ההתנגדויות ליצירת רשתות של אנשים נובעות מתפיסות שגויות.
רשת טובה משאירה אותנו מעודכנים, מחוברים, למה שקורה, שחדש, שמתהווה. היא נותנת לנו מרחב להדהד רעיונות חדשים, אפשרויות נוספות. היא עוזרת לנו לבצע, להגשים, להספיק. היא מרחיבה מאד את ההשפעה שלנו, את התוצאות שלנו וגם את היכולות שלנו, כולל את היכולת לחלום. אבל לא לכולם יש רשת שיכולה לעשות את כל זאת. כי רשת טובה זה משהו שלוקח זמן לבנות. ורובנו לא מתנהלים באופן מודע במרחב האנשים שסביבנו. ויותר מזה, רבים מתקשים, אפילו מתנגדים לעצם הרעיון שצריך לבנות, לנהל, לפתח רשתות של אנשים, שחושבים עדיין ששיח עם אנשים בהקשרים של עבודה צריך להתקיים רק סביב צורך מוגדר. האופן בו אנחנו תופסים את הרעיון של רשתות משפיע על הזמן והמאמץ שנקדיש להן ובסופו של יום גם על הערך שיצמח לנו מההשקעה. כי למה לטרוח להרחיב את מעגל האנשים שלנו אם ממילא אין לנו זמן לעבודה עצמה? אם אנחנו חושבים שממילא לא יצא מזה כלום וזה אפילו מרגיש לנו קצת לא נקי ופוליטי? הטור של היום בוחן את התפיסות המוטעות שמונעות מאנשים לקיים רשתות קשרים מקדמות קריירה.
רשתות של אנשים תמיד היו בחיינו. החוקרים איברה והאנטר מחלקים את הרשתות שיש לנו בעבודה לשלושה סוגים: אישיות, אופרטיביות ואסטרטגיות.
הרשת האישית היא זו המכילה אנשים שאנחנו מרגישים איתם בנוח, קרובים אלינו, שחולקים אתנו תחומי עניין וקהילות מקצועיות. זה המקום להחליף מידע, המלצות, לפתח יכולות, לקבל קאוצ'ינג ומנטורינג.
הרשת האופרטיבית שלנו היא זו שדרכה אנחנו עושים את העבודה היום יומית שלנו, השוטפת והיא כוללת את מי שיכולים לעזור לנו, ויכולה לכלול גם את מי שיכולים להפריע לנו ואנחנו רוצים להביא אותו אלינו כדי שיעבדו אתנו.
הרשת האסטרטגית היא החמקמקה מכולן. הרשת הזו כוללת אנשים מחוץ למרחב השליטה שלנו, מערכות יחסים לרוחב, למעלה ולמטה, כאלה שיוכלו לעזור לנו לראות את התפקיד שלנו בהקשרים גדולים יותר, לסמן מטרות ואתגרים עתידיים ולהשיג תמיכת בעלי עניין ואת המידע והמשאבים לעשות בהם שימוש.
למרות חשיבותה לקריירה שלנו, הרשת האסטרטגית קשה לתפעול עבור רבים ולכך יש כמה סיבות. זה מתחיל מהתפיסה של רבים שקשרים לצרכי קשרים זה בזבוז זמן. ביום יום, אנחנו עסוקים בין עבודה, בית, פנאי, וקשה להבין את הערך של שיחות ופגישות ללא תכלית ברורה, כשאין משהו כאן ועכשיו שדורש את השיח. לא תמיד אנחנו מצליחים לראות את הערך העתידי של איתור, טיפוח ומפגש עם אנשים שחשובים אסטרטגית לקריירה שלנו, לא רק לכאן ועכשיו. אנחנו נוטים לעתים לחשוב שמערכות יחסים, ביניהם קשרים בין אנשים בהקשרים של עבודה ועשייה, צריכות פשוט להתפתח, באופן טבעי. עצם הרעיון ש"עובדים בזה", שמתכננים, אסטרטגית את מי אנחנו רוצים ברשת, נראה יותר מידי תועלתני, אולי אפילו לא לגמרי נקי.
