fbpx

איך נראתה 2020 בשנת 2010? מבט לאחור על המסע אל עבר העתיד

עבורי, 2020 הייתה תקופה ארוכה העתיד. את המסע אל עבר 2020 התחלתי ב 2010, ביחד עם צוות מדהים של אנשים באינטל, שם כיהנתי אז כסמנכ”ל משאבי אנוש, ותוך שיתוף פעולה עם טובי המומחים בתהליכי עתיד, הקמנו פרויקט חשיבת עתיד, במתודולוגיות סדורות, מתוך הבנה שאנחנו צריכים להבין איזה מקום עבודה נרצה להיות ב 2020 בכדי שנוכל על בסיס תמונת העתיד הזו לייצר את התוכניות לעשור הקרוב, זה שהסתיים.

השבוע חזרתי אל המסמכים, הסרטונים, הראיונות, כדי לבדוק מה קרה, מה עוד לא קרה ומה ממש לא נראה שיקרה. את המסמך הפומבי שפורסם אז מטעם אינטל העולמית אפשר לראות כאן וגם את המאמר שפרסמנו עם פרופ’ דוד פסיג על חלק מהמתודולוגיות החדשניות שעשינו בהן שימוש בכדי לחלום רחוק קדימה.

ארבע המגמות המרכזיות שזוהו ב 2010 במבט אל עבר 2020:

המחשוב יקטן כלכך עד כי הוא ימצא בכל מקום

המחשוב יילך ויקטן עד כי הוא יוכל להיטמע בתוך הקירות והחפצים כך שאנחנו בעצם נחיה בתוך מחשב. מוצרים טכנולוגיים יתחברו ביחד וייצברו עבורנו אפשרויות שלא הכרנו: גמישות, יעילות, חיבורים חברתיים ונוחות.

הצפי היה אז שעד 2020 יהיו 50 מיליארד מוצרים מחוברים לרשת. בפועל, הגענו כנראה למחצית המספר הזה על פי מקורות שונים. אבל הכיוון עדיין נכון. כל אחד מאיתנו יעשה שימוש במגוון עזרים על בסיס יומי ומחשוב הענן הוא שיאפשר להם לתקשר ביניהם ואיתנו. ולא סתם לשאול אותם שאלות כמו ששאלנו אז את סירי, אלא לקבל תשובות במקומות שאפילו לא ביקשנו. הרעיון היה שהקשר שלנו לטכנולוגיה ישתנה ויהיה פחות סביב המכשירים (הנייד, הטאבלט) ויותר סביב החוויה שתתאפשר משילוב של שהמידע האישי שלנו ביחד עם מה שניתן לעשות איתו. דמיינו אז ישויות דיגיטליות שיעזרו למשפחה העסוקה לארגן קניות, לתאם פגישות, לתת מידע בזמן אמת.

הדוגמא שנתנו ב 2010 הייתה שהמקרר יזהה שהחלב אזל ויוסיף אותו לרשימת הקניות.

אז מה יש לנו היום?

ל Alexa של אמזון למשל של רשימת קניות, כזו שאפשר בפקודות קוליות להגיד לה מה חסר והיא מעדכנת במקביל את כל המכשירים של כל מי ששותף לרשימה. ומאחר ואמזון רכשה את רשת הסופרים WholeFoods אפשר לייצר עגלת קניות אוטומטית בחנות לבחירתכם שפשוט תגיע או תחכה לאיסוף.

העולם הפיזי סביבנו ישתנה וישליך על הציפיות שלנו ממקומות העבודה

יהיה יותר צפוף, פחות נוח להתנייד וזה יעורר את הרצון להוריד את הזמן המבוזבז בדרכים וייצר ציפיות עובדים סביב איכות חיים, בריאות, Wellness.

