עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
לפי המחקר, תת–תעסוקה בתפקיד הראשון היא סימן מקדים לירידה קבועה לדרך צדדית, שתוביל להכנסות נמוכות. בוגרי אוניברסיטה שמתחילים את דרכם בתפקידים מתחת לרמתם, קיים סיכון שיישארו במצב זה גם אחרי 5 ו–10 שנים
אתם פוגשים אותם כל יום. למלצר בבית הקפה יש תואר ראשון. המוכרת בחנות הבגדים סיימה את התואר שלה בהצטיינות. הברמן בפאב, הוא בכלל כותב עכשיו את התזה. אתם מכירים אותם, את אלה שעובדים בעבודות פשוטות למרות שיש להם תואר. אנחנו מגדירים את זה מצב זמני, כזה שיכניס קצת כסף עד שימצאו את העבודה ה"אמתית". קוראים לזה underemployment, או תת תעסוקה, מצב המתייחס לאנשים שעובדים במשרות שלא מנצלות על מלוא השכלה, ההכשרה והיכולות שלהם. כשזה נוגע לבוגרי אקדמיה אנחנו נוטים להמעיט בחומרת הבעיה, במחשבה שהבוגרים יתחילו בתחתית הסולם ועם הזמן ימצאו בו את השביל שלהם. מה שמניח שתת תעסוקה אצל הצעירים היא בעיה של הטווח הקצר, של חסרי הניסיון התעסוקתי. אבל עצם קיומו של המצב הזה מעלה שאלות לגבי היכולת שלנו להכין סטודנטים יותר טוב ליציאה לקריירה. שאלה שמתחדדת ככל שגדלים הפערים בין מה שאנחנו מלמדים לבין המציאות בה יעבדו הצעירים האלה, בעולם שבו נכנסות בכל יום טכנולוגיות שמסוגלות להחליף יותר ויותר מהעשייה של המקצועות הקיימים. הטור של היום מתבונן בחשיבות התפקיד הראשון להמשך הקריירה.
העולם המשתנה מציב שאלות חדשות בחיבור שבין השכלה והכשרה לעולם העבודה. על פי נתוני הבנק המרכזי בארה"ב אחד מכל שלושה אקדמאים עובד בעבודה שלא דורשת השכלה אקדמאית ולכן מוגדר בתת-תעסוקה. הנתונים מראים שכאשר מסתכלים על בוגרי אוניברסיטאות צעירים בגילאי 22-27 אחוז תת התעסוקה עולה ל 44%. אנחנו נוטים להניח שזה מצב זמני, שצעירים מתחילים במשרות לא מתאימות ויתפתחו משם עם השנים. אבל עבודה חדשה של חברת Burning Glass, שמנתחת את שווקי העבודה, מסמנת שזה לא כך, שהתפקיד הראשון חשוב יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב. המחקר מצא שתת תעסוקה בתפקיד הראשון הוא לא סטייה זמנית מן המסלול אלא דווקא סימן מקדים לירידה קבועה לדרך צדדית, כזו שתוביל לחוסר יציבות תעסוקתי והכנסות נמוכות. בוגרי אוניברסיטה שמתחילים את דרכם בתפקידים מתחת לרמתם בסבירות גבוהה יישארו במצב הזה גם אחרי חמש ועשר שנים. ונשים אגב יותר מגברים משלמות את המחיר של ההתחלה האיטית בטווח הארוך.
כמה נתונים. קודם כל, מי שהתחילו "טוב" לא ירדו משם למה שנקרא תת-תעסוקה. 87% מאלו שהתחילו בתפקיד שתאם את היכולות שלכם היו בכזה גם חמש שנים אחרי ומתוכם 91% גם עשר שנים אחרי. מהצד השני, אלו שהתחילו בחסר נשארו שם. ארבעה מכל עשרה בוגרי אקדמיה במחקר התחילו בתפקיד ראשון שלא תאם את רמת ההשכלה שלהם ושני שליש מהם עדיין היו במצב הזה בתום חמש שנים ומתוכם שלושת רבעים גם אחרי עשר.
זה כנראה לא מפתיע שאופי התואר משפיע כאן. מי שסיים מה שנקרא מקצועות STEM – מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה – היה מראש בפחות סיכון לתת תעסוקה וגם אם מצא את עצמו בתפקיד לא מתאים, יכול היה יותר בקלות לצאת ממנו לקריירה המתאימה לעומת מי שסיים תארים אחרים. המחיר הכלכלי של תת תעסוקה משמעותי ובא לידי ביטוי ברמת שכר נמוכה יותר. ונשים מתחילות בנקודת התחלה נמוכה במיוחד. כמעט חצי מהנשים במחקר התחילו בתת תעסוקה, לעומת 37% מהגברים. ומאחר וכבר ראינו שנקודת המוצא קובעת את ההמשך, כך גם נראה הפער בהמשך. ויותר מכך, נשים מוצאות עצמן יותר בתת תעסוקה באופן בלתי תלוי לתחום הלימודים. זאת אומרת שגם אם הן סיימו מקצועות STEM, אחוז גבוה יותר מהן לא יעבדו בתפקיד תואם.
