הפוסט של השבוע כבר היה כתוב. אבל לחיים היו תוכניות אחרות.
לחלקנו, התמזל מזלנו, וזכינו שיהיה לנו מנהל מיתולוגי. היום הספדתי את המנהל המיתולוגי שלי.
הוא שנתן לי את ההזדמנות הראשונה, השנייה והשלישית
אבל יותר חשוב מכך, נתן לי את הגב ואת האוזן הקשבת
את המראה הצורבת והחיבוק האוהב
כל אחד מהם בדיוק בזמן המתאים
הוא שעזר לי לעבור את המכשולים
לזהות ולהעז לקחת את הצעדים הבאים
ואף פעם, אף פעם לא הפסיק להיות המנהל שלי
זה שאליו הלכתי להתייעץ, לחשוב, להתלבט, לבכות או לשמוח
גם הרבה אחרי שבמערכות הופיעו מעלי מנהלים אחרים והוא בכלל כבר פרש מזמן
פתאום נזכרתי שנתקלתי השבוע בתמונה הזו.
העבודה כבר מזמן חלק משמעותי מחיינו. אנחנו מבלים בה שעות רבות וחברים מהעבודה הופכים להיות חברים לחיים. ואם יש לנו מזל, מנהלים מהעבודה הופכים מנטורים לחיים.
אלה מאיתנו שזכו והיה להם מנהל מיתולוגי יכולים לשאול את עצמם היום האם גם הם מנהלים מיתולוגיים עבור מישהו אחר.
ולמי שעדיין לא זכה לכך, תחזרו לתמונה ותשאלו את עצמכם אם זה הזמן לעשות שינוי.
מוקדש באהבה רבה לזכרו של אלי רמון
