עולם העבודה העתידי כל יום רביעי בגלובס והשבוע:
כבר היום מודלים חדשים משנים את ענף התקשורת, והם מיתרגמים גם לשינויים בהיקף כוח העבודה ובאופני ההעסקה, ולשינויים ביכולות הנדרשות במקצועות קיימים וחדשים. לכן חשוב להבין לאן נושבת הרוח, ממה צריך להיפרד והיכן יש הזדמנויות למנף ניסיון ולרכוש יכולות חדשות
אנחנו נפגשות רגע לפני פאנל על עולם העבודה המשתנה. היא כתבת מוכרת באחת מרשתות הטלוויזיה. סביבנו מתנהל הדיון על רשות השידור, בעד ונגד הסגירה, כן או לא ערך לערוץ ציבורי. אבל השיחה שלנו אחרת, עוסקת בעבודה ואני תוהה בקול כמה רחוק היום שבו עובדים נוספים בערוצים אחרים ימצאו את עצמם באותו מצב. הכתובת על הקיר ביותר כמעט מכל כיוון שמסתכלים עליו. במישור המקומי קחו למשל את הפיצול של רשת וקשת וההשלכות עבור חברת החדשות. כן, בהתחלה על פי התכנון הן יחלקו בה אבל אחרי זה, אם וכאשר אחת תקנה והשנייה תקים, יהיו כאן אולי יותר ערוצי חדשות אבל פחות תקציבים לכל אחד. ובמישור הרחב יותר, של הענף, השבוע עברה Netflix בפעם הראשונה במספר המנויים בארה"ב את ערוצי הכבלים ויותר מכך, זו הפעם הראשונה שבה רואים ירידה רבעונית במספר המנויים לערוצי הטלוויזיה בתשלום. במילים אחרות, אנשים מתנתקים מערוצי הטלוויזיה המסורתיים ועוברים אל הרשת. ולא, אי אפשר להניח שהתופעות האלה לא ישפיעו על אנשים, מקצועות וקריירות בעולמות המושפעים. גם כאן זו לא שאלה של אם, רק של מתי ואיך בדיוק זה יראה. הטור של היום בוחן את עולם העבודה של התקשורת.
שינויים בעולם התקשורת הם לא דבר חדש. כמו מכונות הדפוס, הטלגרף, הטלוויזיה ושאר ערוציה המדיה, גם האינטרנט לא שינה רק את האופן בו אנחנו מתקשרים מידע וחדשות אלא גם את המהות של מה זה מידע, חדשות ובכך מה תפקידם של אלה העוסקים בכך. כבר שנים רבות שעולם התקשורת הוא מנוע חשוב בחברה, בכלכלה, בפוליטיקה. חופש הביטוי היושב כאחד מבסיסי הדמוקרטיה כרוך בעולם זה וכבר במאה ה 18 הגדירו בבריטניה את התקשורת כרשות הרביעית, מעבר לשלוש הרשויות של השלטון, רשות שתפקידה להפיץ מידע ודעות ולייצר שיח כנגד עריצות שלטונית. כי דמוקרטיה הרי נשענת על אזרחים מעודכנים ולמדיה תפקיד היסטורי לוודא שפעילות הממשל ידועה לציבור, שעמדות הציבור ידועות לממשל וכן לנהל ולחשוף את כולם לדיונים, עמדות, דעות, רעיונות שונים. ובעידן הטכנולוגי, דווקא האחרון הוא החשוב ביותר. אנחנו יכולים לקבל מידע דרך הרשת וגם להשמיע את קולנו. ולמדנו שהרשת מקלה עלינו דווקא לשקוע בסביבה של אנשים בעלי דעות דומות לנו ולסנן החוצה את אלה שלא. ואי אפשר להניח שאנחנו נחפש באופן יזום את הדעות האלה, לכן תפקידה של המדיה בערוצים השונים להציף לנו את מה שאנחנו לא רואים ברשת, לאפשר דיונים, להציג נקודות מבט מגוונות. ואם חולפת לכם עכשיו הטענה המוכרת שערוצי המדיה אינם אובייקטיבים, יש מקום בכל זאת לבדוק מה בינם לבין למשל בלוגים או פורומים ברשת שמנוהלים על ידי אדם או קבוצה שהתארגנו לשם אג'נדה מסוימת. אובייקטיביות זה יחסי.
