Home»חינוך והשכלה»יש משרות לבוגרי מדעי הרוח, אבל לא תמצאו אותן במודעות הדרושים

יש משרות לבוגרי מדעי הרוח, אבל לא תמצאו אותן במודעות הדרושים

0
Shares
Pinterest Google+

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

שוק העבודה הנוכחי זקוק לבעלי השכלה הומנית, אבל כדי להגיע למשרות המתאימות דרושות יוזמה ולמידה מתמדת

הטור הזה מנסה ללמוד השתנות אל העתיד. לומד מגמות, מחקרים, סיפורי הצלחה ומנסה להבין מהם מה צריך לעשות במישור האישי, הניהולי, הארגוני וגם החברתי כדי להתאים את כל אלה לעולם העבודה המשתנה. העיסוק בעתיד מזמן אתגר כשמנסים להוריד אותו לפרקטיקה, ליום יום. אתגר במיוחד לאלה שרואים את הצורך אבל לא רואים את המתכון, כי אין עדיין מתכון. ואלה, דווקא אלה, הם האתגרים שהכי כדאי להתמודד איתם. כזה אתגר בדיוק פגשתי בשיח על שילוב בוגרי מדעי הרוח או אנשים עם רקע והשכלה הומנית בתעשיית ההי טק. מישהו ברשת שאל איפה מוצאים את המשרות האלה והאם יש באמת מודעות דרושים ותאורי תפקיד שבהן יכתבו החברות המגייסות משהו בסגנון “דרוש בוגר פילוסופיה/אומנות/מדעי הרוח”. מישהו אחר ענה שזו אנקדוטה וסיפור יפה למדיה אבל אי אפשר באמת למצוא משרות כאלה. אבל זה לא יכול להיות. כל הסימנים ברמת המקרו מראים שהעולם המתחדש זקוק דווקא לסוגי החשיבה שמשלבים בין אדם למכונה. בתהליך הזה, שבו נכנסת הטכנולוגיה אל תחומים רבים בעולמנו, מי שעוסק בה מתמודד עם הצורך להאניש אותה, כדי שנסמוך עליה, כדי שנדע וגם נסכים להשתמש בה. ויש גם את אלה שמנסים ללמד את המכונה להבין, לקרוא, לחשוב, לנסח וגם הם לא יכולים להסתמך רק על אנשי קוד. ולו רק מהסיבות האלה לא יכול להיות שאין דרישה לאנשים שמביאים אל התעשייה דווקא את היכולות האנושיות, דווקא את אותם אנשים שלא הלכו ללמוד טכנולוגיה כמסלול הכשרה והשכלה. הטור של היום מנסה להבין איך מגיעים מהשכלה הומנית אל עולם העבודה החדש.

התחלתי, כנראה כמו רבים אחרים, במסלולי הגיוס, במודעות הדרושים, אצל אנשי משאבי אנוש, בתהליכי המיון. השפה שלנו בעולם העבודה מדברת על תפקידים, דרישות תפקיד, דרישות השכלה וניסיון. הבעיה עם תהליכי שינוי שבזמן השינוי המציאות זזה אבל התהליכים עוד לא הבינו את זה. בגלל זה החיפוש אחרי צורך באנשים עם יכולות שונות מופיע רק לעיתים רחוקות בתהליכים הרגילים של הגיוס ויש סיפורים כאלה, אבל הם לרוב מחזקים בדיוק את האנקדוטה, את העובדה שאין רבים. אז במקום לחפש את התהליכים חיפשתי את האנשים שמאחורי הסיפורים, כדי לשאול אותם איך הם הגיעו לשם. בעולם המשתנה יש כאלה שפועלים בחזית שלו, שמשהו בנסיבות האישיות, הסביבתיות, הארגוניות שלהם אפשר להם לסלול דרכים בלי מתכון. מאחר ואני לא מכירה אותם, הלכתי למקום שבו מדברים עם מי שלא מכירים, אל הרשת. והיא ענתה. מבעד לאוסף הסיפורים האישיים אפשר היה לראות את הסיפור המקשר בין כל מי שלא הבין מה בכלל הבעיה. סיפור מקשר שמסמן את הדרך לאנשים עם יכולות והשכלה הומנית שרוצים לחבור אל שוק התעסוקה התוסס שעוסק בכל מה שהעולמות החדשים מאפשרים ולתרום מבלי שזה ידרוש קורס כתיבת קוד.

צריך קודם כל להגדיר את עולם העבודה החדש. אסור להתבלבל ולחשוב שמדובר אך ורק בעולם ההי-טק שמגייס מהנדסים. הרעיון מאחורי הדיון הזה שבעולם החדש החיים שלנו משולבים יותר ויותר בכלים מכל מיני סוגים שמאפשרים דברים חדשים ומייתרים אחרים. כי טכנולוגיה, כמו שהזכיר לי ברשת רעי דישון, מקורה משתי מילים ביוונית. הראשונה, “טכנה” פירושה אומנות, מלאכה, מיומנות והאופן שבו אנחנו רוכשים יכולות אלה. ו”לוגוס” היא המילה, האופן שבו אנחנו מביעים מחשבה. אז רעי מזכיר לנו שהטכנולוגיה תמיד עסקה ביכולת לשפר עשייה והיום, בעידן הזה, היכולת הזו משלבת בין העולם הפיזי והדיגיטלי ועוסקת בכל הפוטנציאל שהוא מזמן. ולכן עבודה בעולם החדש אין פירושה כתיבת קוד אלא ביכולת לשלב בין העולמות ולשפר את המוצרים השירותים על ידי כך. זה יכול להיות סטארט-אפ ששואל את עצמו איך מביאים משתמשים חדשים או מנהל מתנ”ס ששואל את עצמו איך יוצרים שיתופי פעולה ומתחברים לקהילה. רעי הוא אמן פלסטי ולמד עיצוב תעשייתי וכיום, בין שלל העיסוקים שלו, הוא הקים את Commagain, פורום למובילי קהילות, שזה עוד תחום עיסוק בתווך שבין טכנולוגיה, תרבות וחברה. קהילות הן הרי הבסיס להתארגנות העבודה בעולם החדש, מה שקראנו לו בטורים אחרים רשתות של רשתות. קהילות הן מה שמאפשר לנו פחות להצטרך לדעת כי אפשר למצוא דרכן את מי שיודע. ומי שיודע למצוא את מי שיודע לא יהיה מוגבל על ידי הגדרות של תואר או השכלה.

ובכל זאת, אני מקשה, איפה רואים אתכם, אנשי ההשכלה ההומנית, בעולמות העבודה החדשים? הרשת החזירה דוגמאות רבות, לא במפתיע, בעיסוקים שבין אדם למכונה. מקצועות מעולם ה Product, ניהול המוצר, וה- UX (User Experience) וגם HMI (Human Machine Interface) ממשק אדם מכונה ואפילו עולמות תוכן הדורשים יצירת סיפור מנקודת מבט של לקוח או משקיע. המשותף לכל אלה שהם צריכים לראות את המוצר או השירות בעיני הלקוח ולעזור להגדיר, לפתח ולהביא אותו לשם בהצלחה. ולכן סיפרה הרשת על גיוס בוגרים מעולמות הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה וגם עולמות הגרפיקה והעיצוב, אפילו התיאטרון. או כמו שד”ר דוד גלולה הגדיר את זה, דרישות התפקיד בעולמות האלה כוללות הבנה עמוקה בבני אדם, אפיון ועיצוב מערכות טכנולוגיות עבור בני אדם. לכן העוסקים בתחומים האלה צריכים להכיר לעומק בני אדם, כולל דרכי חשיבה, רגש, מניעים וחוויה, ובמקביל הם צריכים גם להכיר ולנתח מערכות מורכבות. השילוב בין שני הדברים מאפשר את היישום ההובלה של מוצרים ושירותים שמתאימים למשתמשים, שהם כיום הרבה פחות סבלניים למוצרים דיגיטליים לא מותאמים. ד”ר גלולה מקים בימים אלה יחד עם ד”ר עופר מונר וטל סולומון שהם פסיכולוגים קוגניטיביים ועוד מומחים מהתעשייה את UXER, בית ספר לחוויית משתמש וטוען שבתעשייה הזו לגיל דווקא יש יתרון עצום שכן ניסיון החיים מקנה למאפיין כלים עוצמתיים להבין לעומק משתמשים ומערכות. ויש גם את מי שנכנסו לתעשייה עם תואר בפילוסופיה או היסטוריה לתפקיד שלא דורש מיומנויות טכנולוגיות מתקדמות אלא מאפייני אישיות והתאמה כמו למשל QA, בדיקות תכנה. ומשם התפתחו על סמך היכולות הייחודיות שהביאו איתם מהעולמות ההומניים לתפקידים בהם יש ערך מוסף לרקע שלהם, במקומות בהם הטכנולוגיה פוגשת אדם. שם הייתה להם, דווקא ממקום הרקע השונה, היכולת להמשיג ולהביא חשיבה אחרת שהיא היא הערך המוסף של ההשכלה ההומנית.

כי יכולות מהעולמות ההומניים זה לא מספיק בשביל לענות על מודעת דרושים. אי אפשר לצאת ממדשאות האקדמיה עם תואר הומני ולענות על מודעה של UX. אבל הבעיה הזו היא לא ייחודית לבוגרי מדעי הרוח. מעט מאד אנשים יכולים לצאת היום מהאוניברסיטה עם תארים מעולמות רבים וטובים ולענות סתם כך על מודעת דרושים. לא רק בגלל דרישות של ניסיון אלא בגלל הפער ההולך ונפתח בין עולמות ההשכלה לבין עולמות העבודה. בעולם העבודה שבו מקצועות משתנים, נולדים, מוגדרים מחדש, כבר אי אפשר ממילא לסיים את לימודי המקצוע בשנות העשרים ולהניח שזה יספיק. ולכן חייבים ללמוד כל הזמן, לעדכן יכולות, לרכוש כלים, להכיר את המונחים הנכונים, גם באנגלית. לנסות, להתנסות, לא לפחד ולהתיידד גם עם העולם הדיגיטלי. גם אמן שכל מה שהוא רוצה זה להציג תערוכה צריך בעידן הזה לדעת לקדם אותה ברשתות או בשפה מעודכנת, לנהל קמפיין בפייסבוק. הצורך הזה פשוט פוגש את בוגרי העולמות ההומניים מהר יותר שכן הפער שם בין מה שנלמד לבין דרישות מינימליות של עולם העבודה גדול יותר.

וכאן אנשי הרשת מגיעים אל הבעיה שעלתה מאד חזק בכל הסיפורים. עולמות ההכשרה שהורגלנו בהם עדיין שרויים בין מחיצות גבוהות של הפרדה בין תחומי תוכן. ובמדעי הרוח, למשל, סיפרה הרשת, לא מלמדים את היכולת לקחת את החשיבה כחשיבה וליישם אותה בעולמות אחרים או כמו שהגדיר את זה רעי דישון, אין שם תפיסה של שירות או מוצר, אין ניסיון לייצר שפה משותפת בין העולמות. מי שהצליח לעשות את זה, בזכות עצמו והנסיבות שהתגלגל אליהן, סיפר שזה תוצר לוואי של ההשכלה שרכש וכנראה גם של הנטיות והיכולות שהביאו אותו לרכוש את ההשכלה המסוימת הזו. אבל תוצר הלוואי הזה הוא בדיוק ההבדל בין, איך שהגדיר את זה יותם הכהן, להיות טכנאי של מדעי הרוח ו”לבזבז זמן במדשאה” לבין מי שיש לו עניין משמעותי ברוח, כזה שמאפשר לתווך בין המילים לביטים, בין המשתמשים לטכנולוגיה. יותם ייסד עם שותפים את OpenFox, שמקימה מערכות ידע לארגונים והמייסדים שלה באים מרקע הומני ומאמינים שדווקא הרקע הזה מאפשר להם לשבת עם לקוח ולהבין את הידע שלו כפי שהוא עצמו מבין אותו, ואז לתווך את ההבנה הזו למונחים טכנולוגיים. אפילו השם של החברה הוא שילוב: ה-Open מגיע מעולמות הקוד הפתוח, וה-Fox לקוח ממסה מפורסמת של ישעיהו ברלין, הפילוסוף הבריטי הידוע. וכאן מופיעה עוד מגמה בין כל מי שלא מדבר אלא עושה את זה, או כמו שהם הגדירו את זה “לא שילבנו אנשים כאלה, היינו כאלה בעצמנו”.

אוריינות למידה. הרעיון הזה חוזר כאן על עצמו. רעי קרא לזה כרטיס סטודנט לכל החיים ב The Institute of Me. והנה חזרנו למשהו שאנחנו כבר מכירים. בעולם העבודה החדש צריך ללמוד ללמוד ואז ללמוד, כל הזמן. גם אם נדמה לכם שהתואר שלכם מקנה לכם את היכולת לענות למודעת הדרושים, היום שבו המודעות יפתחו פער על מה שלמדתם בתואר יגיע, אצל כולם. אז תשקיעו ב Institute of me.

לינק לטור בגלובס 11.04.18