שמונה עד חמש נגמר. איזה חמש, אתם שואלים, אנחנו עובדים שמונה עד שמונה… אז מה נגמר? העולם הזה, בו שילמו לנו רק כדי להגיע לעבודה, שזו בעצם ההגדרה של שכיר. שמונה עד חמש זה היום שבע כפול עשרים וארבע. ועבודה? פעם עבודה הייתה מקום שהלכנו אליו. היום זה מה שאנחנו עושים. יותר ויותר עובר עולם העבודה לעולם של גישה גמישה ליכולות – מה שצריך, מתי שצריך, מי שמתאים, איך שאפשר. יש לזה שמות רבים: כלכלה שיתופית, פרילנסרים, עידן היזמות. ואחת ההשלכות המשמעותיות של כולם היא העדר היציבות התעסוקתית, במיוחד עבור דור שלם של עובדים שצמח בעולם עבודה שבו קריירה הייתה מסלול של רכישת מקצוע-עבודה-קידום-פנסיה.
ברוכים הבאים לעולם העבודה של Business Unusual, עבודה בעולם לא-כרגיל. תסתכלו סביבכם. בית המלון הגדול ביותר יהיה בקרוב הארגון הוירטואלי Airbnb, יצרני הרכב בארה"ב בקשיים כלכליים בעודGoogle מפתחת רכב ללא נהג. בעולם הזה המצב היציב הוא השינוי המתמיד ושוק העבודה לא חסין מההשלכות.
מה זה עושה לקריירה שלנו? תלוי אם אתם ילידים או מהגרים אל תוך עולם העבודה החדש.
המהגרים הם אלה שמאחוריהם כבר כ 20 שנות קריירה לפחות. זה הדור שצמח בעולם עבודה יציב יחסית, עולם עבודה בו רכשת מקצוע ועבדת בו פחות או יותר עד הפנסיה. הצלחה הוגדרה לרוב במונחים של טיפוס קבוע בסולם ההיררכי, פעמים רבות אצל אותו מעסיק ולאורך תקופות ארוכות של הקריירה. עבור אלה מאיתנו ששייכים לדור הזה, מקומות העבודה היו בעצם הקריירה שלנו, מקומות בהם התחלנו כעובדים צעירים וטיפסנו לדרגים ניהוליים מתקדמים. בתמורה, יכולנו לסמוך על בטחון תעסוקתי ופנסיה בסופה. או כך לפחות חשבנו.
עד שגילינו שמשהו השתנה. עולם העבודה סביבנו מתפרק מהגורמים שהרכיבו אותו במאה השנים האחרונות. עבודה היא כבר לא מקום, תפקידים, היררכיה, מסלול קידום ברור, משכורת, פנסיה. אבל שלא נתבלבל, זה שעולם העבודה לא נראה כמו שהורגלנו אליו, זה לא אומר שהוא לא קיים. הוא רק מתחבר מחדש במתכונת אחרת, לא מוכרת ולא ברורה עבור מי שלא גדל לתוכה. לכן, אלה מאיתנו שעובדים כבר 20 שנה לא מרגישים בנוח בתוך העולם הזה, לתוכו אנחנו דור ה"מהגרים". אבל הוא כאן, ואם נבין את זה, נתארגן נכון ונוכל להמשיך בו קריירה מצליחה ומתגמלת.
הדורות הצעירים המצטרפים למעגל העבודה הם ה"ילידים" של עולם העבודה החדש, הם מבינים באופן אינטואיטיבי את חוקי המשחק ומעריכים את הגמישות שהוא מאפשר על פני היציבות שאבדה. הם דור הילידים הראשון לעולם הפרילנסרים. האינטרנט פתח לדור הזה את הדלתות לגוון את נקודות המבט ותחומי ההתעניינות. ובתגובה, הוא בונה לעצמו תיק קריירה, או באנגלית Portfolio Career. העובדים השייכים לדור הזה מרכיבים באופן טבעי משרה מלאה של עבודה מאוסף עבודות ואולי אפילו תחומים שונים כולל יעוץ, עבודה חלקית, משרות בשותפות, עבודה בענן, עבודה עצמאית, יזמות.
המונח תיק קריירה הופיע לראשונה בספר One Person/Multiple Careers שנכתב על ידי Marci Alboher ומתאר את כל מי שתאור התפקיד לו כולל אלכסון, לדוגמא כתב/עורך אתרים/יחצ"ן… בשנים האחרונות זוהי אחת מתופעות הקריירה התופסות הכי הרבה תאוצה. ויש לכך כמה סיבות:
- אנחנו לא חייבים להגביל את עצמנו להגדרת עיסוק ועניין יחידה וניתן לגוון גם את התעסוקה על פני מספר ממדים ותחומי עניין
- תיק קריירה מאפשר לנו להתמודד עם העדר היציבות התעסוקתית מאחר והוא נותן לנו יותר "רגליים" להעמיד עליהן את הקריירה
- מעבר עולם העבודה לעולם גמיש יקטין את מספר המשרות המלאות בעוד הזדמנויות התעסוקה החלקית יצמחו כשחברות יחפשו עבודה במתכונת פרויקטלית.
- יצירת תיק קריירה מאפשר התאמה אישית של היקפי וסוגי העבודה לצרכי החיים, ושינוי שלהם על פני התקופות השונות.
- תיק קריירה מאפשר שילוב של עבודה עצמאית עם עבודה שכירה בהיקפים קטנים, דבר המקטין את תחושת הסיכון עבור מי שחושש מ 100% עבודה כעצמאי.
- רבים מאיתנו מחפשים לשלב בעיסוקנו משמעות ונתינה, תיק קריירה מאפשר להרוויח וגם להחזיר לחברה.
תיק קריירה הוא לרוב שילוב של העסקה כשכיר, עבודה זמנית ו/או פרויקטים עצמאיים במתכונת פרילנס. הוא יכול להיות גם משרה מלאה עם פעילות עצמאית נוספת בצידה. בספרה של Erin Albert שנקרא Plan C: The Full-Time Employee and Part-Time Entrepreneur טוענת המחברת שאם פעם היינו או שכירים או עצמאיים, היום הדרך הכי בטוחה בקריירה היא להחזיק שילוב של שכיר ועצמאי.
התופעה צומחת מצד העובדים ולא מצד המעסיקים ולכן תלויה היום ביכולת של עובד שכיר להגיע עם המעסיק, אם יש לו כזה. ניתן למצוא היום עובדים שהגיעו עם המעסיק להסכמה על היכולת לעבוד בפעילויות נוספות ובתנאי שלא יתחרו ולא יפגעו בתפקידם. יותר ויותר מעסיקים מאפשרים זאת, אם בעקבות בקשה ספציפית של העובד ובין אם ברמת נוהל מסודר. בארגונים רבים האישור, למשל, לעובד ללמד במסגרת אקדמית הוא כמעט אוטומטי. בדומה, ניתן למצוא אישור גם לעובדים הנדרשים לעבוד להשלמת הכנסה. בחברות סטארט אפ אישורים כאלה מקובלים, במיוחד מאחר ובמקרים רבים החברות שמחות לשלם למומחה משרה חלקית במידה ולא נדרש למשרה מלאה, או במידה וזה תנאי של המומחה. אולם סביר להניח שיותר ויותר ארגונים ותעשיות ידרשו לגמישות הולכת וגוברת בתחום זה, עד כדי העסקה במשרות חלקיות, ככל שיגבר הביקוש לכך מצד עובדים שהחברה תרצה לגייס או לא לאבד.
גם הארגונים מבינים היום שהדור הצעיר בשוק העבודה לא עסוק בהגדרה של עצמו במונחים של מקצוע או השתייכות למקום עבודה. אין לו בעיה לפתח אתר עבור חבר של ההורים בסוף יום עבודה או לימודים, לקחת שבוע ללמד את עצמו כלי חדש ולהשלים את המשמרת בחנות הספרים בפרויקט מהיר של עריכת וידאו עבור לקוח שהגיע אליו דרך חברת ענן.
ובמישור הקריירה, העובדים החדשים לא מגדירים עבודה כמו שהגדירו אותה הוריהם. הם תופסים הצלחה במונחים של שילוב קריירה וחיים ולא אחד על חשבון השני. הדור הזה לא רוצה לבחור, הוא רוצה לשלב. הקו שהורגלנו אליו בין קריירה וחיים מיטשטש והטשטוש הזה מחייב פתיחתן של אפשרויות עבודה חדשות, כאלה שיתנו מקום לשילוב המתבקש. לדור הזה, "שעות הבית" אינן קדושות. הוא רגיל להיות מחובר 24*7 ולכן אין לו בעיה לשלוח מייל של עבודה או לעבוד על אתר במה שמוגדר "שעות בית".
ולכן, ידרשו הארגונים בשנים הקרובות להתאים את סביבת ההעסקה לדרישה של העובדים החדשים, לפחות במקומות בהם העובדים מביאים יכולות נדרשות וייחודיות. מבחינת הקריירה שלנו, ברור שככל שנשכיל להמשיך ולהתפתח, להעמיק ולעדכן את הידע שלנו, את רשת הקשרים שלנו, את הערך הייחודי שאנחנו מביאים, כך נשמר את היכולת שלנו להישאר אטרקטיביים בשוק העבודה ולפתח את הקריירה שלנו, כשכירים, כעצמאיים או את השילוב ביניהם.
פורסם היום בגלובס בטור על עבודה וקריירה
