רופא, עורכת דין או היי-טקיסט: האם שם המשפחה שלכם קובע במה תעבדו?

היסטורית, החיבור של אדם בין המקצוע לזהות מתחיל כבר בשם שלו. שם המשפחה הנפוץ ביותר בגרמניה ושווייץ הוא מולר. באוקראינה, מלניק. הפירוש של שניהם הוא טוחן. באנגליה, אוסטרליה, ניו־זילנד, קנדה וארה"ב, שם המשפחה הנפוץ ביותר הוא סמית' – שזו הסיומת של שלל מקצועות כפיים, בהם נפח, צורף ומסגר. מקור שמות המשפחה האלה בימי הביניים, בתקופה שבה העיסוק של אדם איפיין אותו עד כדי כך שהוא הכתיב את מאפייני הזהות שלו.

ואולם התרחבות הגישה להשכלה – שהיתה היסטורית נחלתם של בני מעמד האצולה, והתרחבה עם הזמן לאוכלוסיות נוספות – הצמיחה תעשיות ועיסוקים חדשים, ומילאה את הפער החד שהיה בין "עבודת כפיים" ובעלי ההון בשכבות חברתיות נוספות. כך נהפכו תפקידים ומקצועות לסממנים לזהות גם בקרב שכבות הביניים. הבדיחות על האמא היהודייה שרוצה בן רופא או עורך דין, או בעידן הזה היי־טקיסט, מבוססות על התפישה שיש קשר בין העיסוק לבין היכולות אינטלקטואליות והשכלה, וכמובן לפוטנציאל ההכנסה. כל אלה הם מדדים שקובעים את המעמד של אדם בחברה, ואת האופן שבו היא תשפוט אותו. וכן, גם בתרבות היהודית, המקצוע – או חומרי הגלם והמוצרים המוגמרים שקשורים בו – נהפכו עם השנים לשמות המשפחה. כך, חדד, סייג וגולדשמידט הם הגרסה היהודית של סמית'.

בעידן שלנו כבר אין קשר ישיר בין שם המשפחה לעיסוק. אבל בפועל, עבור רבים, חלק משמעותי מהזהות קשור בכרטיס הביקור המקצועי. אנשים מייחסים חשיבות רבה ליכולת לענות לשאלה "אז מה את עושה" עם תשובה שמראה – "עשיתי את זה". שהם עמדו בציפיות של הסביבה, החברה והמשפחה. איך נהפכה העבודה להיות חלק כל כך מרכזי בזהות שלנו – ולמה זה חשוב דווקא עכשיו לבצע את ההפרדה ביניהן?

מסולם קריירה לקיר טיפוס

הטכנולוגיה שמשנה את העולם, המקצועות שמשתנים, צורות העבודה והפרנסה שמוגדרות מחדש, כל אלה פועלים זה שנים כדי לקצר את מחזורי החיים של הידע, של היכולות ואפילו של מקצועות ותפקידים. משום שקריירות עשויות מאוסף של תפקידים ומבוססות על ידע ויכולות, גם מחזור החיים של הקריירה מתקצר – וקריירה אחת כבר לא תחזיק כל החיים. לכן, בניגוד לנפח של ימי הביניים שנולד ומת במקצוע, לעובד המודרני יהיו יותר קריירות במהלך החיים.

עם כל שינוי שיתרחש, העובד הזה יצטרך לבצע סוג של "עדכון גרסה" – ללמוד, ללמוד לשכוח וללמוד מחדש; להיפרד ממידע שפג תוקפו, או אפילו ממקצוע שהתיישן; ללמוד מיומנויות וכלים חדשים ולהגדיר את עצמו מקצועית בכל פעם מחדש. אולי הוא יתנסה בצורות עבודה חדשות, בתחומים חדשים, וייתכן שאף ישלב ביניהם. 

התהליך הזה משנה את אופן ניהול הקריירה ממודל של סולם – לקיר טיפוס. בעבר, בחירת המקצוע שלנו בתחילת הדרך כאילו הניחה עבורנו סולם על גבי קיר, כזה שהתווה עבורנו מסלול ברור, יציב ומוכתב. עצם הבחירה במקצוע מסוים הגדירה עבורנו את המשך הדרך המקצועית – כולל איך ייראו צורות ההעסקה שלנו, מסלול הקידום, ההצלחה וגם מהלך התפקידים וההתפתחות בהם. בעולם של סולמות קריירה, עובדת שמצטרפת לארגון נושאת את עיניה למעלה לעבר המנהלת שלה, והלאה אל המנהלים הבכירים, ורואה את הקריירה העתידית שלה פרוסה לנגד עיניה עד שתגיע לראש הסולם. הסוף יגיע בבת אחת, בגיל הפנסיה.

