Home»עבודה וקריירה»כשהקריירה יוצאת אל מחוץ לבניין

כשהקריירה יוצאת אל מחוץ לבניין

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

לא כולם יכולים בשלב הזה של החיים להרשות לעצמם לקחת שנת חופש, אבל כחברה יש לנו עניין לוודא לא רק שגילאי אמצע החיים יוכלו להתפרנס, אלא שיוכלו להביא לידי ביטוי את כל הניסיון שצברו לטובת מטרות משמעותיות וקהלים רחבים

אז מה עכשיו? את השאלה הזו שומע כל מי שמסיים את דרכו בארגון ויוצא לדרך חדשה. הציפיה לרוב שהתשובה תגיע עם כרטיס ביקור ברור, תפקיד, משרה, ארגון או עסק. ואם אין לך תשובה, אז לפחות שתגיד שאתה מחפש אותה. הציפיה הזו מבוססת על מסלול הקריירה שהיה תקף כשיצאנו לדרך. אבל בעולם החדש קריירות הן כבר לא ליניאריות, לא מטפסות בסולם ברור כלפי יעד ידוע דרך רשימה של קידומים על פני 25 שנה עד לפרישה לפנסיה. בעולם החדש אנשים רבים עוסקים בעוד משהו, או כמה דברים בו זמנית וקריירה יכולה להמשיך כאוסף של עשייה מסוגים שונים. אבל לאלה מאיתנו שלמדו למדוד הצלחה על פני הסולם, קשה מאד לדבר על עשייה ללא המדדים המוכרים. ההבדל הבין דורי בשינוי הזה בלט לי השבוע במיוחד. מצד אחד, המנכ”ל המסיים עם הצלחות ועיטורים שקיבל החלטה למסור את מפתחות הארגון למחליף שבחר וגידל אחרי שהשיג את כל היעדים שהציב לעצמו. ולמרות זאת הוא עצוב וגם אין לו מושג מה יעשה ביום שאחרי. מצד שני, בת הדור הצעיר שסיימה תפקיד משמעותי, מסביבה אוסף של הצעות לתפקידים כאלה והיא לא מוכנה לקחת יותר מיום בשבוע בארגון אחר כי היא מוכרחה להשאיר זמן לעשייה מסוג אחר שבוערת בה. לה אין שום בעיה עם הרעיון של אוסף של פעילויות שונות בתחומים שונים וצורות פרנסה שונות ואלה גם לא יוצרים אצלה שאלות של זהות. הטור של היום מתבונן במשמעות העבודה ביום שאחרי השינוי.

שלושה שלבי מעבר

על פי רוזבט’ מוס קנטר זה השלב השלישי מתוך שלושה מעברים בקריירה. השלב הראשון הוא ההכללה (Inclusion), השלב בו אנחנו נכנסים בדלת. היכולת לעבור את סף הדלת, להתקבל לעשייה, נשענת במידה רבה על יכולות מקצועיות, מהסוג שאפשר בקלות להראות שיש ברשותנו. בשלבי הקריירה המוקדמים השאלה היא יותר פשוטה, יש או אין לך את מה שצריך לעשות את העבודה. והעבודה כאן מתאפיינת רבות בפעילות שאפשר למדוד, לראות אם נעשה או לא נעשה, אולי אפילו ברוטינות. את השלב הזה אפשר לזהות גם עבור מי שעוסק ביזמות ויודע שהרבה יותר קל לקבל מימון לפעילות אם יש מאחוריך עשייה המוכיחה יכולת, כמו למשל שירות או תפקידים בארגונים נחשבים או התנסות דומה קודמת. הבעיה בשלב הזה שהוא ממכר דווקא בגלל שהוא נשען על מוכר וידוע, כלכך ידוע שאפשר להתיישב כאן בנחת ולגלות יום אחד שזה בעצם כבר משעמם.

וזה מוביל אותנו לשלב השני בקריירה הוא שלב ההשפעה (Influence). זה השלב שבו אנחנו מקבלים מקום על יד השולחן, להשפיע על החלטות, על אנשים, אחר-כך אולי אפילו על אסטרטגיה, כיוונים, על קהילות, תעשיות. עם השנים רמת ההשפעה שלנו גדלה ומאפשרת לעצב עשייה ואפילו חיים של אנשים. היכולת להגיע אל השולחן ולעבור לשולחנות גדולים ומשמעותיים יותר הופכת להיות תלויה פחות ופחות בתפקידים ויותר ויותר בהשתייכות למעגלי השפעה. אם שלב הקריירה הראשון מתאפיין ביכולות הטכניות לעשייה, שלב הקריירה הזה מתאפיין ביכולות השפעה ויחסים, כאלה שנוצרים מהאופן בו אנחנו מתנהלים ברשת שלנו ולומדים עם הזמן גם לצאת אל מחוץ לגבולות התפקיד ואפילו הארגון. בניית היכולות האלה לוקחת זמן והשקעה וכוללת עשייה עבור אחרים, כזו שאפשר (תסלחו לי מראש על מילה) לסחור בה אחר-כך, כשאתם צריכים שאחרים יעשו עבורכם. היכולת הזו מגדילה ומחזקת את ההשפעה שלכם וקונה לכם את המקום ליד כל שולחן חדש, מעגלים בהם אתם יכולים לנווט עשייה ולא רק לקבל אותה מאחרים. בדור הקודם אפשר היה גם לומר שבשלב הזה אנחנו מבלים את רוב חיי העבודה שלנו. אבל זה כבר לא נכון, ובני הדור הצעיר נעים בקלות רבה יותר ברשת הזו בזכות היותם ילידים דיגיטליים ומגיעים מהר יותר אל השלב הבא של הקריירה.

השלב השלישי, השלב של ההשפעה המשמעותית, או באנגלית Impact, שלב שאותו קנטר מגדירה כשלב שבו יוצאים מהבניין, תרתי משמע. זה השלב להשפעה רחבה יותר בעולם, מעבר לארגון או לקהילה המיידית. זה השלב בו נקודת המבט היא רחבה, מעבר למקצוע, תפקיד וארגון. זה השלב לחזון, כזה שמסוגל לצאת על מחוץ לבניין ממש מילולית, לצאת אל הרחוב, אל הקהילה, אל התעשייה ואל כל מה שמשתנה שם בחוץ כדי להכיר, באמת להכיר, ועל בסיס ההכרות הזו לייצר עשייה שתשפיע על יותר אנשים וחיים. לעשות משהו משמעותי עבור העולם שבחוץ.

הכנת הקרקע לפרישה

בהרווארד ובסטנפורד פתחו תכניות מנהיגות למה שהם קוראים “השנים שאחרי”. היציאה מהבניין בשלב הקריירה השלישי לא אומרת שמפסיקים לעשות, אפילו לא חייבת להוריד עצימות, בטח לא לוותר על יכולות, ניסיון, משמעות. בתכנית Advanced Leadership Initiative בהרווארד לוקחים בני 50-60 “שנת חופש” שנקראת כאן Gap Year, כדי להתבונן על העולם במבט חדש שעושה שימוש מלא בנקודת הזמן הזו של הקריירה. הרעיון בלקחת את הזמן לחשוב מחדש, להתבונן, לנתק את הסולם שלכם מהקיר עליו עמד עד כה ולבחון במבט רחב קירות חדשים לטפס עליהם בשנים הקרובות. וכן, זה לא לוקח בחשבון צרכי פרנסה ולכן רבים בשלב הזה של החיים לא יכולים להרשות לעצמם שנת חופש מלאה.

מצד שני, כחברה (society) יש לנו עניין לוודא לא רק שבני אמצע החיים יוכלו להתפרנס, אלא גם שיוכלו להביא לידי ביטוי את כל הניסיון והיכולות שצברו לטובת מטרות משמעותיות וקהלים רחבים. במאמר של HBR בשם A Gap Year for Grownups מציע מרק פרידמן מנכ”ל ארגון Encore, הדרן, ארגון העוסק בדיוק בשנים שאחרי אמצע החיים, כמה רעיונות בתחום המדיניות שיכולים לעזור. כבר בשלב תכניות הפרישה בתוך ארגונים, יש כיום מי שמאפשרים לאנשים לקראת השנים שאחרי הארגון לחבור לעשייה מחוץ לארגון. דוגמאות כוללות שילוב מנהלים במועצות מנהלים של מגזר שלישי, הסבות להוראה, השתלבות באקדמיה ושאר התמחויות, עד כדי פיתוח עשייה צדית שתאפשר בסיס התחלתי לתקופה החדשה. קחו למשל יועצי מימון בבנק, שיכולים בשנים שלפני הפרישה מהבנק לתת יעוץ בהתנדבות לבני אמצע החיים המקימים לראשונה עסקים עצמאיים. יש כאן win-win-win משולש שכן הבנק תורם במקום חברתי, עובדיו מפתחים יכולת מחוץ לבנק, כזו שתוכל להפוך עבורם לעסק עצמאי בעתיד, ובני אמצע החיים המקימים עסקים מקבלים יעוץ מקצועי ללא עלות.

אפשר גם לחשוב על שירות לאומי לקריירה שלישית, תכניות שעושות שימוש בניסיון של פורשים בתחומים חברתיים נדרשים ותמורת תשלום כלשהו, אולי אפילו תשלום דיפרנציאלי על פי יכולות ופרנסה. בעולם שבו רבים צריכים לעדכן יכולות באמצעות למידה באמצע החיים יש מקום גם למלגות ומענקים ללומדים מבוגרים במעברי קריירה, גם כאן אפשר לייצר יתרון למי שלומד לקראת קריירות המשך בתחומים חברתיים נדרשים. ואפשר לייצר תקציבים גם על ידי תכניות מיסוי שיקלו על תקופות מעברי הקריירה, כאלה שיכירו בלמידה לשלב הבא ואולי אפילו יתגמלו מעסיקים שמאפשרים תכניות כאלה עוד לפני עזיבת עבודה. גם לביטוח הלאומי יכול להיות תפקיד כקרן שתממן את היכולת של הפרט להשקיע בשלב הבא בחיים, לאפשר לאנשים ששילמו את דמי הביטוח כל חיי העבודה שלהם דווקא לקבל בתקופת המעברים של הקריירה כדי לממן את היכולת לחזור לקריירה הבאה. בעולם החדש, שבו מפת החיים נבנית באופן אחר מתקופות של למידה-עבודה-פנאי וחוזר חלילה, יש מקום להגדיר מחדש את המערכות שמאפשרות לנו לצאת מהבניין ולמצוא את דרכנו לעולמות חדשים.

כי שלושת השלבים גם הם לא ליניאריים אלא דווקא מעגליים. ובשלב הזה של הקריירה, שבו יצאנו מהבניין, אנחנו בונים לעצמנו תיק עשייה המורכב מכל שלושת השלבים ביחד. אנחנו נדרשים בחלק מהמקרים שוב להיכנס בדלתות חדשות על סמך הוכחת יכולות וניסיון, להצטרף להשפעה בשולחנות חדשים עם אנשים, חיבורים ומערכות יחסים מסוג אחר ואולי הכי חשוב, לייצר השפעה משמעותית בעולמות רחבים יותר, חשובים יותר, מחוץ לבניין, כל בניין. לעשות כל מה שאפשר וצריך להפוך את העולם למקום טוב יותר. להחזיר בחזרה בעבור כל מה שקיבלנו עד היום.

אז מה את עושה עכשיו? שאלו אותי הרבה פעמים בשבוע האחרון כי אחרי יותר מרבע מאה, יותר ממחצית חיי, יותר מגיל בכורי הבוגר, אני יוצאת אל מחוץ לבניין שהיה לי לבית. עשור של מחקר על עולם העבודה העתידי לימד אותי לא לענות לשאלה הזו, לימד אותי שאין לה תשובה אחת ושבסבירות גדולה בתוך אוסף העשייה שכבר יש וזו שעוד תתפתח יהיו דברים שבשלב הזה, רגע לפני, אנחנו אפילו לא יודעים שהם קיימים. כי יש רק דבר אחד בטוח לגבי העתיד, שהוא יגיע. ולנו נותר לוודא שאנחנו נמצאים שם לפגוש אותו כמה שיותר מוכנים.

לינק לטור בגלובס 23.05.18