אקדמיה אנלוגית בעידן דיגיטלי

הסטודנטים שיחזרו ללמוד אחרי החגים דרך הזום שואלים את עצמם בשביל מה לשלם שכר לימוד לאוניברסיטה מקומית עבור הזכות לצפות דרך מסך במרצה. אם כבר דרך מסך, אפשר לצפות במרצים, הרצאות, מערכי שיעורים מהטובים בעולם בכל תחום. הניתוק של למידה ממקום במשבר הקורונה מהווה הזדמנות מצויינת להגדיר איך צריכה להראות השכלה גבוהה לעולם החדש. במיוחד כי אנחנו צריכים יותר כזו, לא פחות, כדי להישאר מעודכנים ורלוונטים לאורך שנים ארוכות של תעסוקה בעולם של שינויים מהירים.

כבר היום יש להשכלה הגבוהה מגבלות רבות ביחס לשוק התעסוקה וביחס לחברה ושוויון הזדמנויות. למרות ש 80% מהסטודנטים להשכלה גבוהה אומרים שנרשמו ללימודים כדי לשפר את הזדמנויות התעסוקה, רובם אומרים שהם מסיימים את התואר בלי המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה. ויש כמובן גם את המגבלות של תקציב, גיאוגרפיה ולפעמים אפילו השתייכות מגזרים, שמגדירות את היכולת של אדם לרכוש השכלה איכותית.

הרעיון שניתן ללמוד תואר ובכך לרכוש זהות מקצועית לחיים לא תאם את המציאות עוד לפני המשבר הנוכחי. בעבר יכולנו לראות קשר בין תארים למקצועות ותעסוקה. כיום, השינויים המהירים בעולם מתרגמים לדרישות עדכון במיומנויות ועיסוקים מגוונים ואלה בתמורה פותחים פער יכולות משמעותי בין התארים לבין עולם העבודה. הפער הזה רק מתעצם לנוכח העובדה שהעובד צריך לשדרג את הידע, הכלים והמיומנויות הנדרשים לעיסוק כל כמה שנים גם במהלך שנות העבודה. תואר כבר איננו מקצוע לחיים.

ויותר מזה. למרות הטכנולוגיה שנכנסת בשירות העולם סביבנו, התארים נשארו אנלוגיים. כבר כמה שנים שאנחנו רואים ניסיונות לחדש בתחום ההשכלה כולל קורסים פתוחים ברשת (הידועים בשם MOOC). אבל עדיין לא ראינו מעבר למודל השכלה פתוח שמאפשר ללמוד בכלים שונים, בתקופות שונות, אצל מומחים שונים. האקדמיה המסורתית ממשיכה להגן על מערכת התארים המסורתית בקמפוס הפיזי.

משבר הקורונה הזה מסמן לנו הזדמנות לטפל בבעיות הקיימות במערכת ההשכלה הגבוהה.

המודל הבינרי של השכלה – פנים אל פנים או ברשת – לא יתפוס בעולם החדש. לא מדובר כאן רק על הצורך של סטודנטים בגישה ללמידה מרחוק. בשביל לעבוד ולחיות ולעצב את העתיד, סטודנטים צריכים לחוות למידה שמותאמת לעתיד שבתוכו הם יחיו ויעבדו. בעולם שבו אין תשובות נכונות, למידה כזו לא יכולה להתבסס על מרצה שנותן את הידע ושורות שורות של תלמידים פסיביים שרושמים את הידע הזה במחברות או ניידים ואז מוכיחים שהם זוכרים אותו למבחן.

בעידן החדש תצטרך מערכת ההשכלה הגבוהה לתת כמה מענים חדשים שלא קיימים היום.

לייצר אקו-סיסטם שלם של למידה שמותאם לעולם משולב למידה פיזית ודיגיטלית אבל כולל שם לא רק אם השיעורים אלא גם את כל מה שצריכה חווית הלמידה כולל קבוצות וחדרי למידה, גישה לחומרים ועזרים, מפגשים אישיים, קבוצתיים וכיתתיים ואפילו התייחסות למערכת החברתית של הקמפוס הפיזי.  