אנחנו רואים כבר שמודלים חדשים משנים את הענף ואלה לרוב מתרגמים גם לשינויים כמותיים בכוח העבודה, לשינויים באופני ההעסקה וגם לשינויים ביכולות הנדרשות גם עבור תפקידים ומקצועות קיימים, שלא לדבר על היווצרותם של מקצועות חדשים. בנקודה הזו חשוב לנו מאד להבין לאן נושבת הרוח, ממה צריך להיפרד ואיפה ההזדמנויות למנף ניסיון וללמוד חדש. על פי מחקר מקצועות של ה World Economic Forum, דווקא בעולם התקשורת הדרישה ליכולות יציבה יחסית ורק כרבע ממה שמוגדר יכולות בתעשייה עובר שינוי. אבל זה לא כל הסיפור, כי השינוי אינו רק בשינוי היכולות במקצועות התקשורת, אלא גם באופן שבו עובדים, במה מוגדרת התוצאה, איך היא נמדדת ואיפה היא משודרת.
צמיחה של אתרי חדשות דיגיטליים
בזמן שבו במערכות העיתונים נעלמות משרות יש צמיחה בעולם שקרוי Native Digital News, אתרי חדשות דיגיטליות שנולדו את תוך העולם הזה, להבדיל מאלה של המערכות המסורתיות שהקימו אתרים דיגיטליים. על פי מכון המחקר Pew Research Center, בעשור אחד אבדו מעל 16000 משרות בעיתונות ועוד 38000 משרות במגזינים ורק חלק קטן מאלה נקלטו באתרים החדשים. קחו לדוגמא את ה Huffington Post שנוצר ב 2005 והגדיר את עצמו כאתר חדשות ודעות, אתר שדורג ב 2012 כאתר מספר אחד בתחום החדשות הפוליטיות על פי תנועת הקוראים. האתר כולו הוא אגרגציה של חומרים שמגיעים ממגוון ערוצים ענק וכל הפעילות הזו נעשית באמצעות 200 עובדים, שרובם בתפקידי עורכים. אבל התוכן נכתב על ידי אנשים שלא מקבלים מהאתר שכר. למה? כי הוא מהווה עבורם ערוץ הפצה משמעותי. והפצה דיגיטלית, בימים של היום, היא יצירת מותג עבודה לכל דבר. ומותג מביא שכר. ניתן בשנים האחרונות אפילו לראות מעברים של עיתונאים ידועים מהמדיות המסורתיות לפעילות דיגיטלית חדשה, עיתונאים מהניו יורק טיימס ומהטיימס שעברו ליאהו או ל Mashable, אתר מדיה דיגיטלית שנוסד ב 2005 מסקוטלנד, נבחר ארבע שנים לאחר מכן על ידי הטיימס לאחד מהבלוגים הטובים ביותר ויש לו היום מיליוני עוקבים בערוצים החברתיים השונים.
גם השוער בחניון הוא מתחרה
אפשר לראות גם שינוי באופן צריכת התוכן, כולל התוכן החדשותי, שינוי שבוודאי משפיע על תפקידים ומקצועות. הפצת תוכן בווידאו בערוצי הדיגיטל למשל גדלה משמעותית בשנים האחרונות, כולל וידיאו בזמן אמת Livestreaming וכולל ערוצים ב YouTube. במחקר עולה כי ערוצים רבים שעד לפני כמה שנים לא העסיקו כותבים בשכר עושים זאת היום. מה שעוד מאפיין רבים מערוצים אלה הוא שהם ממלאים פערי דיווח של הערוצים המסורתיים, למשל בעולמות של עיתונות חוקרת או סיפורים מהעולם, מתחומים שונים כדוגמת טכנולוגיה או ספורט. ואם מסתכלים על אופי היכולות הנדרשות בעולמות התקשורת החדשים, שהם כוללים אופי שוני של יצירת תוכן ודורשים את היכולת לספר סיפור דיגיטלי, יכולת שהיא שונה מזו הנדרשת לעיתונות או לטלוויזיה. קחו למשל את Vice Media, שנוסד בכלל כמגזין בקנדה הוא היום אחד מערוצי המדיה החדשים הגדולים והמשפיעים ביותר אבל אם תבקרו באתר ובתכנים תבינו די מהר שאופן הסיפור שונה ממה שאנחנו מורגלים לראות בערוצים המסורתיים. לא תמצאו שם טורים של 800 מילה ודרישות התפקיד כוללות הבנה של עיתונאות ויזואלית ויכולת לטפח את הקול ברשתות החברתיות. טרנד דומה קיים גם בצריכת התוכן שאנחנו שומעים עם צמיחתם של הפודקסטים, קבצי שמע של תוכן המופצים גם הם באופן דיגיטלי. על פי מכון המחקר אדיסון, בשנת 2017, ארבעה מתוך כל עשרה אמריקאים שמעו אחד כזה ורבע מהם לפחות אחד בחודש. ומעל 60% מהאמריקאים שומעים רדיו דרך האינטרנט, לא בהכרח בערוצים המסורתיים. ונחזור אל עולם הטלוויזיה, בשנת 2013 פתחה Youtube סטודיו ענק, בהאנגר מטוסים בלוס אנגלס, עם במות בגדלים שונים, אולפנים, ציוד צילום והקלטה ואפילו אולמות לאימונים, הקרנה ואמפי ליצירת הפקות חוץ. והכל בחינם, בתנאי שיש לכם ערוץ Youtube עם מעל 10,000 עוקבים בערוץ שלכם (או 1000 אם אתם מלכ"ר). וזכויות היוצרים? 100% שלכם. עם יותר ממיליארד שעות צפייה ביום, הערוץ צפוי מאד בקרוב לעבור את הטלוויזיה המסורתית כפלטפורמת הצפייה הפופולרית ביותר.
בספרו Thank you for being late, מספר תומס פרידמן, כותב טורים מוכר ומוערך בניו יורק טיימס, על היום שבו גילה שהשוער בחניון הוא סוג של מתחרה, כשזה ביקש ממנו שיקרא את הבלוג שלו וייתן לו משוב. הבלוגים, שהתחילו במה שנקרה Web Log, יצרו דמוקרטיזציה של הכתיבה העיתונאית בכך שאפשרו לכל אדם לכתוב על כל דבר, לקשר למאמרים ולספק מידע, ניתוח ודעה. וזה בתורו סדק את עצם ההגדרות של מקצועות התוכן והפרשנות במדיה. עידן הרשתות החברתיות המשיך את התהליך כשפתח עבור אנשי התוכן החדשים ערוצי הפצה והסיר את מחסומי הכניסה בדמות העורכים. אתרים שמגבשים עבורנו מידע, כולל מידע חדשותי, כבר לא חייבים להיות מושתתים על עיתונאים וצוותים קבועים. כל אלה שינו לגמרי את הפרדיגמות שבתוכם פעלה התעשייה. ולא, עוד לא הגענו לשום סוף של תהליך כאן. הדיון שנוצר השנה על Fake News והגילויים על האלגוריתמים שעורכים את מה שאנחנו רואים מבטיחים שהאינטרנט ימשיך וישנה את האופן בו אנחנו צורכים, מתקשרים, כותבים, משתפים במידע ודעות. ובתוך כל אלה, את עצם ההגדרה של מה זה תקשורת והמקצועות הפועלים בתוכה. הכתובת הזו כבר מזמן על הקיר, זה הדיגיטלי. וחבל שנהיה מופתעים.
