עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
גם אם היינו רוצים לחשוב שהצלחה בקריירה תלויה אך ורק ביכולות ובהשקעה ואין למראה חשיבות, זה לא המצב, לפחות לא על פי מחקרים
זה לא נושא נוח, השיחה על מראה בהקשר של עבודה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שמישהו ביקש ממני לשוחח עם עובד על האופן בו הוא מגיע לעבודה, בהקשר של מראה. הגבול הזה, הדק, בין עבודה למה ששייך לתחום הפרטי, אפילו פרטי מאד, כשנוגעים בנושאים של מראה נראה לפעמים כמו משהו שאסור לגעת בו. זה גם מה שאמרו לי הרבה אנשים כשסיפרתי להם שאני חוקרת את הנושא הזה כי על פניו זה מרגיז ולא מוסרי, מה פתאום שמראה ישפיע עלינו בקריירה? אבל אז אנחנו מדברים על התוכן וכולם מסכימים שיש כאן דברים שצריך לדבר עליהם. או כי טוב לדעת או כי צריך לשנות. ולשנות אפשר רק מה ששמים על השולחן אחרת אנחנו עושים מה שהכי נוח, מסיטים מבט ולא מתמודדים. ובגלל זה הטור של היום מישיר מבט אל המראה. כי גם אם היינו רוצים לחשוב שהצלחה בקריירה תלויה אך ורק ביכולות, בהשקעה, בכישרון שלנו ואין חשיבות למראה בעולם העבודה, זה לא המצב בפועל, לפחות על פי מחקרים. בעוד איכות, תוכן, עומק, כל אלה במקום הראשון בחשיבותם, עדיין האופן בו אנחנו מופיעים משפיע באופן ישיר על הקשר שלנו בעבודה עם הסובבים אותנו ובכך על הקריירה שלנו. בואו נתחיל.
בשנת 2011 גיחכו מאמרים בעיתונות אמריקאית מכובדת על חוברת בת 50 עמודים של בנק ההשקעות UBS המפרטת מה נכון בתחום ההופעה בעבודה עד לרמת ההלבשה התחתונה. מי שלא צחקה הייתה דווקא סילביה אן היולט שבמאמר ב HBR סיפרה על תוצאות המחקרים של מכון המחקר CTI בראשותה שמראים שלהתלבש בהתאם לתפקיד אותו אנחנו רוצים זה חלק לא קטן מלהשיג אותו. יותר מכך, חצי מהנשים ולמעלה משליש מהגברים במחקר קישרו ישירות בין הופעה ונוכחות ניהולית. הם הבינו שאם אנחנו לא נראים כמו מנהיגים אז אין סיכוי שיתנו לנו להנהיג. וזה הופך את ההופעה למשהו שצריך לתת עליו את הדעת בהקשר של קריירה. בטור קודם, מנהיגות תחת אש, סקרנו את המחקר של CTI המופיע בספר Executive Presence ומייחס את אותה נוכחות מנהיגותית קודם כל לאופן בו אנחנו פועלים ומתקשרים ורק בסוף, רק ב 5%, לאופן בו אנחנו מופיעים. אבל הנתונים האיכותניים במחקר מראים בברור שמראה הוא פילטר שדרכו אנחנו נמדדים כביכול על היכולות החשובות יותר, יכולות מסוגלות ותקשורת. ולכן, גם עובדים עם ביצועים מצוינים לא יקבלו קידום, כי הם פשוט לא נראים כמי שמסוגלים לעשות את התפקיד בדרג הבא. במילים אחרות, לא לקלוע לנושא המראה בעבודה יוציא אתכם מהמשחק כי לא יגיעו להעריך את שאר היכולות שלכם אם המראה שלכם משדר שאין לכם מושג. כי בנושא הזה, יותר משחשוב מה כן, חשוב מה לא, חשוב לא לעשות טעויות שיסיתו את הפוקוס מהמקצועיות שלכם.
סילביה מספרת על גמר תחרות מוסיקה יוקרתית. בגמר הזה נמצאים כבר באמת רק אנשים מוכשרים. וההבדל בסופו של דבר בין מי שמקבל את הפרס למי שלא יושב על פרטים הקטנים ביותר. ההבדל בין המוסיקאי שנכנס אל הבמה כשעיניו מושפלות ולוקח דקות ארוכות לארגן את עצמו מול הכיסא והכלי, דקות שבהן הוא מאבד את תשומת הלב של השופטים והקהל, תשומת לב שמוסטת ל"איך שהוא נראה". וגם כשהוא מתחיל לנגן, לוקח זמן לשופטים ולקהל להתנתק מההופעה שלו ולהפנות את תשומת הלב לנגינה. לעומתו, מוסיקאי אחר נכנס עם ראש מורם וחיוך שמשדר שהוא שמח להיות שם, מתיישב ומיד מתחיל לנגן עם כל כולו. ההופעה שלו גורמת לשופטים ולקהל לא להסיר ממנו את העיניים ולהתחיל להריע לו עוד לפני שהתחיל לנגן. שניהם ניגנו מצוין. ברור לכם מי קיבל את הפרס. שכן איך אנחנו מופיעים שולח מסר לעולם לא פחות ממה שעשינו. הסימן שיש לנו מה שצריך, שאנחנו עשויים מהחומר הנכון. ובשביל לעבור מסך כמקצועיים, מנהיגים, מובילים, רציניים, יצירתיים או כל תדמית אחרת שאתם רוצים לשדר בעבודה, בשביל זה צריך גם להראות את זה.
החדשות הטובות הן מה שהחשוב במראה במקום העבודה אינו מה שקיבלנו בגנים אלא דווקא מה שאנחנו עושים עם מה שיש. במילים אחרות, להופיע נכון בעבודה זה משהו שאפשר ללמוד ואנחנו לא תקועים עם מה שנולדנו. והמרכיב החשוב ביותר בנראות במקום העבודה הוא הרגלי טיפוח – היכולת להראות מסודרים, מקצועיים, מלוטשים. גברים יסבלו כאן ממראה מוזנח כמו בגדים מקומטים, נעליים לא מצוחצחות או חוסר טיפוח של שיער הפנים. נשים דווקא נשפטות בנושא זה יותר בחומרה ואלה שהולכות עם בגדים שמדגישים את הגוף גונבות את תשומת הלב מהיכולות המקצועיות שלהן. גם יציבה חשובה מאד בהקשר של נראות בעבודה, הביטחון והסמכות המשתקפים בעמידה זקופה ומבט ישיר. השיחה כאן פחות על מדדים סטראוטיפים של יופי אלא על תשומת הלב שאנחנו נותנים לטיפוח והופעה. אני חייבת להודות שעד כאן רוב בני השיח שלי הסתדרו עם המסרים האלה. קצת פחות, עם מה שתיכף תקראו.
בלי מחשופים ועם איפור
מחקר של בית הספר לרפואה בהרווארד מ 2011 מצא שפנים מאופרות, עבור נשים, משפיע על הערכת היכולות ומידת האמון שהן יקבלו בעבודה. ברבע שניה שבה הסתכלו הנחקרים על תמונה של אותה אישה עם רמות שונות של איפור, החל מפנים ללא איפור בכלל, איפור טבעי, כזה שמוגדר "מקצועי" ועד איפור "כבד". במבט מהיר, הציון שקיבלו הנשים במדד מקצועיות עלה עם רמת האיפור כל עוד זה לא היה כבד מידי. כשקיבלו הנחקרים יותר זמן לבחון את התמונות, היו הציונים דומים בשינוי קטן, האיפור הכבד עדיין קנה לנשים ציון גבוה ביכולות מקצועיות אבל פחות באמינות. מרגיז אתכן? סטיב שטרום, נשיא חברת היח"צ Venmark משווה את זה לאותו מנגנון שגורם לחברות רכב לשים רכב ספורט אדום באולם המכירות שבו מוכרים בעיקר רכבים משפחתיים לבנים. והוא מסביר שההופעה פועלת על מנגנון שכנוע סמוי, כזה שאף אחד לא יודה שהוא קיים, אבל הוא שם. ואם כבר נשים, על פי מחקר של פיטר גליק, פרופ’ לפסיכולוגיה, גם מחשופים, לבוש צמוד וסקסי גורמים לנשים בעמדות בכירות גורע מתפיסת היכולת בעבודה והן לא מקודמות כמו עמיתותיהן הלבושות באופן צנוע יותר. בהקשר הזה כל המחקרים מסכימים שבגדים חושפניים, שקופים, צמודים מידי או קצרים מידי, כל אלה אין מקומם במקום העבודה והן לא יעזרו לקריירה שלך.
