השנה היא 2032 ואתם מתחילים יום עבודה.
אבל אל דאגה. בזמן שישנתם, התאומים הדיגיטליים שלכם עבדו עם הבינה המלאכותית לתכנן את הדקות והשעות של היום שלכם. הם הבינו על מה אתם עובדים ועם מי, מה צריך בשביל זה, מי זמין ושילבו את זה עם כל מה שהם יודעים על האופן שבו אתם והשותפים שלכם מעדיפים לעבוד. בעולם העבודה הזה מיקום העבודה כבר לא נקבע לפי מדיניות ארגונית. העבודה כבר לא מחוברת למקום – היא מתבצעת בתוך אקוסיסטם מתואם, ששם דגש על התאמה מירבית, מקסום ביצועים, שיתופי פעולה ומעורבות.
אם אתם עדיין עסוקים בשאלה כמה ימי עבודה אנשים צריכים להיות במשרד או בבית, אתם פוגעים ביכולת שלכם להסתכל קדימה, אל עבר עולם עבודה שבו הטכנולוגיה לא רק משפרת את היעילות – אלא משנה מהיסוד את האופן שבו העבודה מתבצעת על פני מרחבים פיזיים ודיגיטליים. בעולם העבודה שמתהווה סביבנו לא נצטרך להחליט איפה לעבוד – הטכנולוגיה תתאים לנו את המקום הנכון לפי צרכי שיתוף הפעולה, הרגלי העבודה האישיים, עדיפויות עסקיות ונתונים בזמן אמת. הכלים ינתחו לוחות זמנים, דפוסי תקשורת, ביצועים והעדפות אישיות – וימליצו על המרחב הנכון למשימה הנכונה.
חלק מהמיקומים יהיו סביבות וירטואליות לחלוטין, אחרים יהיו מרחבים פיזיים משודרגים טכנולוגית, חללים שיודעים לשלב עבודה עם חיבורים אנושיים, תרבות ארגונית ותחושת שייכות למרות שהם לא שייכים לארגון עצמו. במקום להגיע למשרד כי הוא שם, העובדים יקבלו גישה למרחבים ולכלים שהם צריכים, מתי שהם צריכים אותם, איפה שהם צריכים אותם. בעולם הזה, שבו מיקום העבודה הוא שירות (Work Location as a Service) המשרד מפסיק להיות נכס בבעלות החברה והופך למרחב לפי דרישה – משותף, גמיש, מותאם למשימה וגם לארגון.
זו לא גרסה עתידנית של מרחבי העבודה השיתופיים הקיימים היום. חללי העבודה להשכרה לא שינו את המודל, רק את האריזה. הם אפשרו לארגונים לוותר על נדל"ן קבוע ולעובדים לבחור סביבת עבודה נוחה – אבל האחריות לבחור, לתאם, להזמין ולנהל את העבודה נשארה אצל האנשים ואין הבדל גדול בין המשרד של הארגון והמשרד בחלל העבודה המשותף. לעומת זאת, בעידן של משרדים כשירות, האלגוריתמים הם אלה שמנהלים את התזמורת. הם יודעים לתכנן איפה נכון שנעבוד היום, עם מי, ובאיזה תנאים והם עושים את זה לא רק עבורנו אלא לכולם בו זמנית. העבודה מתבצעת בתוך אקוסיסטם חי, מתוזמן, מחובר, שלא רק מגיב לצרכים אלא מגדיר אותם.
מרחבי עבודה ייעודיים לפי תחום יציעו כלים וסביבות מותאמות לענפים ספציפיים – ממעבדות ביוטק למחקר פורץ דרך, דרך אולפני מדיה דיגיטלית להפקת תוכן, ועד מתקני אב-טיפוס לפיתוח מוצרים. במקום מטה אחד שמתיימר להתאים לכולם, יקומו מרחבים ממוקדי מטרה שידייקו את סביבת העבודה וימקסמו יצירתיות ותפוקה וגם תחושת מחוברות. זו תהיה הפרדה מודעת בין מקום העבודה לבין משרד, בין נדל"ן ארגוני לבין חוויית עבודה.
