כמעט כל שבוע מופיעה עוד כותרת על עוד חברה שמקצצת אנשים או מקפיאה גיוסים בשם הבינה המלאכותית. זה לא באמת מפתיע. מאחר והבינה המלאכותית כותבת קוד, מאיצה תהליכים ומבצעת משימות בקצב שאנשים לעולם לא יוכלו להתחרות בו, ארגונים שואלים בשביל מה צריך כלכך הרבה אנשים. בקצה הקשת, בעיני הארגון לפחות, אפשר לדמיין כבר חברה של מיליארדים, עם מנכ"ל, צוות הנהלה רזה – וצבא של סוכני בינה מלאכותית.
הפנטזיה הזו מניחה שאנשים הם רק ידיים עובדות ומוחות חושבים, מהסוג שאפשר להחליף אל ידי טכנולוגיה. היא עיוורת לניואנסים של הערך האנושי שנוצר תוך כדי כתיבת הקוד, ניתוח הנתונים ויצירת המסמכים. אבל אם נסתכל היטב על העבודה שסוכני הבינה המלאכותית באמת מחליפים נגלה שיש הבדל בין עבודה לבין העבודה סביב העבודה. וההבדל הזה מגדיר בימים אלה את ההבדל בין בינה מלאכותית ואנשים.
ה- AI מחליפה את העבודה שמסביב לעבודה
במשך שנים אנחנו מערבבים בין עשייה ותרומה. פגישות, מצגות, דוחות, אישורים, תיאומים, עדכוני סטטוס – כל אלה הפכו עם השנים לסימני הפרודוקטיביות רק בגלל שהם ברורים, נמדדים ונשלטים בקלות. יותר קל למדוד כמה שיחות עשו אנשי המכירות שלכם מאשר את טיב הקשר שהם בנו עם לקוחות. יותר קל להכין מצגות עם ניתוחי נתונים מאשר להבין את איכות קבלת ההחלטות. עם הזמן, השכבה המדידה הזו התנפחה כל כך עד שהתחלנו להתייחס אליה כאילו היא עצמה היא העבודה. בנינו סביבה תפקידים, מסלולי קידום ושיטות ניהול.
זו גם בדיוק השכבה שהבינה המלאכותית עכשיו עושה, והרבה יותר טוב. הבינה עושה את הניתוח, לא את החשיבה. היא נותנת תשובות – לא מפעילה שיקול הדעת. היצירתיות שלה תלויה במה שתבקשו ממנה. ודווקא כשהבוט שלי מגיב לבוט שלכם, בניית האמון עוברת מהתהליך לקשר.
רק שאת כל אלה אנחנו לא יודעים למדוד, אפילו לא כלכך יודעים לראות. מה שאנחנו כן מזהים היטב זה את הבירוקרטיה שסובבת את העבודה שמסביב לעבודה, אותה אנחנו עכשיו מפרשים באופן שגוי – כאילו היא מחליפה את הערך של האנשים. כי כשהעבודה מסביב לעבודה נעלמת, מה שנשאר נראה דל, "לא מספיק", כנראה זניח.
אבל המציאות הפוכה: מה שנשאר זו העבודה עצמה.
מה שנשאר זו ליבת התרומה האנושית – החשיבה, התהייה, יכולת השיפוט, הבנת ההקשר – כל מה שתמיד היה שם אבל הוסתר על ידי הרעש של הביצוע.
כשכולם משתמשים ב AI היתרון התחרותי הוא האנשים
זאת בדיוק גם שכבת הערך שארגונים עלולים לאבד כשהם מחליפים אנשים ב- AI. נכון, ה- AI יודע לכתוב קוד, לנסח, להפיק, לייעל בקנה מידה חסר תקדים ולייצר חלקים גדלים מהתוצר שלכם. אבל אם הבינה כותבת גם את הקוד שלכם, וגם את הקוד של המתחרים שלכם, ואת זה של הספקים והלקוחות שלכם – מה בעצם מבדל את התוצר שלכם?
בטווח המיידי אתם עוד לא מרגישים את זה. הארגון יכול להיות רזה יותר, רווחי יותר, מהיר יותר. אתם ממשיכים לעשות את מה שעשיתם עם אנשים שצמחו בארגון, עם תהליכים שעדיין מייחדים את הארגון, עם מנהלים שגדלו בו. אבל קחו את התהליך הזה חמש שנים קדימה. חמש שנים אחרי שהפסקתם לגייס אנשים צעירים כי הבינה עושה את מה שהם יודעים לעשות, דלדלתם את שכבת מנהלי הביניים כי כבר לא צריך את הבירוקרטיה הזו, והחלפתם חלק מהעובדים לכאלה שיודעים לנהל ביעילות אוסף של סוכנים. בארגון הזה, עוד חמש שנים, איך ידעו לשאול את השאלות שהמתחרים שלכם לא יודעים לשאול? איך יפתחו את היכולת לקבל החלטות שהבינה לא יודעת לקבל? ומאיפה בדיוק תצמח שכבת המנהיגות הבאה שייחודית למי שאתם?
ארגונים שישימו את הבינה המלאכותית במרכז יגלו עם הזמן שהם יעילים, אבל כבר לא ייחודיים. דווקא עכשיו, כשלכולם יש כלים, הייחודיות של ארגונים תשען דווקא על האנשים שלהם. זה ההקשר המשותף שיבנה את התרבות הארגונית הייחודית לכם, שהופך אתכם למי שאתם. וההקשר המשותף הזה יושב במוחות ובלבבות של אנשים, לא בכלים. בהחלטה מה לשאול, איך להעריך את התשובה, איך לעבוד עם הבינה תוך יצירת ערך שמשקף את הזהות הייחודית שלכם.
היתרון התחרותי האמיתי יצמח אצל הארגונים שיצליחו להבדיל בין שכבת המשימות לבין תרומה אנושית. לארגונים שיבינו שמתחת לעומס האינסופי שמשתחרר עכשיו סוף סוף, נמצא הפוטנציאל האמיתי של האנשים שלהם. את הזמן שמשתחרר מהעבודה סביב העבודה הם ירתמו לעורר את היצירתיות לכל מה שאפשר עכשיו לעשות. לעבודה האמיתית. למה שרק אנשים יודעים לעשות.
