כשמקינזי הכריזו שהם נותנים לסוכני ה- AI שלהם מספרי עובד וכתובות מייל, הדיון הציבורי הלך מיד למקום הצפוי: האם AI מחליף אנשים? האם עבודת ידע עומדת להיעלם?
אבל בעיניי, מקינזי ירו לעצמם ברגל.
כי ברגע שחברת ייעוץ מגדירה את סוכני ה-AI שלה "עובדים", היא בעצם מספרת לעולם שחלקים משמעותיים מהערך שהיא יוצרת ללקוחות אפשר עכשיו לייצר באמצעות כלים. ואם זה נכון, אז לא צריך לשלם לה יותר את הפרמיות שהיא גובה על ייעוץ.
מה זה אומר על עבודה של יועצים?
ומה בעצם הערך של עבודת ידע בעידן שבו יש טכנולוגיה ש-"חושבת"?
קחו לרגע טי-שרט לבנה. בפני עצמה, היא לא מיוחדת. היא הופכת למעניינת רק כשמכניסים אותה להקשר: עם סגנון, או סביב מותג, בתוך הופעה.
זה בדיוק מה שהבינה המלאכותית עושה היום לעבודה של עובדי ידע.
אם בעבר איש כספים יצר ערך דרך היכולת לנתח מידע ולבנות תחזיות – היום זה ניתן להחלפה.
אם איש שיווק יצר ערך דרך בניית קמפיינים וניתוח לקוחות – גם זה ניתן להחלפה.
אנליזות, איסוף נתונים, השוואות, בנצ’מרקים, הדרפט הראשון של מצגת – כל הדברים שפעם ייחדו מקצועות שלמים, הצדיקו תקנים, שכר ולוחות זמנים – הופכים להיות מהירים, זמינים וזולים.
הם הופכים להיות טי־שרט לבנה
והבעיה מתחילה כשאנחנו – כארגונים, כחברות ייעוץ או כאנשי מקצוע – ממשיכים להגדיר את הערך שלנו דרך התוצרים האלה.
כי אז אנחנו כבר לא מסבירים למה צריך אותנו.
אבל גם כי זה בכלל לא הערך האמיתי שלנו.
כי הערך האמיתי של עבודת ידע הוא לא בעבודה סביב העבודה.
הוא לא בניתוח עצמו, אלא ביכולת להבין מה בכלל שווה לנתח.
הוא לא במצגת, אלא ביכולת לבנות את הסיפור, מה להכניס ומה להשאיר בחוץ.
הוא לא בדוח אלא בהבנה אילו נתונים חשובים ואיזה הם סתם רעש.
הערך האמיתי של עבודת הידע נמצא ביכולת להבין ולפעול בתוך מערכת מורכבת, רועשת, משתנה, אנושית, עם סיכונים והשלכות והזדמנויות.
זו העבודה שנשארת אנושית, שמייצרת ערך, עם שיקול דעת, הקשר, אחריות ויכולת לקבל החלטות גם כשהמסביב לא ברור.
הבינה המלאכותית לא מבטלת את עבודת הידע.
היא מחדדת לנו מה זה בדיוק ידע. ומה זה התהליך לייצר אותו.
והשאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו עכשיו היא לא: האם AI יכול לעשות את מה שאני עושה? אלא: האם אני יודע להסביר מה הערך הייחודי שאני מביא מעל מה ש AI יודע לעשות?
כי טי־שרט לבנה יש לכולם.
אבל סגנון, יש רק למעטים.