זו לא לוגיסטיקה – זו אסטרטגיה.
מנדל"ן לשירות: איך נראית תשתית העבודה הבאה
כדי להפוך את החזון הזה למציאות יידרש כאן שיתוף פעולה של ארגונים עם רשויות גיאוגרפיות ליצירת רשת חכמה של מרכזי עבודה מבוזרים שימוקמו באופן אסטרטגי קרוב לאזורי מגורים, ויציעו את הטוב שבשני העולמות: הגמישות של עבודה מרחוק, יחד עם התשתיות, הציוד והמשאבים של המשרד המסורתי. לא עובדים מהבית ולא נוסעים למרכזי התעסוקה – עובדים מהמרחק הנכון.
זו טרנספורמציה לא רק ב-"איפה" אנחנו נעבוד אלא גם ב "איך". נצטרך ללמוד לעשות אינטגרציה חלקה בין המרחב הדיגיטלי והפיזי ואיתו להמציא מחדש את הדרך שבה אנחנו מנהלים אנשים ועבודה. הארגונים שיתאימו את עצמם לאקוסיסטם כזה יצליחו למשוך את האנשים המובילים, בזכות העובדה שהם לא מגבילים את עצמם גיאוגרפית ומספקים חווית עבודה מותאמת אישית. ואת התקציב שהושקע בעבר במטה יקר בלב העיר אפשר יהיה לנתב למפגשים פיזיים מדוייקים, לפי צורך, כאלה שבאמת יוצרים ערך.
אבל כדי שהחזון הזה יתממש באמת, אנחנו צריכים ללכת מעבר ללוגיסטיקה ולגעת בלב – בתרבות, בתחושת שייכות, במה שמחבר אותנו לארגון גם כשאנחנו לא יושבים באותו חלל. להפסיק להתעקש על המשרד ככלי לבניית תרבות ולהתחיל לשאול איך בונים תרבות ושייכות ללא חלל מרכזי. כמו אוהדי מנצ’סטר יונייטד ברחבי העולם שמעולם לא דרכו באצטדיון באנגליה ועדיין חשים מחוברים בלב ונפש, אנחנו צריכים ללמוד לגרום לעובדים להרגיש חלק ממשהו גדול. המטרה שלנו עכשיו ללמוד לייצר תחושת שייכות שלא מבוססת על מבנה פיזי אלא על סמל, תוכן, מסר, ואינטראקציות מתוזמרות היטב. לא לסמוך יותר על מקריות מסדרון, אלא לעצב במכוון את נקודות המגע שמחזקות את הזהות המשותפת – גם מרחוק.
יש כאן הזדמנות גדולה גם לערים ורשויות גיאוגרפיות. מרכזי עסקים שוממים יכולים להפוך למרכזי חדשנות. אזורים שבעבר נחשבו מרוחקים ממוקדי תעסוקה וחדשנות יכולים לבנות את התשתיות שימשכו טאלנט. ואם התשתית קיימת – העבודה תבוא. עכשיו השאלה כבר לא תהיה זמן לוקח לאנשים להגיע לנקודה אלא מה אנשים צריכים כדי לעבוד ואיך ניתן להם את זה, 15 דקות מהבית.
עבודה היברידית בעידן הזה היא כבר לא מדיניות אלא הגדרה מחודשת של עצם השאלה מהי עבודה ואיך היא מתבצעת. לא עוד מיקום קבוע, אלא תנועה חכמה על פני זמן ומרחב וחיבור מתוזמר בין אנשים, טכנולוגיה וסביבות עבודה. הוויכוח על עבודה מרחוק כבר לא רלוונטי – השאלה האמיתית היא איך בונים אקוסיסטם חכם מבוסס טכנולוגיה שמאפשר לכל אחד ואחת לעבוד בתנאים הכי נכונים לעבודה ולהם, ואז לספק להם את זה.
עבודה כשירות לא תהיה עוד שלב באבולוציה של משרדים, היא תהיה מהפכה. מי שיבחר לפעול עכשיו – ארגונים, ערים, מובילים – יכתוב את הפרק הבא בסיפור.
