Home»ארגונים ומנהלים»יש משרות פנויות, יש מובטלים, אז למה קשה לגייס?

יש משרות פנויות, יש מובטלים, אז למה קשה לגייס?

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

לפני כחודש דווח לראשונה בארה”ב על שוויון בין מספר המשרות הפתוחות למספר המובטלים ● פער יכולות הוא לא הסיבה היחידה לתופעה

יש או אין מחסור בעובדים? תלוי את מי שואלים. מצד אחד המעסיקים, שמדווחים על קושי בגיוס עובדים מתאימים לתפקידים .מצד שני אנחנו מכירים את אלה שלא מוצאים עבודה וזה עוד לפני שאלות לעתיד שתוהות למשל מה יעשו נהגים בעידן של רכבים אוטונומיים? בארה”ב, בחודש מאי השנה, דווח בפעם הראשונה שמספר המשרות הפתוחות זהה למספר המובטלים. יש הרואים בזאת הוכחה לפער היכולות, ה Skills Gap, זה הנפתח בין היכולות של האוכלוסייה העובדת ודרישות התעסוקה של העולם המשתנה. על פי הטענה הזו, יש עבודה, אבל חסרי העבודה חסרים גם את הידע לעשות אותה. ואולי זה הסבר פשטני מידי ויש יותר מסיבה אחת לתופעה הזו, הקושי לגייס אנשים מצד אחד והעובדה שיש אנשים שכבר היום לא מוצאים עבודה מהצד השני. הטור של היום מתבונן לעומק בפער היכולות.

בשביל להבין את פער היכולות אנחנו זקוקים לשני הצדדים של הסיפור, גם למידע בנוגע להיצע העובדים וגם למידע בנוגע לדרישות העבודה. בסקר 2018 לפער היכולות הגלובלי של חברת מנפאוור נטען שהפער הזה בשיא של 12 שנים, 45% מ 40 אלף מעסיקים ב 43 מדינות אמרו שהם מתקשים למלא משרות פתוחות. שלוש הסיבות הנפוצות ביותר והמהוות 70% מהסיבות שניתנו על ידי מעסיקים לקושי לגייס הן העדר מועמדים או העדר ניסיון או יכולות מתאימות אצל המועמדים. דרישות שכר גבוהות מופיעות רק כסיבה הרביעית וניתנה רק על ידי 8% מהמעסיקים. בעוד טכנולוגיה חודרת לעולמות חדשים, הסקר מראה שכרגע היא מגדירה מחדש צרכי ניסיון ויכולות ולא מחליפה מקצועות ותפקידים. מקצועות מיומנים כמו חשמלאים, רתכים, מכונאים וכד’, כמו גם נציגי מכירות, מהנדסים, נהגים וטכנאים מדורגים בראש הטבלה של המשרות שהכי קשה למלא בעשור האחרון. רוב המשרות האלה דורשות הכשרות ולא בהכרח תואר אקדמאי מלא ומקצועות אלה מהווים כרגע כ 40% מכלל המשרות ב OECD.

כלכלנים יגידו בשלב הזה שכוחות השוק היו צריכים לסגור את ההיצע והביקוש, שהיינו צריכים לראות נהירה של אנשים להכשרות ולתפקידים ועלייה בשכר במקצועות אלו. וכאן אנחנו מגיעים לדו”ח החדש, שנעשה בארה”ב בשיתוף של לשכת המסחר וחברת Burning Glass Technologies, שמנתחת משרות. הדו”ח מספק תמונה לאילו משרות, תעשייה אחר תעשייה, יש היצע עובדים ואיפה הם חסרים מתוך הבנה שגם עצם הבעיה וגם הפתרונות עשויים להיות מאד שונים בעולמות השונים. הנתונים מראים במבט מלמעלה שיש כ 5% יותר משרות מעובדים. אבל ב 12 תחומים מקצועיים הביקוש לעובדים עולה על ההיצע עד כדי 4.4 מיליון משרות. התחומים עם הפער הגדול ביותר הם משרות בשירותי הבריאות, שירותים עסקיים ופיננסיים, שירותים אדמיניסטרטיביים ובתחומי המחשוב והמתמטיקה. בתחום הבריאות, שם הפער הגדול ביותר, מזהים היום 1.5 משרות עבור כל עובד ובסה”כ מחסור של מעל מיליון משרות.

אבל הדו”ח מצא גם שלא כל מחסור בעובדים מרמז על פער יכולות והפער בתעשיות שונות נובע מסיבות שונות. בתחומים כמו שירותי בריאות או מומחים טכנולוגיים האתגר אכן טמון בביקוש הגובר על היצע, ומשך הזמן הארוך שלוקח להכשיר אנשים חדשים לתחום. בתחומים אחרים, כמו בעולמות האדמיניסטרציה למשל, יש דווקא עודף עובדים אבל נמצא פער בין מערכות ההכשרה לבין הדרישות הגוברות של מעסיקים. גם אצל נציגי שירות יש יחס גבוה בין המשרות לעובדים זמינים אבל כאן נובע הפער דווקא מהיותם של התפקידים לא אטרקטיביים עם שכר יחסית נמוך ותנאי העסקה לא משופרים.

