עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
חשבתי עליהם השבוע, על האנשים הטובים שמלווים אותי היום, או שליוו אותי בעבר, בחיי הקריירה שלי. סיימתי שבוע אינטנסיבי עם תהפוכות משמעותיות, מהסוג שמשפיעים על מהלך תפקיד, אפילו קריירה. ומאחר ואני מקפידה לקיים שיחות ללא מטרה עם מגוון אנשים מעניינים שאני שומרת איתם על קשר, היו לי במקרה, או שלא במקרה, באותו סיום שבוע שתי פגישות כאלה, שנקבעו מראש, לפני שידעתי אילו דילמות יעמדו בפני. ואיך שהוא, השיחות האלה עם אנשים שאני פוגשת אחת לתקופה ארוכה, השיחות האלה עזרו לי לחדד, להבין, להחליט, עזרו לי ברגע שהייתי צריכה אותן. שבוע לאחר מכן אני מנהלת שיחה עם דור צעיר שבוחן את המשך דרכו, ואני מנסה לשכנע אותו ללכת לפגוש אנשים שהוא לא מכיר ושיכולים לתרום להחלטות שהוא מנסה לקבל. לא נעים, לא נוח, "מה אני אגיד להם?", "למה שיפגשו אותי?" אולי אתם מכירים את התגובה הזו. אני מספרת לו על האנשים הטובים שפגשתי בדרך שלי וכן, יכול להיות שלא יענו לך, יכול להיות שיהיה בזבוז זמן, ויכול להיות שתלמד משהו חדש ואולי אפילו תגלה שהכרת מישהו ששווה להכיר. כי מי שכבר יש לו מבט לאחור יודע שיש דבר כזה, אנשים משמעותיים בקריירה שלנו ומי שנמצא בתחילת דרכו שואל את עצמו איך מגיעים אליהם?
נתחיל מהסוף, מהסיבה, למה בכלל אנחנו צריכים לדבר על חיבור עם אנשים מחוץ למעגל המשפחה, החברים, העבודה. יש דבר כזה, אפקט המנטורינג, השפעה מבוססת נתונים על ההבדל בין מי שהיו לו במהלך חייו אנשים שהיו שם בשבילו בצמתים חשובים, בין אם זה בתהליכים פורמליים ובין אם לאו, לבין מי שלא פגשו כאלה. בארה"ב הקימו על סמך הנתונים האלה ארגון לאומי למנטורינג עבור צעירים, מתוך ההבנה שכל מסלול החיים של צעירים, במיוחד צעירים בסיכון, משתנה עם הנוכחות של אנשים כאלה. הארגון אוסף כבר שנים נתונים ומציג השפעת דמויות בחיי צעירים על החלטות לגבי לימודים, אורח חיים בריא, התנהגויות בסיכון והסיכוי ללכת אחר ולהשיג חלומות. היתרון בעולם החדש שמסביבנו שאנו לא זקוקים לארגונים בכדי להגיע לחיבורים האלה ויכולים לעשות אותם גם עבור עצמנו. אבל בשביל שזה יעבוד, צריכים להתקיים כמה תנאים.
זר אבל מוכר
בספרה של שריל סנדברג לפרוץ קדימה, היא עורכת השוואה בין הבקשה מזרים להיות למנטורים לספר ילדים בשם Are you my mother? שבו האפרוח בוקע מהביצה בקן הריק ושואל כל אחת מהחיות הנקרית בדרכו אם היא אמו. התשובה תמיד תהיה לא כי כשאמא שלו תראה אותו הוא לא יצטרך לשאול. סנדברג אומרת שכך זה גם עם מנטורים, כשהם יופיעו בדרך שלכם, גם אתם וגם הם ידעו. סנדברג טוענת שאנשים חשובים בחיי הקריירה שלנו הם כאלה שאיתם אנחנו כבר באים במגע, שרואים את הפוטנציאל שלנו, שיודעים איך אנחנו חושבים, מתקשרים, תורמים. הם צריכים כבר להיות בסביבה כי הם צריכים להאמין בנו, אחרת למה שיעזרו? יותר מזאת, הם צריכים להאמין שתעשו משהו עם כל הידע והזמן שהם נותנים לכם ואם הם לא מכירים אתכם הרי שהם לא יודעים אם ההשקעה של זמנם תהיה בעלת ערך.
זו גישה אחת, אבל הגישה הזו מניחה שבשביל לנהל שיחה, להכיר, לתקשר, אנחנו צריכים להיות בסביבתם הפיזית של מי שיכולים להיות משמעותיים עבורנו. בעולם החדש, דווקא הרשתות מזמנות לנו מפגשים עם אנשים משמעותיים מבלי שהם נמצאים במעגלים המידיים שלנו. הם כביכול זרים, אבל הם לא חייבים להיות. שתי הפגישות שהיו לי בסופו של אותו שבוע, היו שתיהן פגישות עם אנשים שפגשתי בהושטת יד דרך הרשתות החברתיות. המפגשים היו אכן פנים מול פנים, אבל הם התחילו בהודעות, מיילים ופגישות סקייפ. והם לא באמת היו אנשים זרים כי קודם להושטת היד הזו קראנו חומרים דומים, כתבתנו על נושאים דומים ועקבנו אחרים תחומים דומים. ובשלב שיצרנו קשר, ידענו כל אחד על השני מספיק בכדי לדעת שיש כאן בסיס משותף לשיחה. מה שחשוב בסיפור הזה הוא שיש דרך להגיע לאנשים שאתם רוצים ליצור איתם קשר בהקשר המקצועי, גם אם אתם לא מכירים אותם. כי בעולם של היום, יש הרבה מאד שאפשר לעשות להכיר ויותר מכך, להביא ערך ולתקשר עם מי שעשוי להיות משמעותי עבורכם.
סנדברג צודקת כשהיא אומרת לנו שאנשים זרים לגמרי, במיוחד אנשים מוכרים וידועים מקבלים פניות רבות דווקא בגלל שהם כאלה ולכן יגידו פעמים רבות לא לבקשות פגישה והנחיה שמגיעות משום מקום. כשאתה בצד המקבל של מאות מיילים, הזמנות לינקדאין ופייסבוק, אתה מזהה די מהר בין הפניות השונות מאנשים שמכירים אותך רק דרך הרשת את אלה שעובדות מצוין ואת אלה שלא עובדות בכלל.
לפניות המוצלחות יש מכנה משותף חשוב. הפונה עשה שיעורי בית ורואים את זה. הרעיון הוא שאתם פונים אל אדם מסוים בגלל שאתם מתעניינים בעשייה שלו, אולי כי היא דומה או משיקה לשלכם, אולי כי הוא נמצא במקום אליו אתם שואפים להגיע. לפני שאתם פונים אליו למדו כמה שיותר על העשייה שלו – דברים שכתב, ראיונות, הרצאות מוקלטות, ספרים. המטרה שלכם לסגור כמה שיותר מהפער. אתם לא מכירים באופן אישי אבל אתם מכירים אותם, את העשייה, את העבודה ואתם מראים זאת בשאלות, בשיחה. אין טעם לשאול שאלות שאפשר בקלות למצוא את התשובות שלהם במקומות אחרים. הרעיון ביצירת הקשר האישי הוא לעשות חיבור ייחודי, לספק פרספקטיבה, נקודת מבט, קישור, שיח.
התייחסו לזמן של האדם שאתם פונים אליו בכבוד, יצירת קשר ברשת זהה בדיוק ליצירת קשר באופן אישי. הרי לא הייתם ניגשים לאדם כזה במסדרון או ברחוב ושואלים אותם שאלות כלליות ובקשות עזרה לא מוגדרות. אם הייתם יודעים שיש לכם את ההזדמנות לפגוש אדם כזה, סביר שהייתם מתכוננים, לומדים רקע ומתכננים מה לעשות עם הדקות הספורות שיצא לכם לשוחח אתו. הייתם קודם מקשיבים לשיחה, לומדים עליהם ועל מה חשוב להם, מה הנושאים שמעסיקים אותם בימים אלה ורק אז הייתם שואלים שאלה או מוסיפים תובנה, כזו שוודאי חשבתם עליה מראש ועל איך שהיא תתקבל ותתאים לאותו אדם. משלוח קשר ברשתות אינו שונה מזה.
אז אם אתם מנסים לעלות על הרדאר של זרים שאתם רוצים שיראו אתכם במקום לקפוץ ישר לבקשה לעזרה או חונכות תהפכו את עצמכם מזרים למוכרים ולא סתם מוכרים, כאלה שהם חלק מהמערכת הפעילה שלהם. ברשתות החברתיות היום יש ערך רב בקידום, שיתוף, הפצה של חומרים והיכולת שלכם לקדם עבורם את המותג האישי שלהם גדולה. אל תמעיטו בערך של זה. תתחילו דווקא לא בלבקש, אלא בלהביא ערך, בלכתוב, לקדם, לשתף את החומרים שלהם, לייצר שיח, הוסיפו את הקול הייחודי שלהם, נקודת המבט, הניסיון ורשת הקשרים שלכם להרחיב את הפעילות והשיח של אותם האנשים שאתם בעצמכם מעוניינים בעבודתם ובניסיונם. בכך תהפכו מזרים למוכרים עבורם והפניה שלכם, כשתעשה, תשב על המקום הזה של המשותף.
בסופו של יום, הדרך אל האנשים שיהיו משמעותיים עבורכם בקריירה שלכם אינה מסתורית. היא מתחילה בכם. בהבנה שיש לכם יותר להציע ממה שנדמה לכם. ממשיכה בלראות, באמת לראות, את אלה שמצליחים בתחום שאתם רוצים להצליח בו ולבדוק מה אתם, במקומם, אתם העתידיים כשתשיגו את ההצלחה שלכם, מה אתם רוצים ואיך אתם של היום יכולים לעזור להם כבר עכשיו. כמו תמיד, אם תנהגו בחיים ובעבודה כמי שנותנים יותר ממה שהם מבקשים לקבל, תגלו שאתם מוקפים באנשים טובים באמצע הדרך.
לינק לטור בגלובס ב 07.12.2016