הבעיה עם צורת החשיבה הזו שהיא מייצרת לנו רשתות הומוגניות, כאלה שמורכבות מאנשים דומים לנו, שנוח לנו איתם, שנמצאים ממילא בסביבתנו. זה לא שהם לא רוצים לעזור, אבל יש להם מידע ונקודות מבט זהות לנו ופעמים רבות הם יספקו לנו יותר מידע על העבר ולא יוכלו להיות עבורנו מקור תמיכה לעתיד. כבר היום יש המון מחקרים שמראים שחדשנות, חיבורים מעניינים וגם עבודה ועשייה מגיעים דווקא מהקשרים החלשים ברשת שלנו, האנשים בפריפריה של הרשת הנוכחית, אלה שאנחנו לא מכירים כל כך טוב אבל בידיים שלהם המפתח להתפתחות הרשת שלנו. אלה האנשים שמאפשרים לנו להגיע דרך מי שאנחנו מכירים אל מי שאנחנו לא מכירים אבל יש להם גישה לידע ומשאבים מחוץ לטווח המידי של המעגלים שלנו. ולכן, ההצמדות לרשת שנובעת רק ממי שאנחנו מכירים ממילא יוצרת עבורנו רשת נרקיסיסטית ועצלה שלא תוכל לתת לנו את מגוון המשובים הדרוש לנו להבין את העולם סביבנו, לקבל החלטות נכונות ואפשר לנו להביא אלינו ואל הרעיונות שלנו אנשים שונים מאתנו. בעולם החדש, זה שמשתנה, שדורש חשיבה מגוונת, חיבורים לא מסורתיים, עשייה ברשתות של רשתות, מי שיש לו רק רשת של אנשים מאותו עולם, כאלה שחושבים כמוהו, יגלה שהרשת הזו לא שימושית. ולכן אנחנו חייבים לפתח רשת באופן מודע וזה כולל לזהות ולטפח מערכות יחסים עם אנשים רלוונטיים.
וכאן אנחנו פוגשים עוד התנגדות לפעילות יצירת רשתות אסטרטגיות, התחושה שזה לא כנה, אולי אפילו מניפולטיבי, כאילו אנחנו מפתחים מערכות יחסים רק למטרות קידום אישיות. מחקר של הרווארד הראה שיש קשר בין המקום שלנו בהיררכיה לבין המידה בה קשה לנו עם הרעיון של מערכות יחסים ככלי ולא רק כיחסים. מסתבר שההבדל נעוץ במידה שבה אנשים מרגישים שהם יכולים לתרום למערכת היחסים במידה שווה, כאשר ברור שאנשים עם יותר בכירות וניסיון יודעים שיוכלו גם לתת, לא רק לקבל. מה שאומר בעצם שהבעיה אינה בניית הרשת לצרכי קריירה ועסקים אלא השאלה אם אנחנו רק לוקחים ברשת הזו, או שאנחנו גם תורמים. כאן יש מקום להתמודד עם העובדה שתרומה אמתית ברשת איננה קשורה רק להיררכיה. ובשביל להבין את זה, צריך כנראה להתנסות ברשת מעבר לצוות ולארגון, כזו שבה נגלה את הערך שאנחנו מביאים ולמי. כאן יש הרבה יותר מערך שנובע מסחר חליפין של "אני אעשה עבורך ואתה תעשה עבורי". פעמים רבות הערך של מערכות יחסים מופיע בחיבורים שאנשים יכולים לעשות אחד עבור השני מעצם המעגלים השונים שאנחנו חשופים אליהם, דרך גיוון בנקודות מבט, ניסיון וגישה, וכיום, אפילו במנטורינג הפוך, בו אנשים צעירים יכולים דווקא לתרום למי שיש מאחוריהם כבר עשורים של עשייה אבל לא מכירים מספיק טוב את העולם החדש והכלים שלו.
ויש את התירוץ של "אנחנו לא טובים בזה", במיוחד אם קצת יותר נוח לכם מאחורי המסך וקצת פחות עם אנשים שאתם לא מכירים, מה שגורם לכם להאמין שההשקעה לא כדאית, שכן היא ממילא לא תוביל לשום מקום. קרול דווק, בסרטון TED בלתי נשכח בעל יותר מ 8 מיליון צפיות, מדברת על הכח שבלהאמין שאנחנו יכולים להשתפר. אז כן, מחקרים מוכיחים שאם אנחנו מאמינים שאפשר לפתח יכולת רישות, יש לנו יותר מוטיבציה לשפר אותה, לעסוק בה וכתוצאה מכך גם להצליח לפתח, לקיים ולצמוח מרשת.
יש כאן קצת מהביצה והתרנגולת. רק התנסות תשנה את התפיסות שלנו והדרך היחידה להבין שבניית רשת היא אחד הכלים החשובים ביותר לקריירה שלנו בעתיד אבל גם ליכולת שלנו לעבוד בהווה היא לגלות את הערך בעצמנו. וזה מצריך בחירה יום יומית שלא נותנת לפעילות הזו לרדת בסדר העדיפויות. דרך מצוינת להתחיל היא לזהות פעילות חדשה שאפשר להצטרף אליה, ושם להיחשף לאנשים שיגדילו את הרשת האסטרטגית שלנו. אלה יכולות להיות פעילויות בתעשייה, במקצוע, עמותות, צוותים מארגנים של כנסים, הרצאות, השתתפות והנחיה של קורסים, פאנלים ופעילויות רוחב אחרות. להצטרף, ואז להגיע, להשתתף, להכיר וליצור קשרים, לא להתבודד בהפסקה עם הנייד ולרוץ החוצה בסוף. פעילות ברשת דומה בהקשר הזה קצת להתמודדות עם כושר ותזונה. אנחנו מכירים את החוקים, החלק הקשה הוא לבצע. אבל התוצאה שווה.