המידע הזה יכול לשמש בידי ארגונים וגם בידי גופי תעשייה וייצוג עובדים להפנות הכשרות, תקציבים וגם אנשים למקומות הנכונים. ברור שיש כאן צורך לכייל בין מערכות ההכשרה והצרכים המשתנים של התעשייה הן במספר האנשים העובר הכשרה והן בתוכן ההכשרה עצמה. ולאור קצב השינויים, חשוב לוודא קשר הדוק בין התעשייה להכשרה ולגופים המאשרים את תכניות ההכשרה באופן שיאפשר עדכון מהיר לצרכים המשתנים וודאות שתכני ההכשרה עונים לדרישות השוק לא רק היום, אלא גם בשנים הקרובות.

לטפס בפירמידת הערך

וגם לנו, לעובדים יש כאן תפקיד לוודא שאנחנו בצד הנכון של השיחה הזו. סט’ גודין מגדיר את היציבות שלנו בעולם העבודה כתלויה במידה רבה במיקום שלנו בפירמידת הערך. בתחתית הפירמידה נמצאים העובדים חסרי השם והפנים, ידיים עובדות ללא זהות. הם חליפיים לגמרי, אם לא הם, יבוא מישהו אחר. ככל שעולים במעלה פירמידת הערך האישי מקבלות הידיים פנים, שם, יכולת, תרומה, ואנשים מפסיקים להיות בורג קטן במערכת והופכים מגדלים, יצרנים, סוחרים, יוצרים, מפתחים, כאלה שכבר יותר קשה להחליף ללא מחיר. גודין מציע לנו לטפס בפירמידת הערך שלב אחר שלב. קודם כל, להיות מאד טובים בעשייה שלנו. אחר כך למצוא דרכים יותר יעילות וזולות לעשות אותה, כולל העברת חלקים ממנה לאנשים זולים מאתנו ופינוי זמן למשימות חדשות, מורכבות יותר. טכנולוגיה מייצרת עבורנו הזדמנות לקפיצות מדרגה בפירמידת הערך, אבל אנחנו צריכים ללמוד לעשות בה שימוש כדי לאפשר את הטיפוס הזה, אחרת נהפוך דווקא אנחנו להיות האנשים הזולים של מישהו אחר. ובשלב האחרון, כך גודין, אנחנו צריכים למצוא את העשייה הנכונה ביותר עבורנו, זו שתדגיש את הערך הייחודי שלנו, שמאפשר לנו לעשות את מה שאחרים אולי לא יכולים לעשות.

אל תתבלבלו, בפירמידה זו יכולים לטפס גם נהגי מוניות וקופאים, היא אינה מוכתבת רק על ידי השכלה ומקצוע. תחשבו על הצורך שלכם במונית, אם אתם מניפים יד ברחוב בכדי להגיע מנקודה אחת לשנייה, זה לא באמת משנה מי מגיע לאסוף אתכם במונית, כל עוד הוא או היא עומדים בסף המינימום לנהג מונית. אך אם, לעומת זאת, אתם זקוקים למונית שתיקח את הילד שלכם לחוג כשאתם לא בבית או הורה מבוגר הנזקק לסיוע, הנהג מפסיק להיות נהג אנונימי ואתם סומכים רק על משה או שושנה, אחרי שביררתם וקיבלתם המלצות. גם בעל בית הקפה יכול להחליף מלצרים, כל עוד הם יודעים לספר לנו על התפריט ולהגיש אוכל לשולחן. אבל הוא לא יוותר על המלצר המסוים שהלקוחות אוהבים, זה שמכיר את ההעדפות שלהם, זוכר לשאול אותם לשלומם ובגללו הם חוזרים שוב ושוב דווקא למקום הזה.

בשיח על השתנות של מקצועות ופערים נפתחים המסכנים את היציבות התעסוקתית שלנו אנחנו מניחים שהרופא ועורך הדין יסתדרו כי הם ידעו בעצמם ללמוד את היכולות החדשות שידרשו או את הטכנולוגיות החדשות שיגיעו. ההנחה שמה שלמדנו לעשות בשנות ה 20 לחיינו ייקח אותנו אל תוך כל שנות הקריירה המתארכות כבר לא תקפה בקצב השינויים כיום וכולם, נהג המונית וגם הרופא, צריכים להניח שיצטרכו ללמוד דברים חדשים בתוך העיסוק שלהם או לחילופין להכשיר את עצמם מחדש לעיסוקים חדשים. בעולם הזה נצטרך כולנו ללמוד לאורך כל החיים ולדעת גם לשכוח, לוותר על ידע וניסיון שנצברו וכבר אינם נדרשים. אז מה יעשו נהגים בעולם של רכבים אוטונומיים? גם כשלא נזדקק לנהגים מאחורי ההגה יהיו מקצועות חדשים הנדרשים לניהול הציים, לפתרון בעיות ולשירותים החדשים שייווצרו. ולכולנו כדאי להתכונן כבר מעכשיו.

לינק לטור בגלובס ב 04.07.2018