שדרו שאתם בשליטה
ועכשיו לנושא רגיש לא פחות, משקל. מחקרים היום מראים שיש קשר בין כושר לבין טיפוס בסולם הארגוני ועולם העבודה היום משייך בין בריאות ושמירה על כושר, השומרים על עצמכם, לבין היכולת שלכם לשמור על אחרים. עודף משקל נתפס כמכשלה ועודף משקל משמעותי עוד יותר. בספרה The Beauty Bias, סוקרת דבורה רודס, מרצה בבית ספר למשפטים של סטנפורד, כמה מחקרים הקושרים משקל עודף עם סטראוטיפים כגון בטחון עצמי נמוך, העדר משמעת וחוסר איזון רגשי. יותר ממחקר אחד מראה קשר בין שמירה על כושר והתפיסה שאדם יכול לטפל בעצמו ומכך, גם באחרים ובפרויקטים חשובים. ויש גם מחקרים שטוענים שזה יותר מתפיסות, עודף משקל קשור ליותר ימי מחלה, לפחות פרודוקטיביות ולכן לא רק מפריעים בקבלה לעבודה אלא גם בקידומים. מחקר אחד אפילו הראה שאחוז המנכ"לים בעלי עודף משקל קטן בהרבה מאחוז עודף המשקל באוכלוסייה. תזכרו, זה לא בהכרח כמה אתם שוקלים אלא עד כמה המראה שלכם משדר חיוניות, אנרגיות ואת היכולת שלכם לטפל בעצמכם ולהראות מטופחים.
טוב, אמרתי כבר בהתחלה שזה טור לא פשוט. הוא מתנגש ראש בראש עם השיחה על קבלה, על הכללה, על אוטנטיות, הזכות להיות מי שאנחנו. בהמון תחומים בעולם העבודה המתח הזה, בין מה שהיינו רוצים לראות לבין מה שקיים, המתח הזה דורש שנשים אותו על השולחן ונדבר עליו כדי למצוא פתרונות אמתיים. אפשר פשוט לפתור את הנושא בלומר שזה לא בסדר ואסור שרושם ראשוני אם חיצוני ישפיע, שאין קשר בין הבחירה של כל אחד מאתנו בסגנון חיים מאד אישי, בנעלי עקב או עניבה לעומת טי שרט ונעלי התעמלות נוחות, אין קשר בין אלה ליכולות, להשקעה, ליצירתיות, למצוינות, למנהיגות. כאן אני יכולה רק לצטט משהו שקראתי במחקרי על הנושא, מישהו שאמר שהרי לא הייתם חולמים להיכנס ללקוח או למשקיע במצגת חשובה עם פתקים מקושקשים בכתב יד אלא עם מצגת מושקעת שעבדתם רבות להכינה. אותם חוקים פועלים לגבי ההופעה. ההופעה הזו, מעבר לכך שהיא מייצרת רושם ראשוני, היא גם משדרת לסביבתכם ולעצמכם שאתם בשליטה. מה שאני לקחתי איתי בסופו של יום לגבי ההופעה במקום העבודה זו המודעות, כדי לוודא שאני זו שבוחרת איך לשלב אותה עם מה שיש לי להגיד, עם היכולות, עם הביצועים. עם מה שחשוב באמת.
