מסע קריירה באמצע החיים והשבוע:
השבוע הזה הזכיר לי שוב ושוב שהמקום בו אנחנו הכי טובים בעשייה שלנו מול אחרים הוא זה שבו אנחנו פועלים מתוך הבנה עמוקה של מה שקורה להם, כי חווינו את זה בעצמנו.
מנהלים יהיו מנטורים טובים יותר לאנשים שלהם, אחרי שיזכרו במנהלים המיתולוגיים שלהם, אלה שהיו להם מנטורים לחיים. כשיתבוננו פנימה, אל תוך מערכת השיקולים האישית שלהם ויבינו שהם לא יכולים רק לדבר את שפת הארגון כי מולם יושב מישהו שגם אצלו פועלת מערכת שיקולים אישית שכזו.
אנשי משאבי אנוש יובילו שיח נכון יותר בארגון בכל מה שקשור לחווית העובד אחרי שיחוו את עצמם כעובדים בתוך המערכת שהם חלק ממנה. כשנבין שאם כעובדים אנחנו מתקשים או לא מתחברים למשהו שהארגון מדבר, אז אין סיבה שנדבר אותו בתור הארגון.
התחברתי למקום הזה השבוע גם ביחד עם קבוצה של אנשים בשלבים שונים במעברי קריירה. אנחנו סוקרים את מרחב אפשרויות העשייה בעולם החדש, מנקודת המבט של מי שמגדיר מחדש עבור עצמו מה זה הדבר הזה שהוא רוצה לעשות בשנים הקרובות, אם זה לא עוד משרה בעוד ארגון. המון פעמים עשיתי כבר את השיחה הזו ופתאום אני רואה אותה במבט חדש.
תסתכלו על העולם הזה כמתנה, אני אומרת לקבוצה שלי, ולעצמי. תראו כמה הוא לא מבקש מכם להכניס את עצמכם לתבניות. אם מקצועות משתנים, למה להתחבר להגדרה כזו או אחרת? אם יש צורות העסקה שונות, למה צריך לבחור? בעצם, עולם העבודה החדש לא מבקש מאתנו לבחור מקצוע יחיד, משרה יחידה, מסלול קידום יחיד. אולי בגלל זה התחברתי כלכך לקריקטורה הזו שיש בה כנראה הרבה יותר אמת מצחוק.
אז מהיום, כששואלים אותי "מה את עושה עכשיו?" אני עונה "אחד מכל דבר"…
ואם מתאים לכם להמשיך ולנהל שיח על קריירה בעולם החדש, נתראה בתוך קבוצת הטלגרם הסגורה. https://www.ziprays.com/nirit-cohen
