Home»השכלה ומדיניות»עובדי מדינה, השינויים בשוק העבודה רלוונטיים גם לכם

עובדי מדינה, השינויים בשוק העבודה רלוונטיים גם לכם

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

ממשלות יצטרכו להפוך מספקיות של פתרונות לגופים שמאפשרים לפתרונות לצמוח, ומודל ההעסקה של עובדי מדינה יצטרך להתגמש בהתאם

בעולם העבודה אי אפשר לחשוב שמישהו מוגן מכל השינויים המפרקים הגדרות של ארגון, עבודה, עובדים וגם תעשיות ומודלים עסקיים. אולי בגלל זה אני עדיין מתקשה לקבל את תגובות ה”אצלנו זה לא רלוונטי” כשהשיח על העולם המשתנה פוגש את השירות הציבורי. גם אם נדמה שהכוחות המניעים את העולם העסקי לא פועלים כאן, אין ספק שהעולם המשתנה ישפיע גם על הממשל הן מצד מוצרים ושירותים והן כמעסיק. האוכלוסייה מזדקנת ומשפיעה על שיח המדיניות דרך מדיניות לעבודה, פרישה, רווחה. שיח חברתי סביב גיוון במקביל לחוסרים בכוח עבודה מזרים אוכלוסיות חדשות אל השוק ומניע אנשים לכיוון ערים ומרכזי פעילות. דאגות בתחום בטחון מידע ופרטיות בעולם מחובר מייצרות שיח חדש. החיבור הזה משנה גם את השיח של האזרחים אל מול הממשל לצרכנים מחוזקים על ידי מידע וטכנולוגיות ודורשים לשחק תפקיד גדול יותר במערך החיים. ומסביב, הטכנולוגיות המשנות את חיינו גם מציבות אתגרים חדשים בעולמות הרגולציה והאתיקה בכל תחומי החיים. הטור של היום בוחן את עולם העבודה המשתנה בעיניים ציבוריות.

כל השינויים האלה פוגשים ממשלות בתקופה שהאמון בהן הוא נמוך משהיה בעבר, ציפיות האזרח דווקא גוברות ותקציבים מתקשים לעמוד בדרישות המתרחבות. וגם כאן ברור, מה שהתאים לעידן של המאות האחרונות לא יתאים בעולם החדש. אם נדמה לנו שאין סיכוי לשינוי אמתי במערכות ממשל צריך לעצור לרגע ולהתבונן לאחור בשביל להיזכר בשינויים בקנה מידה מדהים שכבר נעשו בתחום הזה. לא תמיד היה חינוך ילדים חלק מהתשתיות הבסיסיות שמדינה נותנת לאזרחיה. בתחילת המאה ה 19 88% מאוכלוסיית העולם לא ידעה קרוא וכתוב. היום הנתון הזה עומד על 14% ורובו מתרכז במרכז אפריקה. בשנת 1820 הייתה אנגליה המדינה עם אחוז הילדים הגדול ביותר בבתי ספר והמספר הזה עמד על 13%. מאה שנים לאחר מכן כבר היו 100% מהילדים בבתי ספר באנגליה ובמדינות נוספות רבות. במאה שנים הצליחו ממשלות להחדיר חינוך לילדים כמעט בכל העולם מתוך הבנה שחינוך הוא צורך בסיסי לעולם החדש ד’אז. זה לא מאד שונה מהאתגר שעומד בפנינו היום, מתוך ההבנה שבעידן החדש, למשל בתחום השכלה והכשרה אי אפשר להסתפק בחינוך בבית הספר והיום חייבים לייצר מערכות השכלה והכשרה עבור האוכלוסייה העובדת במתכונת שתאפשר את סגירת הפערים בין יכולות וצרכים בשוק העבודה במהלך חיי עבודה ארוכים. וזו רק דוגמא אחת. עבודה של דלויט מסמנת כמה תחומי השפעה של השינויים על ממשלות.

לאפשר פתרונות

בעידן החדש ממשלות יצטרכו לנוע ממי שמנסה לפתור את צרכי האוכלוסיה למי שמאפשר לפתרונות האלה לצמוח. מרחב הצרכים והאפשרויות גדל כלכך עד שאי אפשר לצפות שכל המענים יגיעו מבפנים. קחו למשל את הפער שנפתח בין היכולות של האוכלוסייה העובדת לבין הצרכים של המשק. במקום לתכנן מערכות הכשרה לאורך כל החיים צריכה הממשלה לאפשר למערכות אלה לצמוח במקומות הנכונים, בתוך ארגונים, במרחב האקדמיה וגם כשירותים חדשים. תעשיית הסטארט-אפים העולמית והמקומית בישראל מפתחת פתרונות שיעזרו לצמצמם את פערי היכולות והגישה להכשרה והשכלה ולתרום לפיתוח ההון האנושי. דוגמא לכך אפשר היה לראות בכנס הבינלאומי EdTech2018 שהתרחש לפני מספר שבועות בתל אביב אותו יזם ד”ר דיין, מייסד חברת “אדטק ישראל”. לכנס, בו הציגו כ-50 חברות וסטארטפים חידושים וטכנולוגיות חדשנות הרלוונטיות לתחום, הגיעו נציגים ממשלתיים משלל מדינות כמו הודו, יפן וסין ומשקיעים ויזמים ממעצמות נוספות כמו אוסטרליה וארה”ב, אשר מבינות את חשיבותו של תחום החדשנות בלמידה או בשמו הלועזי תחום ה”EdTech” (Educational Technologies), לא רק לעתיד הקרוב אלא גם לעתיד הרחוק של מדינותיהן מבחינה כלכלית וחברתית.

הממשלות בעידן החדש צריכות לייצר פלטפורמות, לסמן מטרות ולייצר סביבן שיתופי פעולה, לפתוח שירותים לבחירה ולנהל שיח המונים ותחרויות להציף מענים לסוגיות חשובות. צריכה להתפתח כאן שותפות צמודה הרבה יותר בין העולם הציבורי והפרטי, כזו שמעודדת צמיחה של עסקים שיצליחו לתת מענה לסוגיות חברתיות וסביבתיות תוך יצירת יכולת כלכלית סביבן.

היכולת להתבונן אל תוך האוכלוסייה, לתקשר אתה ומצד שני היכולת של האוכלוסייה להתאגד ולהשמיע קול מעצבים שיח חדש בין הממשל לאזרחים. תפיסות חברתיות סביב חלוקת הון ומשאבים מייצרות שיח שדורש ממשלות להסתכל מחדש על עצם ההגדרה של שירותים ותנאים בסיסיים. בעולם החדש שבו אנחנו מקושרים ומחוברים פעילויות רבות של הממשל נוצרות בשיתוף עם אזרחים או גופים אזרחיים ועסקיים. הטכנולוגיה מאפשרת לבזר משימות. בהוואי למשל, אזהרת הצונאמי עושה שימוש בצופרים ורשת של מתנדבים אזרחיים מטפלת בתחזוקה שלהם. יש כאן עיצוב מחדש של תהליכים כדי לאפשר את שיתוף הפעולה הזה, כזה שבו מעצבי המדיניות עובדים לצד אזרחים לייצר, לבחון ולשפר תהליכים ומדיניות.

הניסוי של טורונטו ואלפאבית

היכולת לתכנן על סמך תחזיות והמידע שבידי הממשל תמיד היה כלי חזק. בעידן החדש היכולת הזו נדרשת למניעה, לא רק לתגובה וטיפול. ובשביל למנוע צריך לדעת להסתכל על המידע הזה בדרכים שלא טופלו בעבר. גופי מדיניות יעשו שימוש בכלי שיח המונים כדי לאסוף רעיונות ומשובים מאזרחים, כולל לצרכי חקיקה. אתרים דמויי ויקיפדיה יכולים להציף בעיות ופתרונות בתחומים משמעותיים לאזרחים. כבר שנים שאנחנו נעים על הציר לכיוון שירותים יותר אישיים וגם ממשלות לא פתורות מהציפייה הזו. אחת הדוגמאות המעניינות בימים אלה לשיתוף פעולה כזה הוא פרויקט Sidewalk Toronto שמנסה לבנות מחדש את אזור התעשייה של טורונטו. זהו שיתוף פעולה בין חברת אלפאבית וממשלת קנדה שמנסה בתהליך הזה לבסס את קבלת ההחלטות בנושא התכנון, המדיניות והכלים על מידע באופן רחב ביותר החל מאיכות האוויר, רמת הרעש ועד אופי ותנועת האנשים באזור. והחזון הוא לא לעצור בתכנון אורבני, אלא לבנות תשתית כזו שתאפשר לתושבים ועסקים לתכנן ולהציע שירותים עירוניים ממש כמו שאנשים בונים אפליקציות על גבי תשתית הטלפון הנייד.

יותר ויותר שירותים שאנחנו מקבלים מהמדינה ניתנים לנו בכלים דיגיטליים, זמינים מהבית, מהנייד ולא דורשים, כמו פעם, שנגיע לסניף ונעמוד בתור. בעולם שבו ניתן יהיה לקבל מידע אישי על האוכלוסייה, הצרכים שלה ויכולות הצריכה שלה אפשר לחשוב גם על יצירת שירותים שמגיעים לשטח רק עבור מי שצריך אותם במקום ובזמן הנכון. ויותר מזה, שירותים שניתנים בשטח במערכות שבין האזרחים לבין עצמן, כאלה הנשענות על תשתיות שמאפשרות מפגשים כאלה ויודעות לאזן, במיוחד בתקופת המעבר, בין היכולת להגיע בכלים חדשים אל האוכלוסייה המחוברת עם מי שעדיין צורך שירותים בעולם הישן.

כמו ארגונים, גם שירות המדינה זקוק לגמישות להביא את היכולות הנכונות בזמן הנכון למשימה הנכונה. ובתוך השירות, היכולת להניע את העובדים בין פרויקטים ותחומים יאפשר גם פיתוח טוב יותר לעובדים וגם יעילות למערכת. הרחבת רשתות הטאלנט בשירות הציבורי החוצה, לשותפים שאינם עובדי מדינה, תאפשר לעשות שימוש בכל מרחב הגישה לטאלנט כולל יועצים, פרילנסרים ואפילו שיח המונים. יש כאן הזדמנות לנוע ממודל העסקה קשיח וסגור לכיוון מודלים פתוחים יותר, כאלה שיגדירו מחדש את התעסוקה והעשייה בשירות הציבורי.

לינק לטור בגלובס ב 11.07.2018