המסר של מודעות הדרושים
אבל יש כאן סיפור הרבה יותר גדול ומטריד והוא נעוץ באופן שבו מוגדרת תת תעסוקה. אנחנו יודעים שבשנים האחרונות תואר ראשון הפך לסוג של מינימום הכרחי בהמון תחומים, מה שמכונה Upcredentialing, העלאת סף הדרישות. בעצם אפשר לראות היום במודעות דרושים שתואר נדרש כיום למשרות שבעבר הסתפקו בבגרות או לימודים מקצועיים אחרים. ולכן, אפילו אם מישהו נמצא במשרה שדורשת תואר ראשון, זה לא מבטיח לנו שהוא לא בתת תעסוקה. מניתוח מודעות הדרושים החברה מצאה שעבור יותר ויותר מקצועות נפתח פער בין מי שעובד כיום במקצוע לבין הדרישות עבור מגויסים חדשים. במקצועות האדמיניסטרציה, למשל, רק ל 19% יש כיום תואר בעוד ב 65% ממודעות הדרושים נדרש כזה. כשמסתכלים על הגידול במודעות הדרושים מאז 2010, המודעות הדורשות תואר ראשון צמחו בכ 250% אבל אלה הדורשות תואר ראשון למשרות שבעבר לא דרשו תואר ראשון צמחו פי שניים, ב 500%. הטענה היא שהמשרות האלה מחפשות מועמדים לתת תעסוקה, לעבודה שלא באמת מנצלת את ההכשרה וההשכלה שלהם.
לא בטוח שזו טענה נכונה. אם בעולם העבודה החדש יש הרבה פחות משמעות למקצועות שנלמדו והרבה יותר משמעות ליכולות שנלמדו ובהן ליכולת ללמוד ללמוד, הרי שתואר ראשון מכין את העובדים ליכולת ללמוד במהלך חיי העבודה את מה שנדרש בשביל להתפתח עם התפקיד. אולי דווקא יש כאן אמירה של מעסיקים שהם מבינים שהעובדים לא מגיעים ממערכות ההשכלה עם הידע הנדרש, אבל הם מחפשים את אלה שידעו לרכוש את הידע הזה תוך כדי תנועה. ויותר מכך, שהם מבינים שהמשרות עבורן הם מגייסים לא יישארו כפי שהן מוגדרות כיום, והם זקוקים לאנשים שידעו להתפתח עם השינויים.
ובחזרה לסטודנטים, אם התפקיד הראשון חשוב, אזי כדאי לחשוב היטב איך לשפר את היכולות והניסיון תוך כדי שנות הלימוד. במחקר שעסק דווקא בסטודנטים במדעי הרוח בדקו ב Burning Glass איך משפרים את הסיכוי לעבודה אחרי התואר. מתוך 3.8 מיליון משרות פתוחות בארה"ב לבעלי תארים, יש 1.4 מיליון שבוגרי מדעי הרוח יכולים להתאים להם ויותר מזה, שיוכלו להרויח בהם שכר מקביל למשרות התחלתיות במקצועות STEM. אבל יש כאן תנאי, והוא שהבוגרים ירכשו יכולות משלימות להשכלה שרכשו והעדר יכולות כאלה יפתח לבוגרים פער שיימשך כנראה לכל אורך חיי העבודה. היכולות האלה תלויות בסוג ההשכלה אבל מה שמאפיין אותן שהן מקנות כלים פרקטיים וטכניים משלימים שהופכים את ההשכלה לישימה בעולם העבודה. לדוגמא, בוגר מגמת אמנות שלמד גם עיצוב דיגיטלי או התמחה בכלים חדשים או בוגר מנהל עסקים שהתמחה בניהול פרויקטים, תקציב וכלי ניתוח. יותר מזה, העולם החדש מערבב מחדש את התפקידים ומעלה צרכים ליכולות שבאות מעולמות שונים, שאינם תואמים את האופן בו אנחנו רוכשים השכלה כיום. למשל, תפקיד עיצוב גרפי מתחיל דורש גם יכולות עיצוב, גם הכרות עם כלים דיגיטליים וגם יכולות פיתוח ברשת ומיומנויות שיווק. מי שיזהה איפה הפערים בין מה שלומד בתואר לבין צרכי התפקידים וישלים אותם ימצא את עצמו תחרותי יותר בכניסה לשוק העבודה. השלמות כאלה אפשר לעשות על ידי קורסים אבל גם על ידי קורסים מכוונים ועל ידי בחירה נכונה של עבודה סטודנטיאלית. אז כן, אולי השכר ממלצרות גבוה יותר, אבל לא בטוח שזה השיקול הנכון להמשך הקריירה שלכם.
הבחירות שאנחנו עושים לתפקידים הראשונים הם החזרה הגנרלית לקראת הדבר האמתי וכל הסימנים מראים שהם ישפיעו עלינו בהמשך. ולכן רצוי בסוף התואר שלא תשקלו לקחת משהו זמני רק לכמה חודשים, כי החודשים עשויים להתמשך לשנים ארוכות. ועם הזמן היינו רוצים לקוות שנוכל לייצר כאן מרחבי למידה שמגדירים מחדש את המסלולים בין השכלה ותעסוקה עבור כל העובדים.