ואולם המעבר ממודל של סולם לקיר טיפוס טומן בחובו רבים מהמאפיינים של השינוי שעובר על מסע הקריירה החדש. על קיר הטיפוס אנחנו אמנם בוחרים נקודת התחלה, אבל היא אינה מכתיבה לנו כיצד תיראה הדרך מעלה – וגם לא את היעד. עם כל צעד אנחנו בוחרים מחדש את הצעד הבא, ומעצבים את הכיוון הכללי במסע אישי, כזה שפותח לנו מרחב אפשרויות רחב וגמיש לבחירה. הוא כולל את האפשרות להחליט במהלך השנים שאנחנו רוצים להחליף כיוון ולהמשיך בנתיב אחר מזה שהתחלנו בו, ולבחור בכל פעם מחדש את צורות ההעסקה, היקף העבודה, תמהילי העבודה ואפילו את תחומי העיסוק. 

רוצים עוד מכל השאר

בעולם עבודה המדמה קיר טיפוס, גם הזהות המקצועית של העובדים משתנה כל הזמן. כל מה שמגדיר את העובד מקצועית כיום אך לא יישאר ביום שבו יחול השינוי, הוא כבר לא שלו. מה שיישאר מהם זו אולי ההגדרה "לשעבר", שתספר משהו על היכולות והניסיון. במקום להיות מוגדרים על ידי התפקיד או המקצוע, העובדים מוגדרים כיום על ידי ערך שהם מביאים לארגון – כמו היכולות המקצועיות והתכונות הבינאישיות. כעת, רק חסר לתת לכל אלה שם.

בשנתיים האחרונות נוסף לעובד המודרני שיקול נוסף לסל השיקולים. משבר הקורונה טישטש עוד יותר את הקשר בין העבודה לזהות. אנשים ששמו דגש רב על מקום העבודה, התפקיד, המקצוע או מעסיק מסוים גילו שהם עלולים להיעלם בכל רגע; ואחרים נאבקו בהיעדר הגבולות הפיזיים בין הבית לעבודה – שהשתלטה על כל שעות  היום שלהם. אנשים נשחקו מאובדן שעות הפנאי, כשהסלון נהפך ממקום רביצה למקום עבודה.

מעבר לכך, בתקופה הזאת העובדים שמעו וחוו עוד חלקים מהחיים שלהם, שהושתקו בעבר על ידי רעשי היומיום. הם בילו עם בני הבית שלהם במהלך היום, במקום להגביל את המפגש עמם רק לשעות הערב; הם גילו שיש חלוקות אפשריות אחרות לשעות היממה, שעד אז סבו סביב שעות היציאה לעבודה ושעות החזרה לבית. וכמובן, העובדים הבינו שהם לא רוצים להגדיר את עצמם רק על ידי הקריירה או התפקיד. זה לא אומר שהם לא צריכים או רוצים להתפרנס, או אפילו להרגיש משמעותיים בעבודה. אבל הם רוצים עוד מכל השאר.

בעולם שבו קיים חיבור בין הזהות לבין הקריירה, כל שינוי מקצועי – שהוא כורח המציאות כיום – נהפך לטלטלה קיומית שמערערת את הזהות ומקשה על ההתמודדות עמו. אין כאן אמירה שצריך לפרק את הקשר בין הקריירה ותחושת הערך העצמי. זה לא הכרחי, ואולי אפילו לא אפשרי. אבל כן צריך להיערך לעתיד: לגוון את הכישורים, את רשת הקשרים – גם מחוץ לעבודה – ואת ההתנסויות המקצועיות מעבר למה שבאופן מסורתי עיסוק מצריך ביומיום. אפשר לחדש קשרים שנותקו במהלך השנים, או למצוא תחומי עניין חדשים. כל אלה יעזרו למנוע מצב שבו העובד מוגדר, קודם כל, על ידי העבודה שלו – בעולם שבו ניתן בקלות להחליף גם את שם המשפחה.

לינק לטור המלא בדה מרקר 16.10.2022

נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך

למנהלים

לעובדים

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

לקבלת פרק לדוגמא מתוך הספר


צירפתי אותך לניוזלטר, ניתן להסיר את עצמך מהרשימה בכל עת

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי