מדברים עם אנשים שנותנים לנו מענה רגשי בלבד, מזדהים עם כל הקושי והפחדים שהשיח הפנימי שלנו ממילא מזהה. מצד שני, אנשים שיודעים לתת לנו גם משוב קוגניטיבי, לא רק רגשי, יתמקדו לא רק במה שאנחנו מרגישים אלא גם באופן בו אפשר לפעול, להתנסות, לבחון אפשרויות. המטרה שלכם כאן לא לקבל כתף להישען עליה, אלא לבחון את השיח הפנימי שלכם אל מול המציאות.

דרך מעולה לעשות זאת הוא לצאת למסע כוסות קפה שבו אתם מדברים עם מעגלים הולכים ומתרחבים של אנשים על ההתלבטויות שלכם, הרצונות והמחשבות. שיחות כאלה מאפשרות לכם לגלות לא רק מה שאתם לא יודעים שאתם לא יודעים אלא גם איפה אתם לא יודעים שאתם יודעים. את המונח הזה למדתי מדר’ תמרה טילמן, רופאה כירוגית שעוסקת בחדשנות, על כך שאנחנו שבויים בתוך תפיסות, פרדיגמות, ואפילו לא מודעים אליהם. שיחות עם אנשים מעולמות תוכן ועשייה שונים משלנו הן כלי מעולה להבין את המגבלות שאנחנו שמים על עצמנו, מגבלות שהקול הפנימי שלנו מצייר כמציאות אבל הן לא באמת שם…

בוחן מציאות דרך שיחות לא מצריך צעדים גדולים, לא דורש להתפטר, אפילו לא להצהיר שאתם מחפשים עבודה. הוא בסך הכל תהליך למידה שבוחנת מה יש שם בחוץ שמעניין אתכם, איפה היכולות והניסיון שלכם יכולים לבוא לידי ביטוי בעולמות נוספים? בתהליך הזה רצוי לוותר על הצורך להכניס את עצמנו לקופסאות מוכרות עם שמות תפקידים או צורות עיסוק. אתם לא מחפשים עבודה, אתם מנסים להבין מה בכלל אפשרי. דווקא חוסר המיקוד הוא המטרה, כי הוא מאפשר לכם להרגיע את הקולות הפנימיים בכך שהוא מאפשר לכם לבחון את הפחדים וגם את החלומות, אל מול המציאות.

דברו לעצמכם כמו אל חבר טוב

מסתבר שיש גם פתרונות פנימיים לשחרר את השיתוק שיוצר לנו השיח הפנימי. על פי קרוס, למוח יש כלים ייחודיים כדי לאפשר לנו לנהל אותו בהצלחה. אחד מהם הוא היכולת להתרחק מהסיטואציה, להסתכל עליה כאילו היינו צד שלישי. זה משפיע עלינו ממש פיזית כי שימוש כזה בשפה מפחית את הפעילות באזורי המוח המעורבים במחשבות טורדניות ומוביל לתפקוד משופר בתנאי לחץ ולפחות רגשות שליליים.

יכולת נוספת של המוח שלנו היא לנהל שיח דמיוני ובהקשר הזה מומלץ להסתכל על החוויה שלנו ולדמיין מה היינו אומרים לחברים שמתמודדים עם בעיה כמו זו שמטרידה אותנו. ואז ליישם את העצות האלה. ואפשר גם להכניס את החרדות להקשר רחב יותר, להשוות אותן למצבים אחרים שעברתם, או שעברו אחרים שאתם מכירים, כדי להכניס אותן לפרופורציה. וגם להזכיר לעצמכם שכבר עברתם אתגרים כאלה בעבר ויכולתם להם. כך אנחנו הופכים את הקול הפנימי שלנו לקאוצ'ר אישי, שינוי שמשנה את הפרספקטיבה שלנו ומאפשר לנו מרחק רגשי מהבעיה. וההסתכלות הזו מאפשרת לנו להתמקד באפשרויות ולא רק בבעיות, לדמיין הצלחה, להאמין ביכולות שלנו ולתת לנו בטחון לעשות צעד ראשון גם מבלי שיש לנו את כל התשובות.

בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם מנהלים שיח ער בראשכם במקלחת או לפני השינה סביב פחד משתק או אפילו משחזרים שוב ושוב סיטואציה שלא התפתחה כראוי כמו שיחה עם מנהל או עובד, תנסו לרגע לעצור ובמקום לדבר עם עצמכם, לדבר אל עצמכם. קרוס אפילו ממליץ לעשות שימוש בשם שלנו בשיחה הזו. במקום לומר "ואם אני לא אצליח בשינוי הזה?" לומר "<שם פרטי>, מה באמת יקרה אם המהלך לא יסתדר? תמיד תוכל לחפש עבודה דומה למה שאתה עושה היום, אין מחסור במשרות כאלה".

וזו עוד דרך מוכחת של המוח לייצר מרחק – להשתמש בדמיון לנסיעה בזמן. המוח שלנו מאפשר לנו להסתכל על הסיטואציה מנקודת מבט עתידית ובכך להרחיב את זווית הראייה מתוך תפיסה שבמבט לאחור מהעתיד הרבה דברים שמטרידים אותנו מאד עכשיו צפויים להיראות הרבה פחות מטרידים. למשל, אם אתם מזהים שאתם חוזרים שוב ושוב בראשכם על שיחה קשה או מצגת שכשלה, תשאלו את עצמכם איך זה יראה בעוד שבוע, חודש או שנה ותקבלו קצת פרספקטיבה. בהקשרים של שינוי בקריירה אפשר בהחלט לנסות ולדמיין את החיים בעוד שנה, אחרי השינוי, להבין מה באמת הסיכון שאתם לוקחים. ואולי לגלות שמקסימום, יש המון מקומות עבודה שישמחו לגייס אתכם בחזרה אם הניסיון לא יעלה יפה. והחברים? לא יחשבו שנכשלתם, יקנאו בכם שניסיתם.

פתחה של שנה קלנדרית היא תמיד הזדמנות לבדוק איפה אנחנו לעומת איפה היינו רוצים להיות. אם יש לכם פער כזה בקריירה ורק הקולות שבראש מונעים מכם לבדוק את האפשרויות, כדאי לכם לנסות לנהל איתם שיחה קצת אחרת, כדי שתוכלו להגשים גם את מה שנראה כרגע בלתי אפשרי.

לינק לטור בדה מרקר 21.12.2022

2 תגובות

  1. אהבתי את הכלי שמציעה נירית של הגדלת מעגלי הקפה במקום העבודה כדי להתחיל לגלות את מה שאתם לא יודעים. זו בהחלט מיומנות שניתנת לתרגול גם בחיים המקצועיים. ותודה רבה @NIRITCOHEN על הציטוט של פילוסופיית יקום מקביל.

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי