Home»עבודה וקריירה»מסע קריירה במהלך החיים והשבוע: לסמוך על הדרך

מסע קריירה במהלך החיים והשבוע: לסמוך על הדרך

0
Shares
Pinterest Google+

השבוע פגשתי שוב את הצורך לסמוך על הדרך, במסע הקריירה שעוזב את המסלול המוכר ויוצא למקומות חדשים.

זה התחיל במפגש עם נטע @Neta Parnas-Vizel  שעבדה איתי לפני שנים רבות בארגון. נפגשנו בהרצאה והיא סיפרה לי על העשייה העצמאית שלה היום. איך פיתחת את העסק? אני שואלת אותה, יודעת שזה החשש הגדול ביותר של שכירים שמתלבטים אם ללכת בכיוון הזה. והיא מספרת לי איך עברה ממשרה שכירה למשרה שכירה אחרת ורגע לפני שקיבלה את מה שנראה כמו תפקיד החלומות הבינה שהיא לא רוצה עוד מאותו הדבר. לא היתה לה תכנית אבל היא הלכה עם הלב. מישהו שאל אם היא פנויה לתמוך באPרגון. מישהו אחר קרא לה לעשות משהו בארגון אחר. פתאום היא הבינה שהיא עצמאית ושיש לה יותר עבודה ממה שהתכוונה לקחת. היא עוד מחכה לזמן הפנוי שתכננה לגלות…

באותו יום בו נפגשנו התחלתי את היום בירושלים וסיימתי אותו בהרצאה בחיפה. באמצע ישבתי בבית קפה לעבוד. אנחנו מדברות על הגמישות, על החיים שאחרי הארגון, על החוויה של עיצוב המותג, העסק, העשייה. ועל התגלית הגדולה מכולן, שאם את יודעת מה הערך שאת מביאה, גם האנשים שסביבך יודעים והעבודה מגיעה.

סיפרתי לנטע שגם אני, כמו רבים אחרים, אמרתי שבחיים לא אהיה עצמאית, בעיקר בגלל התחושה שאני לא יודעת ולא אוהבת למכור. ואז אמרה לי אישה חכמה, שראתה את לו”ז ההתנדבות שלי, ההרצאות, הפגישות, היעוצים, שיש לי כבר לקוחות, הם פשוט לא משלמים. ואתגרה אותי לבדוק מה יקרה אם אבקש תשלום בפעם הבאה שמישהו יבקש יעוץ או הרצאה. בהמשך, שמעתי לאישה חכמה אחרת, כשאמרה לי להפסיק להשקיע כלכך הרבה בניסיון להגדיר מה אני עושה ופשוט להקשיב למה שאנשים מבקשים ממני לעשות כדי לדעת מה הערך שאני מביאה מי זקוק לו ואיך הם קוראים לזה. מאז הוביל אותי מסע הקריירה בדרכים מפתיעות.

השבוע סימנתי לי עוד שלב קטן במסע שלי כשמצאתי את עצמי בנסיעה עסקית הראשונה במסגרת העסק העצמאי שלי בעולם העבודה העתידי. 30 שנים שאני טסה כמה פעמים בשנה, לפעמים כמה פעמים בחודש. אבל כשהתחילו להגיע הבקשות מחו”ל, מקהילות ישראלים ויהודים, מקהילות משאבי אנוש גלובליות, הבנתי שאני שוב צריכה להקשיב לקולות המכוונים אותי במסע הזה. לכן, הטיסה הזו לא הייתה דומה עבורי למיליוני המיילים האויריין שכבר צברתי ( כן, יש לי כבר סטטוס של million miler   וכן יש דבר כזה…). היא שלחה אותי להרהר שוב עד כמה מרתקת ולא צפויה הדרך בעולם העבודה החדש למי שמוכן להתחיל לצעוד, גם אם השביל לא לגמרי סלול עדיין.

ואז נחתתי בפנמה וגיליתי שוב כמה העולם קטן וכמה אנחנו תמיד אנשים, בלי קשר לשפה, מקצוע, ארגון, מדינה. גם כאן יש אנשים שהרצפה זזה להם מתחת לרגליים, שהסביבה הכלכלית שלהם משתנה, שהעתיד לא ברור כמו שפעם חשבו. פגשתי כאן את הסבא שהקים אימפריה של מסחר וכמו בבדיחה, קנה בשקל, מכר בשניים ועשה את ה 10% שלו. ואז הופתע לגלות שהעולם כבר לא צריך מתווך להביא מכאן לשם בלי ערך מוסף והיום הוא נוהג במונית. ומולו, צעירה בת 24 שמספרת לי איך היא בונה קריירה כבר מגיל 18. לקחת בהתנדבות פרויקט בעסק בהקמה ומאחר והיא אלופה בלגרום לדברים לקרות גוייסה והפכה לחלק מצוות של פעילות חדשנית ומוכרת. עכשיו, היא אומרת, היא כבר מבינה מה הכיוון שלה ומתחילה ללמוד וכן, היא מבינה שהיא לומדת כלים ולא מקצוע. היא בדרכה לארץ, מתכננת לגור בתל אביב, מדברת על חשיבות של עבודה ברשת של אנשים והיא שואלת אותי אם היא תמצא עבודה בארץ. אני הייתי מגייסת אותך כבר מחר, אני אומרת לה. תגיעי, תלמדי עברית, תעשי מה שאת עושה, כל השאר כבר יקרה לבד.

שני אנשים בפער של שני דורות מספרים כאן את סיפור עולם העבודה המשתנה. לא משנה אם אתם בפנמה או בישראל, סטודנטים או סוחרים, בסופו של דבר זה מגיע לשינויים בעולם שפוגשים את העשייה בכל הרמות החל מהמדינה, דרך התעשיות, העסקים והפרט. ואיך שלא מסתכלים על זה, חוזרים ליסודות. אלה שמלמדים אותנו שצריך להגדיר מחדש את הזהות המקצועית שלנו, לפתוח מבט למרחב האפשרויות החדשות שנולד סביבנו ולצאת לדרך, לתנועה, בצעדים קטנים. כדי לא להישאר במקום. כדי להיות שם כדי לפגוש את ההזדמנות שמאחורי הסיבוב, זו שלא רואים בלי לזוז.

וכך חזרנו לתנועה, לדעת לסמוך שיש דברים שצריכים להתגלות, שאי אפשר לתכנן עד הסוף. ושצריך להקשיב לסימנים, ללמוד לקרוא את הכתובת שעל הקיר. ולהעז.

ד”ש מפנמה.