דור שלם לא קורא מייל

עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:

חישבו איך אתם מתייחסים למיילים שמגיעים אליכם: אם המייל כולל יותר מכמה שורות, לא נקרא אותו. אם לא הבנו את הפואנטה בתוך כמה שורות, נפסיק לקרוא. אם הוא הגיע מאדם שאיננו מכירים ומבקש מאיתנו משהו, נמחק אותו

ראש השנה הוא זמן ברכות. זה לא השתנה. אבל מה שכן השתנה הוא האופן בו אנחנו בוחרים לשגר את הברכות האלה. השבוע קיבלתי בדואר כרטיס שנה טובה כתוב בכתב יד. במחשבה שניה, הוא היה מפתיע רק בכך שהוא מפתיע שהרי כך נראתה ברכת ראש השנה בילדותנו, והיא היום נדירה עד מאד. אנחנו מורגלים היום לקבל שנות טובות במקרה הטוב בהודעות טקסט אישיות ובמקרה הפחות טוב במיילים לא אישיים שנשלחים לתפוצות גדולות. הגלגול הזה של ברכת ראש השנה מספר את הסיפור של מה שעבר על האופן בו אנחנו מתקשרים עם העולם בעשורים האחרונים. הטור של היום מסתכל על השיחה שלנו, זו שהייתה, זו שכאן וגם זו שתהיה.

בסביבות שנת 2000 חזר עמית שלי מנסיעה למזרח וסיפר על תופעה משונה. אנשים צעירים, עומדים אחד ליד השני בלי לדבר ושולחים אחד לשני הודעות טקסט. עכשיו בואו ניזכר. בטלפון של שנת 2000 היו רק מקשי ספרות. ועל כל ספרה היו 3 אותיות. זוכרים? לחצתם כמה לחיצות על כל ספרה בשביל לייצר אות. אלה מאתנו שעבורם טלפון זה לדבר ומייל זה לכתוב, לא הבינו את הרעיון הזה של הודעות בנייד. ולמרות זאת, אם בשנת 2000 \ שלחו בארה"ב 35 הודעות טקסט בחודש, תוך שנתיים כבר נשלחו 250 מיליארד הודעות ברחבי העולם ובשנת 2008 כבר שלחו בארה"ב בניידים יותר הודעות טקסט (257 לחודש) משיחות (204 לחודש). אבל פה זה לא נגמר. בשנת 2014 הגלגל התהפך, והודעות הטקסט בניידים פינו את מקומן לאפליקציות ה Chat, כמו ווטסאפ, מסנג'ר ודומיהן. בכנס של פייסבוק השנה, אמר צוקרברג שמסנג'ר היתה השנה האפליקציה שצמחה הכי מהר ויש בה היום מעל 900 מיליון משתמשים אקטיביים בחודש. בין מסנג'ר וווטסאפ ביחד נשלחות 60 מיליארד הודעות ביום, לעומת השיא של הודעות ה SMS שעמד על 20 מיליארד הודעות טקסט ביום. השיחה החדשה מאפשרות שיחה עם כמה אנשים במקביל, הוספת תמונות ווידיאו ו Emoticons, הסמיילי הידוע וחבריו. ויותר מכך, השיחה הזו הרחיבה את התקשורת שלנו מתקשורת אחד על אחד, לקבוצות, קהילות ואפילו שידור ישיר לעולם.

עכשיו נחזור אל עולם העבודה, שם המייל עדיין שולט בתקשורת. המיילים הגיעו לחיינו לפני הטלפונים הניידים, בעולם שבו היה הרבה יותר קשה להשיג מישהו שלא היה אתנו באותו משרד, במיוחד אם הוא לא ענה לטלפון. באמצע שנות התשעים, כשלשליש מהאמריקאים כבר היה מחשב בבית ולחלקם אפילו היה חיבור מודם לרשת, התחיל השימוש במיילים לטפס. כוחו של המייל הוא גם הסיבה שבגינה אנחנו היום אוהבים לשנוא אותו. כשאומץ, הייתה ייחודיות המייל בכך שהוא הגיע לתיבת הדואר של האדם, גם אם הוא לא היה שם לקבל אותו. אבל זו גם העובדה שתרמה לתפיחתה של תיבת הדואר הנכנס שלנו. מייל אפשר לשלוח לכל מי שיש לו כתובת מייל, כל מה שאתה צריך זה לדעת אותה והמייל יגיע ליעדו, לא משנה מי אתה ומה הקשר שלך אל המקבל. יש לו חלק מאד משמעותי בהשטחת העולם, כל אחד בארגון יכול לתקשר באופן ישיר באופן מידי עם כל אחד אחר. וזה גם מה שכנראה הופך אותו לצורת התקשורת הגרועה ביותר. קודם כל אתם צריכים לדעת עם מי אתם מנסים לתקשר ומה המייל שלו. מעבר לכך, תחשבו איך אתם מתייחסים למיילים שמגיעים אליכם. אם המייל מכיל יותר מכמה שורות, אנחנו לא קוראים אותו. אם לא הבנו את הפואנטה תוך כמה שורות, אנחנו מפסיקים לקרוא אותו. אם הוא מאדם שאנחנו לא מכירים שמבקש מאתנו משהו, אנחנו מוחקים אותו. אם המייל מגיע בזמן הלא נכון, למשל כשאנחנו מאד עמוסים, יש סיכוי טוב שהוא יעלם בערימה. והכי מביך, אם קראנו לא נכון את הכוונה או הרגשות שמאחורי המייל, אנחנו עשויים לפרש אותו ולהגיב לא נכון.

מאחר והמיילים נכנסו למקומות העבודה לפני כשני עשורים, מי שנמצא כרגע בסביבות גיל 50 מרגיש מאד נוח עם השיחה הזו, עד כדי כך שהוא יכול לשלוח מייל למי שעובד מולו. אבל עבור הצעירים, כתובת המייל היא לא יותר מדרך הזדהות ברשתות החברתיות, כדי להירשם לאתרים, עוד אופציה להזדהות. הם לא מתקשרים במיילים. יש כאן דור שלם שלא קורא את מה שאתם שולחים לו. זה דור שגדל בעולם של רשתות חברתיות, שם לא צריך להכיר את כתובת המייל של מישהו, מספיק להיות מחובר אליו ברשת. שם פשוט "שמים" את הבעיה ולא צריך לדעת מי יפתור אותה כי הם כבר יגיעו אלינו. אם אפשר להניח את כיוון הטכנולוגיה מהתנהגות הדורות הצעירים, הרי שאנחנו לקראת סופו של עידן המיילים. הנוער בקושי משתמש בהם, ובוחר במקום הודעות טקסט ו Chat. על פי מחקר של PewResearch רק 6% עושים שימוש יומי במייל, בעוד 55% מהנוער עושי שימוש יומי בהודעות טקסט.

2015-08-06_teens-and-friendships_0-02

כל אחד והאווטאר שלו

בקרוב, כשהדור הזה יכנס לעמדות בכירות בארגונים, סביר מאד להניח שהם ישנו את האופן שבו מתקשרים בארגון, את השימוש בטכנולוגיה לשיתופי פעולה. הדורות הצעירים כבר גדלים בעולם שבו וידיאו זו שיחה יום יומית עם חברים, על שיעורים, במשחק משותף. הם מורגלים בשיח וירטואלי להשגת מטרות. מתי בפעם האחרונה נכנסתם לחדר של מתבגר שמשחק במשחק מחשב רב משתתפים ברשת, או אפילו עושה שיעורים והוא לא היה לבד? גם אם העיניים שלכם מספרות לכם שהוא לבד בחדר, הוא לא לבד, המיקרופון, המצלמה, המסך, שם נמצאים החברים שלו והם שומעים כל מילה שלכם.  זה דור שחי בנוחות עם העובדה שתקשורת היא בעצם תלוית מצב. לינקדאין בהקשר של קריירה, פייסבוק של חברים, טקסט מיידי, טוויטר לשדר לעולם, סקייפ למי שרחוק וטלפונים, כשזה באמת חשוב. ואין סיבה להניח שהם לא ימשיכו בכך גם בתוך הארגון.

בסקר תקשורת דיגיטלית במקומות עבודה שנערך השנה אפשר לראות בברור את הפער בין אמצעי התקשורת הנהוגים היום בעולם העבודה לבין היעילות שלהם. הילידים של העולם הדיגיטלי מגיעים אל עולם העבודה חמושים בכלי תקשורת ניידים והם מצפים להיות מסוגלים לעשות בהם שימוש גם בעבודה. בין אם בטקסט, צ'אט, פייסבוק או מייל, הם מצפים לתגובה מידית, גם בבואם לארגון. ויותר מכך, הם מורגלים בטכנולוגיות הכי חדשות, ביכולת לבחור ולהוריד את האפליקציה החדשה המתאימה לסגנון שלהם.

%d7%aa%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%aa

ובעתיד? החדשות הטובות הן שהטכנולוגיות המפותחות היום יריצו את היכולת שלנו לתקשר קדימה במהרה. קחו לדוגמא את השימוש בטלפון לצרכי עבודה. בהקשר הזה, הקולי, לא השתנה בעצם כלום בעשרים שנים האחרונות. יש לנו טלפונים עם רמקולים במרכז שולחנות של חדרי ישיבות, או אזניות לשיחות פרטיות, אמנם לפעמים שיחות על גבי הרשת אבל עדיין שיחות קוליות. חברת דולבי, המוכרת לרובנו מעולם הרמקולים והאודיו, פיתחה מערכת דולבי סראונד לעבודה, כזו שיודעת להפריד את הקולות במרחב החדר, כדי לדמות חדר ישיבות פיזי. במילים אחרות, כמו בישיבה שבה הקול של האנשים השונים מגיע מהמקום בו הם יושבים, במערכת של הזו גם בישיבה טלפונית הקולות של המשתתפים מגיעים ממקומות קבועים, ושונים אחד מהשני, כדי שהאוזן שלנו תדע לזהות מי מדבר לא רק מזיהוי הקול אלא גם ממיקומו.

ויש גם את אלה שבוחרים להיות בו זמנית בכמה מקומות בעזרת הרובוט BEAM , סוג של מסך עם סקייפ על גלגלים שמאפשר לנו לתקשר עם הסביבה באמצעות וידיאו וקול ממרחק, אבל זוהי רק ההתחלה. תדמיינו מה יקרה כשהמכשירים האלה יוסיפו חושים נוספים ונוכל לחוות תקשורת כמעט כמו פנים מול פנים, כזו שכוללת את היכולת לקרוא תנועות גוף והבעה, להעביר ריח ומגע, לקרוא רגשות, לתרגם שפות. תקשורת בעולם וירטואלי בעוד כמה שנים עשויה לכלול דמות מטעמנו, סוג של Avatar, אשר תייצג אותנו במפגש ברזולוציה גבוהה, אולי אפילו תלת מימד, תביע את הבעות הפנים שלנו, תדבר את הטקסטים שלנו, אולי אפילו בשפה של מי שיושב מולנו. ויום אחד, לא כלכך רחוק, נפגש כולנו בחדר וירטואלי באמצעות טכנולוגיות מציאות מדומה, שיעבירו אם לא את גופנו, לפחות את רוב החושים שלנו למקום אחר.

בינתיים, תשאלו את עצמכם כשאתם צריכים לתקשר עם חבר מה אתם עושים? מתקשרים? מבקרים? שולחים מייל, טקסט, סקייפ, ווטסאפ, טוויט, מסנג'ר בפייסבוק? אולי הודעה בלינקדאין? רוב המומחים מסכימים שאם הנושא הוא חשוב, למשל לסגור עסקה, לגייס כסף, לומר למישהו שאוהבים אותם או להיפך, להיפרד – אלה דברים שצריך גם היום לעשות פנים מול פנים. הנוכחות פיזית, זו עדיין הנוכחות החזקה מכולן לשיח ושיתוף פעולה. וכן, אנחנו עדיין חיים בעולם עבודה שבו למנהלים נוח לראות אנשים במשרד, פיזית, יום יום, אפילו אם הם לא באמת יודעים מה הם עושים שם. אבל בעולם עבודה גלובלי ומהיר לפעמים פנים מול פנים זה כבר לוקסוס, כזה שדורש ישיבה בפקקים במקרה הטוב, במטוס במקרה הפחות טוב. לוקסוס שצריך יהיה ללמוד לשמור למקומות שבאמת צריכים אותו ובשאר הזמן, לבחור את האפליקציה המתאימה. יהיה מעניין.

לינק לטור בגלובס ב 09.10.2016

large-AX1A2125-2
נירית כהן

אני נירית כהן ובעשור האחרון אני מובילה שיח חדשני על עולם העבודה העתידי והאסטרטגיות הדרושות לאנשים וקריירות, למנהלים וארגונים וגם בממד הלאומי של כלכלה, חברה וחינוך.

חיפוש
המומלצים
הרשמה לבלוג
כדי שתישארו מעודכנים

למנהלים. לעובדים. לקריירה.

העולם משתנה סביבנו ופוגש אותנו כל פעם במקום אחר. מה מעניין אותך היום?
למנהלים: להכין את המנהלים, התהליכים והארגון לארגון העתידי
לעובדים: כלים לפיתוח, חיבור ושימור עובדים בנורמלי החדש
למרכזי קריירה: תכנים לפיתוח וניהול קריירה למרכזים ועמותות שעוסקות בקריירה
לקריירה שלך: מפה וכלים לחיפוש עבודה, ניהול ושינוי בקריירה שלך
Web_Icon_2

למנהלים

Web_Icon_1

לעובדים

Web_Icon_3

למרכזי קריירה

לקריירה שלך

כדי שתהיו מוכנים... הירשמו לניוזלטר השבועי