בשונה מהמחשוב המתכווץ, הצפי היה שכמות האנשים תמשיך לגדול ואיתה גם צפיפות הערים וגם מספר כלי הרכב. ההערכה אז היתה שעד 2050 יהיו 50 ערים עם יותר מ 10 מיליון אנשים. היום יש לזה מונח, Mega-City ולמספר הזה הגענו כבר ב 2017. גם כמות כלי הרכב, שהיתה כבר ב 2010 מיליארד גדלה ומוערכת כיום ב 1.3 מיליארד מכוניות. והסיפור כאן הוא שיהיה לנו יותר ויותר צפוף ויותר ויותר קשה להתנייד ממקום למקום.

מה שמוביל לאוסף שלם של שאלות לגבי ההזדמנות לחשוב אחרת בין עם על צורות התנועה וגם על הצורך בהן. כאן התחילו להופיע פתרונות בצורת תחבורה חכמה, רכבים אוטונומיים וכלי תקשורת שכוללים עושר גדול יותר של אינטראקציה שאמורים להחליף את הצורך במפגש פנים אל פנים. ובמקביל, דרישות לגמישות בשעות וצורות עבודה שיקטינו את הזמן שלנו בכבישים אל המשרדים הפיזיים.

שינויים בהרכב כח העבודה כתוצאה מגיאוגרפיות צומחות ושנות חיים מתארכות

הצפי היה שהעושר הכלכלי ינוע ממערב למזרח עם גידול האוכלוסייה והשיפור בחינוך, במיוחד בסין ובהודו ושהן יהפכו להיות חלק ניכר יותר מכח העבודה העולמי. ומצד שני, בארה”ב ובאירופה יהיו פחות מידי צעירים שיחליפו את הפורשים משוק העבודה, מה שייצור פער גדול בין הביקוש לעובדים להיצע. אז אמרנו שארגונים יפנו לאוכלוסיות שאינן משתתפות בשוק העבודה כדי למלא את החסר, כולל עובדים שאינם שכירים, שיתופי פעולה עם אקדמיה ואפילו שימוש בכלי המונים לפתרון בעיות.

ועוד אמרנו, שבשני קצוות הגילאים נראה השתתפות מוגברת בשוק התעסוקה כולל מבוגרים שימשיכו לעבוד מעבר לגיל 70 וגם צעירים בתיכונים ובמוסדות השכלה גבוהה שיתחילו לעבוד לפני מה שהוגדר אז סיום שלב ההכשרה. ובפועל, נראה חמישה דורות עובדים זה לצד זה בשוק העבודה.

וזה אכן קרה ואנחנו כבר כמה שנים טובות מדברים על ריבוי הדורות בעבודה וההשלכות שלו.

הענן יעצב מחדש את עולם העבודה

ישנה את האופן בו חברות מתכננות ומתייחסות למשרדים הפיזיים ויספק לנו גמישות ומהירות להפיץ רעיונות ולתקשר בלי קשר לגודל הארגון. הוא יאפשר לאנשים לנתק בין הצורך להיות במשרד לבין היכולת לעבוד והשינוי הזה מאפשר לייצר מקומות עבודה פיזיים גמישים וכאלה שסובבים סביב שימוש של אנשים ולא מיקום של חברה. בנוסף, קיומו של הענן יאפשר מודלים חדשים של עבודה. סטארט-אפים של אנשים בודדים יוכלו להפיץ רעיונות גלובלית. רשתות חברתיות יאפשרו תחרות אל מול ארגונים ממוסדים. הענן יאפשר עבודה במתכונת של שיח המונים, איסוף מידע, שיתופי פעולה מסוג שלא היה קיים קודם לכן.

מערכות חכמות ישתפו פעולה עם אנשים כשמכונות חכמות יכנסו למשרדים, למפעלים וגם לבתים במספרים הולכים וגדלים ויהפכו חלק בלתי נפרד מייצור, הוראה, לחימה, רפואה וכל אספקט אחר של חיינו. כבר אז טענו שהמכונות יחליפו פעולות של אנשים ובחלק אחר יתמכו בהם אבל אי אפשר באמת לדעת מה תהיה התוצאה הכוללת של שאלת האדם מול המכונה. ואנחנו נצטרך להתמודד עם השאלה במה אנחנו, בני האדם, טובים באופן ייחודי? מה הייתרון התחרותי שלנו? ומה מקומנו בעולם שבו נעבוד לצד מכונות?

