ביקשתם מהעובד שלכם לקפוץ למשרד וגיליתם שהוא בכלל עובד מאיטליה?
בטח כבר שמעתם על החופשה השקטה – תופעה שזכתה גם כאן לכותרות כתופעה שבה העובדים לוקחים חופש ללא ידיעת המעסיקים. בקבוצת פייסבוק ישראלית פנתה לפני כמה ימים מישהי להתייעץ לגבי מה שהיא הגדירה "תופעה" שבה עובדים בארגון (ברבים) טסים לחו"ל אבל לא מצהירים על ימי חופשה אלא על עבודה מרחוק והעלתה ספק שהם באמת עובדים מרחוק במשרה מלאה. התגובות בקבוצה שיקפו את סערת התגובות לגבי כל נושא העבודה מרחוק כולל אלה שטענו בתוקף שאנשים שעובדים מרחוק עובדים בלי קשר למקום בו הם נמצאים וצריך למדוד אותם על העבודה; וגם אלה שחשבו שזו דוגמא לחוסר מחוברות, תרבות ארגונית בעייתית, חסר אמון וסתם ניצול של העובדים את המצב.
גם מנכ"ל אמזון כנראה לא מאמין שהעובדים מרחוק באמת עובדים. השבוע הוא הודיע לעובדים במטה החברה שהם צריכים לחזור לעבוד במשרד חמישה ימים בשבוע כי זו הדרך היחידה להתחבר, לשתף פעולה, ללמוד ולייצר חדשנות. מעניין אם זה יצליח לו שכן על פי הנתונים של אינדקס הגמישות האחרון, אמזון מצטרפת עם ההודעה הזו למספר הזעום של 3% מחברות הטכנולוגיה ו 18% מחברות Fortune 500 שדורשות עבודה מלאה במשרדים. לא שרבים לא ניסו לפניה, ניסו ולא הצליחו כי העובדים והמועמדים הצביעו ברגליים בטענה שאם הם יכולים לעבוד מכל מקום אז הם יכולים לעבוד מהבית או מהצד השני של העולם.
פרשנות חדשה לחופשה שקטה
הדיון סביב "חופשה שקטה" דומה לשיח שהיה לנו על "ההתפטרות השקטה" – אותה תופעה שהגדרנו כ "ראש קטן" בה העובדים עושים רק את מה שנדרש מהם ומציבים גבולות ברורים למנהלים ומעסיקים. אבל שתי התופעות האלה הן לא הוכחה לחוסר המוסר של העובדים של היום. הן המשך טבעי של תרבות העבודה מכל מקום, שבה הגבולות בין עבודה לחיים אישיים הופכים יותר ויותר גמישים.
תהליך הצבת הגבולות החדשים בין עבודה וחיים התחיל בכלל במה שנקרא "העזיבה הגדולה" ואחריה "החזרה הגדולה" בשנה השניה של הקורונה. המגפה הזכירה לנו שהחיים קצרים ושכל יום שבו אנו הולכים לעבודה הוא יום מחיינו שאנחנו נותנים בתמורה – והיה רצוי שסחר החליפין הזה יהיה שווה. התובנה הזו הובילה רבים לעזוב עבודות לא מספקות ולחפש עבודות חדשות על פי קריטריונים מעבר למשכורת בלבד.
כדי למצוא את האיזון החדש בין עבודה והחיים הם היו חייבים קודם כל להתפטר ("ההתפטרות הגדולה") ולנהל משא ומתן על תנאי הגמישות בעבודה עם מעסיק חדש ("החזרה הגדולה"). ההתפטרות השקטה היתה הצעד הטבעי הבא כשאנשים הבינו שהם לא חייבים להתפטר כדי להציב גבולות אל מול המעסיקים הקיימים שלהם. כשמסתכלים על התופעה כחלק מהתהליך הזה, "החופשה השקטה" היא לא חופשה ולא שקטה אלא פשוט עובדים שעובדים מרחוק – פשוט לא מהבית. זה לא אומר שהעובדים פחות מחויבים או פחות פרודוקטיביים, אולי אפילו להיפך – הם מחפשים דרכים לשמור על הרווחה שלהם ושל בני המשפחה שלהם באופן שיאפשר להם לעבוד ולתרום לאורך זמן. זו אבולוציה של גישה אנושית לעבודה, כזו שמאפשרת שילוב נכון יותר בין עבודה וחיים. בארץ ראינו את התופעה הזו השנה אצל מעסיקים המאפשרים לעובדים לעבור לחו"ל לתקופות יותר ארוכות בגלל המלחמה ומאפשרים עבודה מרחוק באופן שלא היינו מאפשרים לפני כמה שנים.
