לפני עשור, כשהתחלנו לדבר על הדורות החדשים והאופן השונה בו הם תופסים את עולם העבודה, היו בני הדור הוותיק שאמרו שזה יעבור כשתגיע המשפחה, המשכנתא, הבגרות. נראה אותם אז, אמרנו, מדברים בעד הגמישות אל מול האפשרות המוכרת של משרה יציבה בארגון גדול. בינתיים, הדור המכונה דור המילניום, מי שנולד בין 1981 לשנת 2000 הוא בארה"ב כבר הדור הגדול ביותר בעולם העבודה, אחד מתוך כל שלושה עובדים. ואנחנו מגלים שהוא מתעקש ששוק העבודה צריך להשתנות ויש לו היום כבר את הכח לעמוד על שלו.
בסקר דור המילניום 2018 של Udemy, פלטפורמה ללמידה ברשת, מגדירים את הדור כמי שלומד לעבוד ועובד כדי ללמוד. הוא מבקש שנשקיע בו, נעזור לו להשאיר את היכולות שלו מעודכנות, ניתן לו גמישות ובתמורה הוא יתמודד עבורנו עם השינויים וישתמש בכל מה שהוא יודע לעשות עם העולם הטכנולוגי בכדי לעבוד חכם בעבורנו. ההורים שלו, המנהלים שלו, הם בני הדורות ששאבו את היציבות התעסוקתית מהמעסיק וציפו מאותו מעסיק לספק להם את כל צרכי הפיתוח והקריירה. בשבילם, פיתוח בעבודה היה קורס עם מרצה ובורקס. אבל כששואלים את בני המילניום איך הם מתכננים להתפתח הם מגדירים במקום הראשון את הלמידה העצמית (46%), המשך לימודים פורמליים (35%) ורק אח"כ נשענים על המעסיק (34%) ועל כנסים של התעשייה (27%). הבעיה היא, שרוב המעסיקים אינם אטרקטיביים לדור הזה. רק 42% אומרים שהמעסיק מספק להם התפתחות ולמידה ואותו אחוז אומר שאלה בדיוק מרכיבי התגמול החשובים ביותר, הקובעים איפה יבחרו לעבוד.
אבל הסיפור האמתי כאן הוא לא איך מסבירים למעסיקים מה חשוב לדור המילניום אלא האם יש למעסיקים בכלל סיכוי אצל הדור הזה. בספר חדש בשם The Multi-Hyphen Method פורסת הבלוגרית הפופולרית בת הדור אמה גנון את נקודת המבט של העובדים החדשים על סביבת העבודה הישנה. לטענתה, מאחר ובני דור המילניום גדלו בתוך עידן האינטרנט, הם לימדו את עצמם את היכולות הדיגיטליות וקיצורי הדרך בשנות ההתבגרות. בתוך העולם המשתנה, הם לימדו את עצמם להתנסות בדברים חדשים מגיל צעיר, בעולמות וירטואליים, בכלי תכנות, במשחקי מחשב, בתקשורת מגוונת, במדיות מתפתחות וכלים מתעדכנים. את היכולות האלה הם מעבירים כיום אל עולם העבודה ומוצאים את עצמם אל מול ארגונים שאינם פתוחים לשינוי, שמתקשים להפר את הסטטוס קוו שהתייצב משך עשרות שנים של עשייה מותאמת לעולם שנעלם.
לטענתה, הדגש של הדור הזה לא דומה לדגשי הקריירה של הוריו. הם מבינים שסולם הקריירה לא קיים יותר ומדברים על צורות העבודה החדשות, הגמישות, העצמאיות, שהופכות להיות פופולריות אצל בני הדור. כמו גם הגדרה מחודשת של הצלחה, שכבר איננה להרוויח מיליונים תמורת שעות עבודה ארוכות אל דווקא הגמישות לעבוד איך, מתי ועל מה שהם רוצים תוך שליטה מוחלטת בכל היבטי הקריירה. אחת ההשלכות המעניינות של התפיסה הזו היא שלא כל פרויקט שעובדים עליו חייב לייצר הכנסה בכל רגע נתון. גנון מגדירה מחדש את הזכות של ה Slasher להוסיף בכותרת שמגדירה אותו גם עיסוקים שאינם מפרנסים אותו מתוך תפיסה שהגדרת עיסוק לא תלויה אך ורק בפרנסה.