השאלות האלה נכונות היום מתמיד.

אז חשבנו על מכונות חכמות דמויות מחשב ווטסון של IBM, שיקראו ויפשטו תהליכי פטנטים, יפשטו תהליכי אישורים, יזהו פעילות פיננסית חשודה.

ברור היום שההיקף של העשייה בתחום הזה גדול ומשמעותי הרבה יותר ממה שראינו אז וכך גם המסקנה המתבקשת, שצריך שיתוף פעולה חדש בין אנשים ומכונות, כזה שיאפשר לאנשים להתמקד במה שהם יודעים לעשות באופן ייחודי. ושזה ידרוש מאיתנו לפתח את היכולות האלה בדורות הבאים אבל גם להעצים את מי שנמצאים היום בשוק העבודה.

כתוצאה מכל אלה זוהו ב 2010 ארבע השפעות מרכזיות על האופן שבו אנשים יעבדו וגם עם מאפיינים של תעסוקה.

1. מודלים חדשים של עבודה ותעסוקה

הסדרי עבודה לא מסורתיים יאפשרו גישה לטאלנט ייחודי, מומחים בצורות העסקה גמישות עד כדי עבודה בקוד פתוח בענן. דיברנו אז על SuperTemps, אנשים עם יכולות נדרשות בשוק העבודה שלא מעוניינים לעבוד במתכונת רגילה ויבואו להתקשרות על פי פרויקט. צורות עבודה אלו ישנו את התפיסות של וותק, שימור עובדים וגם תנאי העסקה וגמישות. צפינו אז שכח העבודה יהיה יותר מגוון, עצמאי וגמיש ואל מולו נדרש לשאלות של זכויות עובדים ואתגרים למי שחסרים את היכולות הנדרשות בשוק העבודה.

היום אנחנו מכירים היטב פלטפורמות עבודה בענן, החל מפלטפורמות פרילנסרים כגון Upwork ו Fiverr ודרך פלטפורמות מומחים ושיח המונים וכמובן כל מה שנקרא כלכלת החלטורה. מרחב צורות העבודה החדשות נולדו בעשור שחלף הן רק תחילתו של התהליך הזה ורבים מהאתגרים שהוא מציב לתעסוקה וזכויות עובדים עדיין לפנינו.

2. שווקים של יכולות

צפינו אז שמספר גדל והולך של משרות ידרשו מגוון גדל והולך במספר וגם במורכבות של יכולות אינטר-דיסציפלינריות כמו פתרון בעיות, יכולת הערכה ושיפוט, ניתוח מידע, הקשבה, בניית יחסים, שיתופי פעולה ותקשורת לרוחב תרבויות. מצד הארגונים היה ברור שיעלה הצורך לעשות את המירב עם האנשים שיש ולהביא את מה שחסר בזמן. מצד העובדים תעלה השאלה איך רוכשים את מרחב הניסיון והיכולות הנדרשות ומצד שני מנהלים גמישות של עבודה ועשייה.

כאן היה צפוי גם שהעבודה תעבור ממשרות ותפקידים לפרויקטים שיתאימו בין היכולות והרצונות של העובדים לבין הצרכים של הארגון וייווצרו צוותים דינמיים סביב בעיות מרכזיות.