ללמוד אחד מהשני וביחד כי בעולם החדש אנחנו כמעט אף פעם לא יודעים בעצמנו את כל מה שצריך לדעת ולכן צריך ללמוד גם להגיע אל מי שיודע או אל מי שאיתו אפשר ללמוד. הלמידה החדשה צריכה לעזור לנו לחוות עשייה משותפת מסוגים שונים וגם ללמוד לזהות ולרתום את האנשים שאיתם אנחנו יכולים ללמוד ביחד. האקדמיה החדשה צריכה לעזור לנו להבין מתי להפריד בין למידה אישית ללמידה בחברותה ולהכין אותנו לעולם של עשייה בקהילות של אנשים מסוגים שונים.

לנהל את הזמנים ללמידה כי אנחנו לא יכולים יותר להסתמך על זה שמישהו אחר יגדיר לנו את המסגרת. למידה בעולם האמתי כבר לא יכולה להתבסס על כך שמישהו קורא לי לקורס עם מרצה ובורקס, או שיעורי בית. מערכות השכלה בעולם החדש צריכות לעזור לנו להתנהל בלמידה שהיא גם א-סינכרונית, כל אחד בזמנו, וגם סינכרונית, כולנו ביחד בשעת מפגש. שזה כולל פיצול הלמידה ללמידה אישית ועצמאית, למידה עצמאית בקבוצות קטנות להבדיל מלמידה כיתתית בהנחיה. וזה כנראה גם כולל כלי למידה חדשים שיעזרו לנו לנהל את הלמידה דרך כל צורותיה.

לגוון את מקורות הלמידה שכן עבר הזמן שבו כל הידע ישב אצל המרצה ובספרים. ההשכלה הגבוהה של העידן החדש צריכה לאפשר ללומד ללמוד ממגוון מקורות, גורמים, צורות וגם על פני תקופות ארוכות. למידה מגיעה, ותמשיך להגיע, ממקורות רבים ומגוונים כולל קורסים ברשת, תוך כדי עבודה, מבלוגים, פודקאסטים, קבוצות דיון, מפגשים עם אנשים. במקום להכתיב את המקור ללמידה, נרצה אקדמיה שאוצרת עבורנו את איכות הלמידה, עוזרת לנו להבחין בין מידע, ידע ודעה, לבדוק, לחקור וללמוד מהמקורות הנכונים ביותר לכל זמן ונושא.

להכיר במסלולים פתוחים. אנחנו מסתמכים היום על תארים פורמליים ותעודות הסמכה כדי לסמן למידה. אבל זה לא תואם את העובדה שהלמידה לא נובעת רק מהקורסים באוניברסיטה. יותר מזה, אפילו אם אנחנו לומדים לתואר פורמלי, אין סיבה שהלמידה תוגבל למרצים שבפקולטה שבה אנחנו רשומים. צריך לפתוח את ההגדרות של מסלולי ההכשרה, הלמידה וגם ההסמכה. וכן, אפשר לצפות שהשכלה גבוהה תתפתח מבעלות לאוצרות של למידה ברמה גבוהה, שתדע לספק לנו את חותמת האיכות בדמות תואר או אקרדיטציה ואפילו תעזור לנו לסמן את איכות החומרים מבלי להגביל אותנו בבעלות רק על אלה של מוסד יחיד. אבל אנחנו צריכים ללמוד להכיר בהסמכה שנובעת מאוצרות למידה מסוג אחר.

דוגמא כזו כבר קיימת היום אצל בוגרי היחידות הטכנולוגיות של צה"ל. שוק התעסוקה מכיר באיכות ההכשרה והניסיון של המשרתים ולהקביל אותם למדרגים מסויימים של תעודות אקדמיות. וכך אנחנו רואים בוגרי יחידות טכנולוגיות נקלטים בתעשיית ההייטק בלא דרישה לתואר בהנדסה. דוגמאות דומות אנחנו רואים בחלק ממערכות ההסבה, שלוקחות אקדמאיים במקצועות לא הנדסיים ומסבות אותם לתפקידים בהייטק או אנשי צבא והייטק שעוברים הסבה להוראה.

למדוד אחרת, לא דרך בחינות, אלא כמו שהשוק אחר כך יתגמל את הלומדים, כנגד היכולת שלהם להתקדם, להתפתח, להשיג מטרות אישיות וקבוצתיות. הדרך לעולם העבודה לא עוברת ביכולת לשחזר משהו שמישהו לימד אותנו אלא ביכולת לעשות משהו עם מה שלמדנו. זה אתגר מורכב אבל הכרחי במיוחד מאחר והוא משולב עם המוטיבציה ללמידה. מוטיבציה שכבר לא יכולה להישען על 100 במבחן כנגד תשובות אבסולוטיות אלא על התפתחות מתמדת כנגד יעדים אישיים שמייצרים מנועים אישיים ללמידה.

