עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
מפגשים "על קפה" שנועדו להצעיד קדימה את הקריירה כבר אינם נחלתם של מחפשי העבודה בלבד • אל מי כדאי לפנות ומה צריך לעשות כדי שמקבלי הפניות ייענו לבקשה שלכם
משהו קרה למפגשי הקפה. את מסלול מפגשי הקפה מכיר כל מי שיוצא לתהליך חיפוש עבודה. אבל בשנים האחרונות גלשה התופעה מחוץ לתהליך הזה. הרשתות החברתיות פתחו את האפשרות להכיר אנשים חדשים סביב תחומי עניין או עיסוק ואת האפשרות להושיט יד מתוך המסכים ולהכיר פנים אל פנים. למה דווקא קפה? הקומיקאי ג'רי סיינפלד עשה בנושא סדרת רשת שלמה בשם Comedian in cars getting coffee כששם לב לעובדה שבכל הסדרות הקפה שימש סוג של אביזר לניהול שיחה. פגישת הקפה היא דרך נגישה, קומפקטית וניידת לפגוש אנשים. המקום לא משנה וגם לא מה באמת שותים. אבל קפה זו לא ארוחה, זו שיחה במקום נגיש עם משהו ביד. הטור של היום מנסה לבדוק מתי ואיך לעשות שימוש בכוס קפה מחוץ לתהליכי חיפוש עבודה.
מסתבר שזה לא פשוט כמו שזה נשמע ויש בסיפור הזה יש כמה צדדים. מצד אחד, ההזדמנות הייחודית למפגשים בין מי שעד לא מזמן לא היו יכולים למצוא אחד את השני ועכשיו יכולים לשבת לשיחה. ומצד שני האתגר שנוצר בדיוק מהקלות הזו שבה ניתן לפנות לכל אחד בכל בקשה. נתחיל רגע דווקא מהצד השני, של אלה שמקבלים את הפניות. כי חשוב להבין איך זה נראה מהצד שלהם כדי להבין מה לעשות אם אתם מבקשים פגישה כזו. באתר השאלות והתשובות הקהילתי Quora יש קבוצה שלמה סביב השאלה איך לדחות בנימוס בקשה לפגישת קפה. כי מהצד של מקבלי הפניות, כל פניה היא אולי בקשה לחצי שעה אבל אם היו נענים לכל הפניות לא היה נשאר זמן לעשות את אותה עשייה שבגינה אתם מבקשים לפגוש אותם. העצות בקבוצה הזו מספרות את הסיפור בין מי שעובר את הסף לבין מי שלא וכוללות לבקש מהפונה לשלוח מראש רקע לבקשה, עשייה שאפשר לבחון, שאלות במייל. מסתבר שהרוב הגדול של הפונים לא עוברים את הסף הזה.
בתחילת הקריירה שלי לפני נסיעה עסקית למטה החברה בארה"ב אמר לי המנהל המיתולוגי שלי לקבוע פגישות עם כל ההנהלה של הארגון, ההנהלה הבכירה. בשביל מה? למה שיפגשו איתי, זו שבתחילת הדרך? את כל השאלות האלה שאלתי, אפילו בקול רם והתשובה שקיבלתי עם דחיפה לא מתפשרת עיצבה את הקריירה שלי מאז. קודם כל, הוא הסביר לי, זה התפקיד שלהם, להכיר את מי שמגיע מלמטה, לחנוך אותו. ועוד אמר לי שזה חשוב לי, שיכירו אותי ופגישות הכרות זה דבר מקובל. מצאתי את המקבילה גם בעולם היזמות בטענה שעבור היזם 50 כוסות קפה מקבילות פחות או יותר ל 10,000 שעות התרגול הנדרשות לפיתוח מומחיות. זה מכריח אותנו לצאת מאזור הנוחות, לפגוש אנשים, לקשור קשרים לפעמים בלי סיבה נראית לעין. בשביל זה צריך להכין את השיחה כדי שתשאיר את הרושם הנכון מצד אחד ותייצר ערך מצד שני. וזה, מסתבר, לב העניין והוא הרבה יותר קשה מסתם לבקש פגישה על כוס קפה.
צריך לעשות שיעורי בית
כל פגישה כזו מתחיה עם סיבה כי צריכה להיות לכם סיבה. זה נשמע טריוויאלי אבל מסתבר שזה לא. למה אתם עושים פגישות קפה? עוד לפני ה "עם מי", צריך להבין מה המטרה. אם אתם מנסים להבין יותר טוב תחום עיסוק מקצועי, או אופי עבודה בארגון מסוים, הדרך הטובה ביותר היא לדבר עם מי שכבר נמצא שם. אם אתם מחפשים את עצת המומחים, תמצאו את המומחים. מי מאד טוב בתחום הזה שאתם רוצים לעסוק בו? מי האנשים שאתם שואבים מהם ידע, השראה, שמובילים את השיח, העיסוק, התחום? אם אתם רוצים חשיפה, לקשור קשרים, להכיר אנשים חדשים בעולמות שלכם או בעולמות אחרים, לפגוש את מי שנמצאים כמה צעדים לפניכם, כל אלה סיבות טובות. אבל חשוב שתתחילו עם הסיבה, שתבינו למה אתם רוצים לעשות פגישות קפה. ההבנה הזו היא הבסיס להמשך.