בפועל היום אנחנו אכן רואים פער יכולות הולך וגדל כתוצאה מהפער בין היכולות הנדרשות, המשתנות בקצב מהיר בגלל הטכנולוגיה, לבין היכולות הקיימות שמייצרות מערכות החינוך וההכשרה. וגם, אנחנו אכן רואים שינוי מהותי באופי הדרישות ליכולות, כולל את כל היכולות שסומנו כבר אז וכולל גם את ההיברידיות של המקצועות, היכולות שצריך היום לא משנה אם אתה מהנדס או איש שיווק שבאות ממה שהיה פעם שני עולמות נפרדים. ובתקופה האחרונה, מגמה צוברת תאוצה של אחריות ארגונים על שדרוג היכולות של העובדים. וכן, בעולמות ידע רבים אנחנו כבר עושים את רוב העבודה שלנו היום בצוותים דינמיים ולא במבנים ארגוניים.

3. ציפיות העובדים נעות בכיוונים של גמישות ופרסונליזציה בכל המדדים

כל אלה ישנו, כך נטען ב 2010, את הגישות, הרצונות והציפיות של העובדים שירצו יותר גמישות בשעות ומקומות העבודה כדי לשלב אותה עם ערכים חשובים אחרים במרחב החיים. וגם, שמחויבות חברתית תהפוך להיות משמעותית בציפיות העובדים מהארגון. ועוד אמרנו שההגדרות של עובדים ישתנו באופן מהותי ועובדי הידע ירצו לשנות צורות ועצימות עבודה, לעבור בין עבודה חלקית, משרות בארגונים, הזדמנויות יזמיות, עשייה חברתית וגם תקופות לפנאי ולמידה. והם ידרשו צורות שונות של גמישות ממעסיקים כדי להתאים את העבודה לחיים. הציפיה אז הייתה שמעסיקים מתקדמים, כאלה שצריכים לגייס את עובדי הידע המבוקשים, יהיו הראשונים ליישם סביבות עבודה גמישות.

וזה היה נכון גם לפרסונליזציה, הרצון לתקשר ישירות, לקבל מידע ושירותים תפורים למידה, כל אלה היו צפויים אז להוביל לעולם של ניהול חווית עובד.

4. מקום העבודה החדש הוא כל מקום

הנדל”ן יקר ולא גמיש והיה אפשר כבר לראות שהוא לא ישרת את צורות העבודה החדשות וגם את הרצון הגובר של העובדים לעבוד מרחוק. משרדים יהיו נקודות עוגן לקשרים בין אנשים ולא יעד נסיעה יומי. הרעיון של משרד כשירות (OaaS) יהפוך להיות דרך להביא את האנשים הנכונים למקום הנכון בזמן הנכון בסביבה שתתאים לעשייה ולהעדפות האישיות. ולזה יצטרפו סביבות דיגיטליות מגוונות שיתמכו ביכולת של אנשים לתקשר גם מעבר למקום, לשתף מסמכים ולאפשר שיתופי פעולה. ובהמשך, יכולת להיות ביחד מבלי להיות ביחד – סביבות וירטואליות שיאפשרו לנו לחוות את כל חווית המפגש הפיזי מבלי להעביר את גופנו למקום אחיד. יש עוד דרך לעשות.

כבר אמרו שתחזיות זה דבר מסוכן, במיוחד לגבי העתיד. מסוכן, אבל הכרחי. כי רק מי שלומד להסתכל קדימה יכול להשתנות בקצב הנדרש בתקופה שכזו. הרבה מכל אלה נראה אז ב 2010 כמעט דמיוני. היום זה נשמע יום יומי ומוכר. ועכשיו עם הפנים ל 2030.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

אנשים. ארגונים. מדיניות.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אתכם היום?
אנשים וקריירות: כדי לחבר אנשים ולפתח קריירות בתוך ארגונים וגם ברמה האישית
מנהלים וארגונים: בשביל להכין את העובדים, התהליכים, המנהיגות והארגון לעתיד
השכלה ומדיניות: כל מה שצריך לעדכן במערכות החינוך, ההשכלה וההכשרה והמדיניות הציבורית

אנשים וקריירות

מנהלים וארגונים

השכלה ומדיניות

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לבלוג