לעצב השכלה הוליסטית, בעולם שבו הידע מתיישן, מקצועות ותעשיות משתנים, חיבור בין ההשכלה לעולמות העבודה עובר במיומנויות, בהכרות והבנה של עולמות רחבים, בתכנים מעודכנים שמתאימים לקצב המהיר. היברידיזציה של מקצועות זה השם שניתן לתופעה שבה אנחנו זקוקים בשוק העבודה לאנשים עגולים יותר, עם אוסף יכולות וניסיון ממה שהיה פעם מגוון דיסציפלינות. בחלק מהאוניברסיטאות כבר רואים את זה פוגש מסלולי לימוד חדשים שנוצרו לרוחב כמה פקולטות. אבל זה לא מספיק ולא עונה על הצורך להגמיש את הלמידה כך שנוכל לייצר בסיסים חדשים של "קרוא וכתוב" לעולם החדש והשכלה חוצת פקולטות מסורתיות.

ללמוד ללמוד ככלי לחיים זוהי כנראה המטרה העליונה של השכלה גבוהה לעולם החדש. זה כולל את היכולת לאתר מקורות, מובילי דעה, לפנות זמן ותשומת לב להתפתחות בחזית הידע, ליזום, לשאול בקצב, במקום, בכלים שמתאימים להם. ולהבין שצריך להמשיך לעשות את זה כל הזמן כדי להישאר רלוונטיים. מתוך מנועים פנימיים ולא בגלל שמישהו רשם אותנו ויבחן אותנו בסוף.

בשנים הקרובות נגלה עוד צרכים של השכלה לעולם משתנה. ואם להיות הוגנים, התהליך הזה לא תלוי רק באקדמיה. התעשייה משתמשת כבר שנים רבות בתארים כמערכת של הסמכה וסינון, כזו שמגדירה את הזהות המקצועית, עולמות התוכן ואפילו האיכות של המועמדים. אנחנו יודעים כבר תקופה שכיום יש הרבה יותר השפעה לפוטנציאל המתקבל מניסיון ויכולות מוכחים מאשר לתואר. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים למדוד ולהסמיך יכולות ואין לנו דרך למיין דרכן ולכן אנחנו עדיין נסמכים על קורות החיים הקלאסיים של השכלה. עד שנפצח את זה, כדאי לכל מי שלומד עכשיו דרך הזום להרחיב את הלמידה בכלים עצמאיים למה שבאמת חשוב, כדי להיות רלוונטיים לשוק התעסוקה ביום שאחרי הקורונה.

לינק לטור בגלובס 25.09.2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

תגובה אחת

  1. בהחלט דברים נכונים אך רוצה לשקף מצב אמיתי. השנה התחלתי בנוסף למשרתי העסקית, ללמד ניהול עסקי בתיכון. כל מה שאת כותבת כאן יפה ונכון אך ילדים שבאים מרקעים שונים, עם תשתית טכנולוגיה חלקית והפרעות רגשיות שנוצרו במשך הזמן לא תמיד מסוגלים ללמידה באופן החדש. יש כאלו שאפשר לעוף איתם בלמידה טכנולוגית חדשה ויש כאלו שצריכים את הקשר האישי. זה יוצר פערים אדירים הין ילדים. תוסיפי לזה את העובדה שקופצים מנושא לנושא והמוטיבציה בתיכון היא בעיקר חברתית ויש פה בעיה אמיתית ביישום בתיכון. באקדמיה זה כבר יותר אפשרי כי אנשים נרשמים מרצונם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

אנשים. ארגונים. מדיניות.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אתכם היום?
אנשים וקריירות: כדי לחבר אנשים ולפתח קריירות בתוך ארגונים וגם ברמה האישית
מנהלים וארגונים: בשביל להכין את העובדים, התהליכים, המנהיגות והארגון לעתיד
השכלה ומדיניות: כל מה שצריך לעדכן במערכות החינוך, ההשכלה וההכשרה והמדיניות הציבורית

אנשים וקריירות

מנהלים וארגונים

השכלה ומדיניות

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לבלוג