עכשיו, לפני שאתם שולחים סדרה של מיילים או בקשות ברשתות החברתיות לאנשים שלא מכירים אתכם צריך לעשות שיעורי בית, כאלה שיאפשרו לכם להפיק את המרב מהשיחה, לדעת איך לפנות, איך להתכונן, איך להתחיל ולנהל את השיחה. מה בדיוק אתם מנסים ללמוד שאתם לא יכולים ללמוד מחיפוש פשוט בגוגל, סרטוני וידיאו, בלוגים או אפילו קורסים מתוקשבים? פגישה עם מישהו שמקדיש לכם זמן לא יכולה להיות סתם קיצור דרך למשהו שאתם יכולים לעשות בעצמכם או לערך אמתי שאתם יכולים להביא בדרכים אחרות. אחרת בזבזתם את זמנו של מי שיושב מולכם וגם אם קיבלתם את הזמן הזה, לימדתם אותו בפעם הבאה להגיד לא אולי דווקא למישהו שעשה שיעורי בית.
כשאתם מוכנים נותר לכם רק לפנות ולהזמין אותם לקפה. אם הפניה שלכם מכוונת למישהו שאתם לא מכירים אופן הפניה מאד משמעותי. נתחיל בסוד קטן. אנשים סקרנים, חכמים, יצירתיים אוהבים לפגוש אנשים סקרנים, חכמים, יצירתיים. מה שקשה זה להיכנס למרחב הראייה של אנשים ולוודא שהם מבינים שאתם מאלה שהם כן רוצים לפגוש. יש מאפיינים לפניות שנענות בחיוב. ראינו כבר ששיעורי בית והכנה טובה הם אחד מהם. עוד מאפיין חזק הוא חיבור שנעשה על ידי מכר משותף. הרשתות החברתיות מזמנות לנו עושר של דרכים למצוא אנשים שאנחנו מכירים ומכירים את מי שאנחנו רוצים להכיר. גם כאן חשוב להבין שהבקשה ממכר לחבר אתכם למישהו אחר מחייבת את המכר, ולכן רצוי שזה יהיה מישהו שמכיר אתכם מספיק טוב וירגיש בנוח עם הקישור. ספרו לאיש הקשר למה אתם מבקשים את החיבור כדי לעזור לו לייצר את הרקע לבקשה ואולי בהזדמנות זו יהיו לו גם עוד רעיונות עבורכם.
ועכשיו תהיו אוטנטיים. זוכרים את הסיבה שבגללה רציתם לפגוש דווקא את האדם הזה? הפניה שלכם צריכה לספר באופן הכי אוטנטי למה דווקא הוא, מה המטרה שאתם מנסים להשיג, מה כבר למדתם ולמה אתם רוצים לפגוש אותו לקפה. אתם רוצים להראות שעשיתם שיעורי בית. זה לא "נשמע לי נחמד לשוחח" או "מעניין אותי כך וכך". אולי, אבל לא לכולם יש זמן לשוחח עם כל מי שמבקשים. לעומת זאת מי שפונה ומספר מה הסיבה לפגישה באופן הכי אוטנטי, במיוחד אם מדובר בללמוד מהאדם או לדבר אתו על רעיון שממשיך עשייה שלו, פניה שמראה שעשיתם שיעורי בית, שקראתם את הספר, חקרתם את הנושא, ביקרתם באתרים או ראיתם את ההרצאה ויש לכם רעיונות, מחשבות, רצון לחקור עוד, אולי כן תקבל את הזמן.
ויש עוד משהו. הפגישות האלה כבר מזמן לא קשורות אך ורק למבט כלפי מעלה. לא פחות חשובות הפגישות עם עמיתים ואלה הרבה פחות מסובכות. רבות אפשר ללמוד לאו דווקא מהמומחים והבכירים אלא מאנשים שצעדו בדרך קצת לפניכם. הרשתות מלאות היום בקבוצות שוקקות שיח והושטת יד של אנשים שפוגשים אנשים בתפקידים מקבילים, שעשו שינוי מסוג מסוים או פשוט מתוך כבוד ל Serendipity, אותו תהליך שבו אנחנו מוצאים מבלי לחפש. רק שבשביל למצוא צריך להיות שם, עם אדם שאתם לא מכירים בשיחה על קפה.
יום יגיע ואתם תהיו, או שאולי אתם כבר נמצאים בצד השנה של הבקשה הזו. וזה בדיוק הזמן לפתח תרבות של Pay it Forward, משהו בסגנון "תעביר את זה הלאה". שזה ההיפך מיד לוחצת יד, כזו שמצפה למשהו בתמורה אלא מבוססת על ההבנה שמישהו עזר לכם ולכם יש תפקיד לעזור לאחרים, להעביר לאחרים את מה שקיבלתם אי שם בהתפתחות הקריירה שלכם מכל מי שהראה לכם את הדרך. הפוך חזק בבקשה.
