השיחה הזו שלחה אותי לכתוב דווקא בגלל שרבים מאתנו חווים התלבטויות דומות בעולם עבודה שגורם לנו להשתנות ולהגדיר מחדש את עצמנו במהלך הקריירה. בעבר זה היה יותר פשוט, רכשנו מקצוע, נכנסנו בשערי הארגון, הסתכלנו למעלה אל המנהל שלנו, והמנהלת שלו. הקריירה הייתה ברורה. והארגון, הוא סיפק לנו את תוספת ההכשרה שנדרשנו לה בשביל הקריירה הזו.
היום, אנחנו אחראים על הפיתוח שלנו, על הקריירה שלנו, ויש תקופות שבהן השלב הבא לא נראה כמו המשך ישיר של התפקיד האחרון. ואנחנו מתבלבלים, כי העדר הקשר הזה גורם לנו לחשוב שאנחנו מאבדים, משאירים מאחור, את היכולות והניסיון שצברנו, את הזכות לקרוא לעצמנו בשם המקצוע, את הזהות המקצועית.
השיחה הזו התחילה עם מי שהציג את עצמו כ "עושה הסבה". יוצא מעולם פיננסי, שולט בסטטיסטיקה, יודע להגדיר דטהבייס, לייצר תמונה ממידע. ואז הוא מספר לי שלא אהב את עולם התוכן ועכשיו הוא "עובר הסבה לקוד". והוא מוטרד מהשאלה איך להיות יותר אטרקטיבי. הוא הלך ללמוד לתכנת במסגרת bootcamp ובתור מי שמורגל בהפרדה שבין "תואר" למה ש"אינו תואר" הוא אומר לי שלמרות שיש ביקוש בהייטק לאנשי קוד, הוא מרגיש "נחות" כי הוא לא יוצא עם תואר אקדמי וזה כנראה יגביל את איכות המשרות שיוכל לפנות אליהן.
האמנם?
האיכות של תואר אל מול מערכות למידה חלופיות בתחומים שונים היא נושא לטור אחר. אבל בעיני בשיחה הזו הנקודה נמצאת בכלל במקום אחר.
מה שהוא עושה, זו לא הסבה. זו התפתחות.
בעולם החדש, יותר מהגדרה של מקצוע ותפקיד, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הערך שאני מביא, מי זקוק לו ואיך הוא ידע שאני קיים.
בואו נסתכל לרגע על המקרה הפרטי הזה.
היכולת שלו היא עבודה עם מספרים, היכולת לעבד, לעבוד, לבנות מהם סיפור. הוא למד לעשות את זה בסט כלים שלימדו אותו בתואר שרכש לפני שנים. והכלים האלה כבר לא מספקים. זה לא מפתיע. זה גם לא ייחודי למקצוע שלו.
מה שכן ברור כאן, שאת היכולת המקצועית הבסיסית שלו, את הניסיון שרכש, צריך היום יותר מאי פעם. אנחנו יודעים שהיום שדאטה היא אחד מהמנועים, מהיסודות של העולם החדש. אנחנו אוספים אותו יותר מאי פעם ורק מתחילים להבין וללמוד איך עושים בו שימוש, איך מוציאים ממנו דברים שבעבר לא היו אפשריים. ולכן נולדים כאן מקצועות רבים עבור אלה שיודעים לעבוד בו, לחשוב עליו, לספר ממנו סיפור, לגזור אותו נכון.
ומי זקוק לזה? אותם אנשים שאין להם את היכולת הזו אבל צריכים את התוצרים שלה כדי לעשות את העשייה שלהם.
ולכן הערך שלו ברור, ויש מי שזקוק לערך הזה.
אז לא, הוא לא עושה הסבה כשהוא הולך ללמוד קוד. הוא פשוט לומד כלי חדש שיאפשר לו להרחיב את היכולת שלו.
כי בעולם החדש קוד הוא כלי. כמו שפעם למד כלים לניתוחים סטטיסטיים, היום הוא צריך לעשות שימוש במה שמחשב יכול לעשות עם מידע, כדי לייצר ממנו תובנות שאי אפשר היה לראות בעבר.
הוא לא רוכש מקצוע חדש ומתחיל מאפס בתחרות על משרות כתיבת קוד מול אנשים ללא ניסיון. הוא כן רוכש כלים כדי להיות מסוגל לעשות את הדברים שהוא טוב בהם בדרך שהיא יותר נכונה ותביא תוצאות יותר טובות. וכשמבינים את זה, מבינים גם שהמטרה איננה להתחרות עם כותב קוד אחר על תפקיד כותב קוד מתחיל. המטרה היא להבין איך משלבים את כל הידע והניסיון שצברנו עם הלמידה החדשה בכדי לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות בדרך יותר נכונה.
מחר הוא יכול למצוא את עצמך בסטארט-אפ שעוסק בצורה כזו או אחרת בעיבוד מידע או לחזור בעצמו לייצר תובנות ממידע בעולמות חדשים. הוא לא זנח את מה שהוא עשה. הוא לא עושה הסבה. כי המידע הוא עדיין חומר הגלם שלו, והוא רק לומד כלי חדש.
אני בדיוק מסיימת לכתוב את הטור של שבוע הבא על המקצועות ההיברידיים, המקצועות החדשים שדורשים מאתנו יכולות לרוחב מה שהיו בעבר דיסציפלינות נפרדות. אנשי קוד שצריכים לדעת לעצב, אנשי עיצוב שצריכים לדעת קוד.
אל תתנו להגדרות הישנות של המקצוע לבלבל אתכם.
יש לכם ניסיון ויכולות שכבר רכשתם. ללמוד כלים חדשים זה רק חלק מהרחבת היכולות האלה אל תוך תחומי עשייה חדשים. זה נכון גם אם באופן מסורתי לא הגדירו את היכולות האלה במקצוע שלכם. אולי במיוחד אז.
לפעמים, ההבדל הוא רק באופן בו אנחנו חושבים על הדרך וזו לבד פותחת לנו שבילים חדשים.
כמו בכל יום ראשון, התבוננות שבועית במסע קריירה באמצע החיים אל תוך עולם העבודה החדש.
השבוע קיבלה הקהילה של אנשי עולם העבודה העתידי בית חדש. כאן נפגשים אנשים שהשינויים בעולם העבודה מעניינים אותם, בגלל המפגש עם אנשים וקריירות, גם בגלל האופן בו הנושא הזה פוגש מנהלים וארגונים, או בכלל במונחים של חינוך וחברה. זו לא עוד קבוצה, זו קבוצה מנוהלת על בסיס פלטפורמה טכנולוגית וצוות נפלא, כזה שתומך בנו ביכולת לייצר כאן בית להרצאות בפייסבוק בלייב סביב נושאים רלוונטיים, ראיונות בווידאו סביב סיפורים מעניינים וכמובן שאלות לדיון, התלבטויות, שיתופים, ופינות קבועות.
כרגע, אנחנו מגבילים השתתפות ל 500 איש כי אנחנו עוד לומדים. וכבר הגענו לחצי הדרך…
להתראות בפנים