ניהול עובדים בעולם של עבודה מכל מקום
בתוך כל זה, אנחנו צריכים לנהל עבודה, ארגונים וגם עובדים. עבודה מכל מקום – בין אם מהבית או מאיטליה – דורשת מאיתנו לנהל אחרת, להפסיק להסתכל על נוכחות ולהתחיל להתמקד בעבודה שצריך לבצע, לייצר הסכמות סביב זמינות, להבהיר ציפיות בנוגע לשיתופי פעולה, להבהיר תהליכים כולל מי תלוי במי, מי נותן למי ומתי. או במילים אחרות, לעשות סדר בכל התהליכים שמשתנים כשאנשים לא נמצאים יחד במשרד כדי שהם לא יפגעו מכך שאנחנו לא ביחד באותו זמן ומקום. כמנהלים, יש לכם בהחלט את הזכות, אפילו את החובה, להגדיר את כל אלה עם הצוותים שלכם. כחלק מההגדרות האלה אתם יכולים לקבוע שיש ימים שמגיעים למשרד ובמקרה כזה לא סביר שעובדים יעבדו מחו"ל בלי שאתם מודעים לכך. אבל אם נתתם להם גמישות מלאה לקבוע מתי מגיעים ומתי לא, וכל עוד העובדים שלכם זמינים, מתקשרים, משתפים פעולה ומייצרים את התוצרים, אתם כבר לא יכולים לקבוע שעבודה מהבית שונה מעבודה מאיטליה. ועבודה מאיטליה היא עבודה, לא חופשה.
בעולם העבודה המשתנה העובדים כבר לא מוכנים לשחרר למעסיקים את כל השליטה על איפה, מתי ואיך יעבדו. תופעת החופשה השקטה היא הצהרה שקטה אבל עוצמתית על כך שהמעסיקים כבר אינם הבעלים של הזמן של העובדים שלהם ובטח אין להם זכות לקבוע את כל מה שהם עושים עם הזמן שלהם. זה לא קשור רק לחופשה אלא גם לעבודה נוספת, עסק עצמאי, לימודים ושאר פעילויות שנובעות מכך שהעובד יודע שהוא ורק הוא מנהל את הקריירה שלו. הטרנדים השקטים מגדירים מחדש את הקשר בין עובדים לארגונים סביב ביצוע העבודה. הם אומרים בקול ברור שכל עוד הם מבצעים את העבודה, כולל עמידה בהסכמים לגבי זמינות ותלויות, כל שאר המרכיבים של החיים הם עניינם בלבד. כולל איפה ומתי הם עובדים.
כמו ההתפטרות השקטה, גם החופשה השקטה היא לא סימן לבעיה תרבותית אלא הזדמנות לאמץ כלים חדשים של גמישות ואמון כדי לאפשר לעובדים סביבת עבודה שלא דורשת מהם להקריב את מה שחשוב להם בחיים על מזבח הפרודוקטיביות. מנהלים צריכים להפסיק לנסות לפתור את הקשיים דרך חזרה מלאה למשרדים והשענות על כלי השליטה המסורתיים. במקום, אנחנו צריכים ללמוד להתמקד בניהול העבודה בצורה אפקטיבית – להגדיר הצלחה, ציפיות, ממשקים, תקשורות ותלויות ובעיקר ללמוד כלים לעשות את כל אלה בלי להזדקק למשרדים כדי לעזור לנו לשלוט. ולהבין שהטרנדים ה"שקטים" הם התפתחות טבעית בעולם שבו עבודה היא כבר לא מקום אלא עשייה.
