זו לא שיחת טלפון יוצאת דופן בימים אלה. הוציאו אותי לחל"ת, היא אומרת לי. הפעילות קטנה, שלחו אותי הביתה. ועכשיו זו ההזדמנות שלי. הזדמנות למה? הזדמנות לעשות את העצירה שכבר הרבה זמן אני חושבת עליה. עצירה למחשבה, לשאול את עצמי את השאלות שנמצאות שם מתחת לפני השטח, לבחון רעיונות לשינוי קריירה שמזה זמן אני יודעת שהם שם, אבל מתעלמת מהם בשביל לא לבלגן לי את החיים. אז הנה, בלגנו. וזו ההזדמנות שלי.
יש משהו בתקופה הזו שעצר את החיים בברקס מהיר. חלקנו מסתגלים לעבודה מהבית אם זה מתאפשר ואצל אחרים העבודה נעצרה בין אם בחל"ת, בפיטורין או אצל עצמאיים פשוט בירידה בביקושים לשירות. בגלל אופי העצירה נדמה לנו שזו תקופה יוצאת דופן. אבל אם נתעלם רגע מהסיבות לעצירת החיים ונתמקד רק בעובדה שהשתבשה לנו העבודה בבת אחת, העצירה הזו הופכת לפתע למשהו מתוך עולם העבודה המשתנה.
פעם, לעצור באמצע החיים ולקחת פסק זמן גרר שאלות על השורות החסרות בקורות החיים. אבל בשנים האחרונות הרעיון הזה תופס תאוצה ומקבל שמות כמו שבתון, שנת חופש (Gap Year) וכד' וכולל לא רק צעירים לפני כניסה לעולם העבודה אלא גם אנשים באמצע החיים שלוקחים פסק זמן, מחודשים ועד שנה, גם בשביל לעצור את מהלך הקריירה. ברוב המקרים, אפשר לזהות אחת משלוש סיבות בגללן אנשים בוחרים לקחת פסק זמן מעבודה באמצע החיים:
- החלומות ששמנו על אש קטנה עד ש…. עד שהילדים יגדלו, עד שיהיה כסף, עד שנסיים משהו ועוד משהו.
- תזוזה בערכים, כשמגלים שמעמד מקצועי, תפקיד יוקרתי ואולי אפילו שכר כבר לא מספיקים ואנחנו בוחרים להביא אל קדמת סדר העדיפות חופש, יצירתיות, עצמאות או אולי משמעות.
- הנסיבות שמביאות אותנו לשם, פיטורים, שינויים ארגוניים ומבניים מצד מקום העבודה או שינויי חיים, משברים, הצורך לטפל בבני משפחה, מערכות יחסים.
כל אלה גורמים לנו לעצור ולבחון את ההשלכות על מהלך חיי הקריירה והצורך לבחון רעיונות לשינוי קריירה. הרעיון בעצירה היזומה, אם היא אכן יזומה, הוא לייצר זמן לשקט, לריק, שרובנו לא מוצאים בתוך היום יום. כי מתוך הריק, מתוך השקט, עולים הקולות של החלומות, התהיות, השאלות לגבי מה שיש, מה שיכול להיות, מה שהיינו רוצים שיהיה. אם אתם עוד לא בין 4.8 מיליון הצופים של סרט הטד שהוגדר הכי טוב ב 2015 בשם Draw your future – Take control of your life, זה הזמן לראות את פטי דוברובולסקי מדברת על התובנות שאנחנו מקבלים כשאנחנו מציירים את הפער בין איפה שאנחנו היום לבין איפה שהיינו רוצים להיות. הבעיה היא שבמרוץ היום יום אנחנו לא עוצרים לשאול את עצמנו את השאלות כדי לצייר את הפער הזה.
לא בחרנו לקחת פסק זמן, נקלענו אל תוכו. ומאחר ועצרו לנו עכשיו את מהלך העבודה התקין, זה הזמן לבחון רעיונות לשינוי קריירה. ולא, זה לא מחייב אתכם להיות בשלב של "לחפש עבודה". זה בסך הכל מזמין אתכם לבחון איפה אתם היום ואיפה הייתם רוצים להיות והאם יש בכל זאת משהו שאתם יכולים לעשות כדי לגרום לזה לקרות.
אז נצלו את פסק הזמן, קחו מחברת, ותעשו עם עצמכם תרגיל. זה רק אתם והמחברת, תהיו אוטנטיים כדי שתוכלו להקשיב למה שברוב הימים, הרעש והתנועה אנחנו לא עוצרים לשמוע. תשאלו את עצמכם כמה שאלות.
תתבוננו איפה אתם באמת היום:
- בחיים המקצועיים שלכם, איך אתם מדרגים את שביעות הרצון ממה שיש לכם היום? אתם יכולים לזהות למה?