תפיסה שונה של יציבות
לאלה מאתנו שהם למרות הכל רק ילידים לעולם הדיגיטלי, לא תמיד פשוט להבין את הקווים המחברים בין עשייה לבין פרנסה וקריירה בעולמות החדשים. ככה פגשתי את נאור נרקיס, בן דור המילניום שמגדיר את עצמו "תוכניסט" ומנהל בין השאר גם בפייסבוק קבוצה בנושא. מודה, אפילו כמי שעוסקת בעולם העבודה המשתנה, השיח בקבוצה הזו אתגר אותי, דחף אותי אל מחוץ לגבולות הנוחות, הראה לי את כל העולמות שאני אפילו לא מתחילה להבין, בשיח של הדור הזה שנולד את תוך העולם הדיגיטלי. אז פגשתי את נאור לשיחה על קריירה, כדי להבין יותר טוב איך הוא תופס את כל העיסוקים שלו, שלא נראים כמו עבודה לאלה מאתנו שעדיין חושבים על עבודה במסגרות ברורות.
ונאור מסביר לי: "אם לפני 5 שנים, הרבה חברים שלי חלמו לעבוד בחברות כמו גוגל, פייסבוק, אפל או אמזון – החלום הזה משתנה. אנשים רוצים לעבוד על המיזמים האישיים שלהם, לחלוש על כמה תחומים במקביל ולא למכור את כל השעות שלהם לאותה החברה." נאור מספר על הסביבה שהוא מכיר, חלקם אנשים שיש להם עבודה קבועה כלשהי אבל אחה״צ ובערב הם כבר עובדים על הדבר הבא בחיים שלהם, כמו הבלוג האישי, אתר, פעילות נוספת.
אני שואלת אותו על יציבות תעסוקתית, זו שהדור שלנו מגדיר כאחת הסיבות לעבוד אצל מעסיק. התשובה שלו הפוכה לגמרי ממה שהיינו מצפים. לדבריו, דווקא ההישארות אפילו ארבע או חמש שנים באותו הארגון נתפסת בעיניו כסכנה אמתית לקריירה ארוכת טווח. להיפך, רמת הביטחון שלו עולה כשאי הבהירות גדלהֿ. "לדעתי, אנשים שעובדים כשכירים לאורך זמן באותו מקום העבודה, מסכנים את הקריירה שלהם אם הם לא מפתחים משהו נוסף במקביל. דווקא כשהכל ברור, כשאני נמצא בתוך מסגרת של חברה שברור בה שבעוד שנה וחצי יהיה קידום, ואחרי הקידום עוד קידום שיביא לרמת השכר הבאה, המצב הזה יכול להכניס אותי לתחושת סטגנציה משמעותית. כשאני לא יודע איפה אני אהיה עוד שנה מעכשיו – אני יותר רגוע מאשר אם הייתי יודע." נאור מגדיר יציבות דווקא כגיוון אדיר במקורות ההכנסה שלך. ושיהיה ברור, אצל נאור, גיוון זה לא 2 משרות, הוא אומר שהוא יצר לעצמו יותר מ-30 ערוצי הכנסה שונים, חלקם מגיעים מהעולם הגדול. לדעתו, זו ההגנה הטובה ביותר במיוחד למי שחי בארץ שמצבה הכלכלי עשוי להיות רגיש לאירועים בטחוניים…
אני שואלת אותו מה ההגדרה שלו להצלחה? "להיות אדון לעצמי" הוא עונה לי מיד. "להחליט איך היום שלי צריך להיראות ולוודא שהוא אכן נראה כך. לפני 6 שנים כשהשתחררתי מהצבא, שאלתי את עצמי איך אמור להיראות יום מדהים? לקח לי חצי שנה לענות על השאלה הזו ואז יצאתי לדרך שתוביל אותי לחיות כך." ולימודים? "לימודים הפכו להיות משהו שקורה כל הזמן ולאורך זמן, ולא פעם אחת בחיים לאורך 3 שנים. כל הזמן אני מוצא את עצמי לומד כישורים חדשים או לוקח קורס חדש."
אנחנו כבר מבינים שדורות חדשים של עובדים מחוברים עם כלים שיתופיים וניידים ישנו באופן מהותי את מה שמוגדר ונתפס בעיננו כ"נורמלי" בכל מה שקשור לצורות עבודה, הגדרות מי הוא עובד, איך נראה מקום עבודה וכל האפשרויות למהלך הקריירה. בינתיים, הם סוללים כאן שבילים חדשים, בקריירה שהפכה מסולם לקיר טיפוס. ולכל מי שמסביב, הארגונים, מערכות ההשכלה וההכשרה, ממשל ויחסי עבודה, לא תהיה ברירה אלא להתאים את עצמנו לעולמות המשתנים ולפרוס להם רשתות בטחון מותאמות.