- תעשו ספירת מלאי. תרשמו לעצמכם אילו נכסים צברתם במישור האישי והמקצועי ואיפה הם באים לידי ביטוי?
- וגם, מה חסר לכם בחיים האישיים והמקצועיים ומה אתם צריכים לעשות כדי להשלים את החוסרים האלה?
ואז, במבט קדימה:
- אילו לא הייתה לכם שום מגבלה, לא של כסף, מחויבות, זמן, משפחה, מה הייתם רוצים לעשות עכשיו?
- דמיינו את השנה הקרובה בחייכם המקצועיים, איך הייתם רוצים שהיא תראה? איפה הייתם רוצים להיות בליל הסדר הבא? איך הייתם רוצים שהחיים שלכם יהיו אחרים?
- איך הייתם בוחרים להעביר את הימים שלכם? איך נראה יום העבודה האידיאלי שלכם? עצמו עיניים ודמיינו אותו. לקום אליו בבוקר, להגיע, לבחון את הסביבה, האנשים, העשייה. איך הייתם רוצים לבלות את היום? לאן הייתם הולכים? עם מי? איך זה דומה ושונה ממה שיש לכם היום?
תעשו לעצמכם טובה, תכתבו את מה שעולה לכם עכשיו לראש. ותעצרו רגע לפני שאתם מצנזרים את עצמכם עם תוספת "אבל". זו הדרך שלנו ביום יום לא לחלום, להסביר, קודם כל לעצמנו, שזה לא אפשרי, לא אחראי, לא בר ביצוע. אם כבר מצאנו את עצמנו עכשיו במצב יוצא דופן, מצב של פסק זמן ללא תאריך סיום, אז מותר לנו לפחות לשאול מה אנחנו באמת רוצים לעשות כשהוא יסתיים.
ואז, מתוך הפער הזה בין איפה שאתם היום לבין איך נראה האידיאל שלכם, נסחו לעצמכם כמה הבטחות, כוונות, אפילו צעדים קטנים שהייתם רוצים להבטיח לאני שלכם, זה של שנה הבאה.
כאן אני רוצה להפנות אתכם לשני הטורים הכי פופולריים שכתבתי בנושא מעברי קריירה:
איך משנים את מסלול הקריירה
עצם הרעיון שעכשיו, כשאנחנו כבר מגובשים ובעלי מעמד מקצועי, במקום לגלות ש”הגענו” דווקא עכשיו אנחנו צריכים לעבוד על הזהות המקצועית שלנו, נוגד את כל מה שלימדו אותנו על קריירה. עכשיו צריך להקדיש חלק גדול מהזמן והאנרגיה לעשייה ולא לתכנון, לוותר על התכנית הסדורה וללכת על השביל המתעקל.
שני צעדים קדימה, אחד אחורה: הדרך לשינוי קריירה באמצע החיים
עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
על אדם להבין שהוא אינו יכול לראות את הסוף מהנקודה שבה הוא מחליט שצריך לשנות את הדרך
השבוע פגשתי
פעמים רבות, אנחנו תופסים את עצם המחשבה על רעיונות לשינוי קריירה כמשהו מחייב, מפחיד, גדול. אבל רוב המחקרים מספרים דווקא את סיפור ההצלחות כצעדים קטנים של התפתחות. וצעדים קטנים אפשר לעשות גם עכשיו. אמנם, בפסק הזמן הזה שנכפה עלינו אנחנו לא יכולים לצאת לטייל בעולם, להתנדב במסגרות חדשות וללכת לכנסים, הרצאות, קורסים. אבל אנחנו כן יכולים בתקופה הזו ליצור קשר עם אנשים שעושים את מה שנדמה לנו שחיים את יום העבודה האידיאלי שלנו ולהיפגש איתם לקפה וירטואלי. אנחנו יכולים לחפש קבוצות בתחומים שמעניינים אותנו וביום יום אנחנו לא מגיעים לעסוק בהם וללמוד עליהם ולפגוש אנשים שעוסקים בהם ברשתות החברתיות, לראות את שלל הסרטונים, ההרצאות, הבלוגים ואפילו הקורסים המקוונים שפתחו עכשיו את עצמם ללא תשלום. וגם לגלוש ללא מטרה, למצוא אנשים, כנסים וירטואליים, מובילי דרך, פודקאסטים, תכנים שלא ידענו שאנחנו לא מכירים ולפתע פותחים לנו את הדרך לרעיונות חדשים.
במהלך החיים הרגיל, אף פעם אין זמן טוב לעצור ולחשוב על רעיונות לשינוי קריירה. מנקודת המבט הזו, בעצירה הזו יש בעצם מתנה. אתם לא צריכים לעצור, עצרו אתכם. נצלו את זה לעצב את המשך הקריירה שלכם. אז אם לא עכשיו, מתי?
